21/07/2026
יש רגעים שבהם היקום מסדר כל מיני פרטים כדי לסמן את הדרך ...
לפני שבוע יצאתי למחנה אימונים של נבחרת ישראל עד גיל 20 בכדורמים - מתכוננות לקראת אליפות אירופה באוגוסט.
הנבחרת הייתה כבר כמעט שבועיים במחנה ביוון ואני הצטרפתי לכמה ימים בסוף. כשהגעתי ישר נכנסתי לתפקיד - שיחות על גבי שיחות, להקשיב, להכיל, לעשות ביחד טכניקה מנטלית, להציב מטרות, לבחון דרכי התמודדות יעילות, שיחות אישיות, שיחות קבוצתיות, שיחות מאמנים, צפייה באימונים ועוד ועוד ועוד...
ביחד עם האהבה הגדולה למקצוע, ההנאה מהשיחות הטובות והרגשת המשמעות, יש גם משהו מאוד בודד בתפקיד - אנחנו כל הזמן בשיחות ועם הספורטאים.ות והמאמנים, אבל בסוף אנחנו לבד. מערכת היחסים לא שווה, וזה מצריך מאיתנו ללמוד להיות בתוך הלבד הזה.
כמו שהספורטאים.ות שאנחנו עובדים איתם צריכים למצוא את מטעני האנרגיה שלהם, במיוחד בהכנות ארוכות לתחרות מטרה, כך גם אנחנו. אצלי - אני אוהבת לצאת להליכה, לראות את העיר, לראות את המקומיים. רק אני עם עצמי. לפעמים עם אזניות ולפעמים בקשב לרחשים מסביבי.
באחד הבקרים במחנה יצאתי להליכת איוורור וטעינת אנרגיה לאורך קו החוף. לאחר כ-2 ק"מ ראיתי את הפסל של הלפיד האולימפי עם 5 הטבעות. כנראה מאתונה 2004.
זה תמיד מרגש לראות סמל אולימפי, קצת להרגיש את האנרגיה שהוא נותן.
צילמתי ושלחתי את התמונה ובאותו רגע הבנתי -
התמונה צולמה ב14.7.26. שנתיים בדיוק אחרי שחתמתי חוזה לעבודה עם נבחרת הכדורמים, ושנתיים בדיוק לפני טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים ב2028.
נמשיך לעבוד, כל יום מחדש, עד שנגיע למטרה.