07/10/2025
מוקיר תודה על מילותיה של ד"ר אורנה ליברמן בביקורת על ספרי:
(על הספה, פגישותיי עם פרויד, ראובן תמרי)
"בספר של ראובן תמרי נתקלתי לגמרי במקרה כאשר שוטטתי בפייסבוק. זה היה בכלל פוסט פוליטי וראובן תמרי פרסם תגובה על נרקיסיזם ובה הבליע בצניעות שהוא כתב על כך ספר תוך שהוא ממליץ על ספר של מישהו אחר על נרקיסיזם.
את תשומת לבי תפס דווקא הספר של ראובן תמרי והגעתי לדף שלו באתר "עברית". קראתי את הטעימה וידעתי שאני חייבת לקרוא את הספר הזה שעוסק בתחומי ההתעניינות שלי. השגתי את הספר ולא התאכזבתי.
ראובן הגה תחבולה ספרותית מעולה כדי לשטוח את סיפור חייו. הוא נפגש בדמיונו עם פרויד במרפאה שלו בווינה והשניים משוחחים. הייתי אומרת שידיעותיו של המטופל בפסיכואנליזה מאפשרות לו להידיין עם אביה כמעט כשווה אל שווה.
במהלך שיחות אלה פורש המטופל את סיפור חייו כשהוא משבץ בו את חלומותיו. הוא זוכה לפירושים של פרויד… או כמעט כיוון שהפירושים האלה הם של המטופל עצמו שמדמיין לעצמו מה פרויד היה אומר לו היה נפגש איתו.
המטופל לא חוסך שבטו מעצמו אך באותה מידה גם מעז ומתעמת עם פרויד. המטפל לא מתרגז, להפך, הוא מעריך מאוד את תעוזת המטופל. הביקורת היא חלק מהטיפול ומובילה לריפוי.
ועוד בהמשך השיחות מביא ראובן פירוש פסיכואנליטי לעקדת יצחק, המקבילה העברית לסיפור אדיפוס היווני. זה פירוש שאני מאוד מתחברת אליו. אפשר, לדעתי, להוסיף עליו עוד רבדים קשורים אבל לא זה המקום.
מה שמעניין כאן הוא הפירוש של ראובן תמרי: האב אברהם מנסה לסרס את בנו כדי לסלק את האיום שביום מן הימים יתחרה בו וינצח אותו בקרב על אשתו ועל נשים בכלל. בהמשך התרחש סיפור העקדה. בלשונו של ראובן תמרי:
"תחילה, בגיל שמונה ימים, הוא ניסה לסרס אותו, ובתהליך של סובלימציה קטע חלק לא משמעותי מן האיבר, אותו החלק שהוריי והוריך קטעו לנו בתהליך הכניסה לעם בטקס ברית המילה. בגיל התחלת הבגרות המינית של בנו, חלפה בראשו פנטסיה קשה יותר והוא ראה את עצמו מצווה על ידי האל להקריב את בנו לאל!" (עמ' 58).
פנסטיה אחרת, ממשיך ומסביר ראובן תמרי יותר מאוחר, היא ההזייה בדמות המלאך שמנע ממנו את ביצוע הרצח (עמ' 100). יצחק עבר סירוס כפול, מסכם ראובן תמרי, בגיל שמונה ימים ובגיל שלוש עשרה. אברהם, מצידו, הצליח בתהליך סובלימטיבי להתגבר על דחפיו. יצחק ניצל אך גילה, לפי הסיפור התנכ"י, מאפיינים התנהגותיים שהיינו מגדירים כיום כפוסט טראומתיים.
ראובן מביא את סיפור העקדה כנקודה משיקה לסיפורו האישי. הוא אף מתנצח עם פרויד מטפלו ומביע בפניו תמיהה על כך שפנה למיתוס היווני הקדום כדי לבסס את שלבי התפתחות התינוק בעוד שהיה לו במקורותיו היהודיים סיפור בעל מאפיינים אדיפליים שבו היה יכול לעשות שימוש. מדוע משה ולא אברהם ויצחק? פרויד מהנהן ומספר למטופל קטעים מעברו שלו, כמו היו שווי ערך או כמעט.
עוד חלקים מעברו של המטופל נפרשים לעיני הקורא ומקלפים את קליפות הבצל כדי להגיע לגרעין הנרקיסיזם. מעניין מאוד, מרתק! אף פעם לא חשבתי על הכיוונים האלה למרות שכבר התעמקתי בתופעה. לא אפרט, כמובן. מי שמעוניינים, שיקראו את הספר שאינו ארוך וכתוב בבהירות, למעט קטעים מסוימים, לא רבים, בודדים, שדורשים ידיעה מוקדמת של משנתו של פרויד ובייחוד הכרת מושגיו.
ופתאום, באמצע הספר, תופס את הקורא אירוע מזעזע. לא אגלה. הלב מתכווץ. לוקחת אוויר. אשוב אל הספר מחר. זהו, מחר זה כבר היום, שבתי. דרושים כוחות נפש בל יתוארו כדי לנהל חיים תקינים אחרי אירוע כזה שנפל על הילד בן החמש. והגילויים לאחר מכן, יותר ויותר מסעירים. אני מאבדת נשימה. לא אגלה.
ובכל זאת מילה על כך שראובן תמרי חושף, כמו דרך אגב, ובפעם הראשונה, פרשה עלומה, מזעזעת, על רקע הקמת המדינה, שיש לה חשיבות היסטורית, של תיווך ילדים לאימוץ על ידי משפחות עשירות בארה"ב תמורת תשלום. המועמדים לאימוץ אוכסנו על ידי המתווכים במוסד בעין כרם שהיה תחנת ביניים. שאלתי את עצמי תוך כדי קריאה מדוע לא נחקרה הפרשה, מדוע אפילו לא אוזכרה בשום מקום. האם היו עוד מוסדות כאלה? כמה ילדים נשלחו כך, באופן לא חוקי, ומה עלה בגורלם?
עוזבת כדי לנשום, אחזור מחר. מחר זה היום, חוזרת לקריאה. ראוי לציין שהספר מכיל גם הרהורים על השיטות שבהן יכול המטפל להתייחס למטופל וההתפתחויות שחלו באופנים אלה מאז פרויד. המתח בסיפורו של הילד בן החמש שחווה אירוע מטלטל מצד הוריו נשמר עד הסוף, עד חווית ההתרה וחשיפת הנסיבות של האירוע הדרמטי על כל רבדיו הנפשיים.
באומץ וכנות מגלה ראובן תמרי כיצד פנה לטיפול בגיל שבעים ושבע וכיצד המשיך את התהליך בעצמו. אחרי ילדות קשה וסבוכה הצליח להיחלץ מהמודל הרעיל ולהקים משפחה אוהבת, ובנוסף, לבנות מסלול מקצועי ראוי. אך ההתרה לא הייתה שלמה ודרושה הייתה האנליזה הכפולה, הפרונטלית והעצמית.
אחרי שקראתי את הספר פעם ראשונה, אקרא אותו פעם שנייה לצרכיי הפרטיים. כך ממלא הספר עוד תפקיד שאותו מונה המחבר והוא העמדת ניסיונו והלקחים שהפיק ממנו לשירות האחרים:
"מלבד הצורך שלי לפרוק את העומס העצום מעל כתפי ולפתור את בעייתי האישית, אני רואה בכתיבתי שליחות. במחיר החשיפה האישית אני מקווה לסייע גם לנפגעי טראומה אחרים בעיקר כאלו שנפגעו בילדותם באופנים שונים על ידי מי מקרוביהם." (עמ' 139).
הסיפור האישי שלי שונה מאוד מסיפורו של ראובן תמרי אך יש כמה קווים משיקים ומכאן הצורך שלי לקוראו שוב. וידוי, דיאלוג, גישה, מסמך, הספר מתייחס לעומק לסוגיית הנרקיסיזם שפרויד אומנם שילב אותה במודל הפסיכולוגי שלו על התפתחות הילד אך קבע כי אינה ניתנת לטיפול. והינה בא ראובן תמרי ולמרות קביעתו הנחרצת של אבי הפסיכואנליזה, מעז להתמודד עם התסמונת הנפוצה הזאת, שמשפיעה על רבים במישורים האישיים והציבוריים, תוך חשיפת סיפור ילדותו יוצא הדופן.
שאפו לראובן תמרי, הממשיך להתעדכן, לקרוא ולכתוב, על חייו ועל ספרו המשקף אותם, מומלץ מאוד לבעלי עניין!"
קישור לדף הספר באתר "עברית"
https://www.e-vrit.co.il/Product/29546/%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%94?srsltid=AfmBOopzk4lYcw0QyGjAT4wrcGGkvf2FIf5yQjSjvfjVmroX52O7jFVK
קישור לדף הספר באתר של ראובן תמרי
https://reuventamary.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%A2.../
מסע עוצמתי לשורשי טראומת ילדות, בו מקיים המחבר דיאלוג דמיוני עם פרויד ומגלה אמת משפחתית שמשנה את כל חייו.
