14/07/2026
חייב לשתף איתכם סיפור מאתמול בלילה. הייתי בירושלים בשעת לילה מאוחרת, ועברתי בשוק מחנה יהודה. אני רואה שם כמאה צעירים רוקדים באחת מסמטאות השוק. כולם שפוכים זיעה ועייפות, אבל רוקדים עם כל הנשמה לצלילי מוזיקה עוצמתיים. פתאום ניגש אלי יהודי אחד, כבן ארבעים, הוא מחבק אותי בחום, מצביע לי על מאה הצעירים שרוקדים שם, ומתחיל לדבר אלי עם דמעות בעיניים. ״תסתכל על הבחורים האלו, הם מלאכים, מלאכים קדושים. אין לך מושג עד כמה. הם יצאו עכשיו אחרי חודשיים מתישים בעומק לבנון. מענדל אין לך מושג כמה הם קדושים. הם מלאכים אמיתיים.״
תוך כדי שהיהודי הזה מדבר אלי, כולו דמעה ואהבה, ואני מבין שהוא גם שתה כנראה כוס לחיים קטן, ניגש אלי בחור אחד שהיה צמוד אליו ולוחש לי: מענדל, זה המג״ד שלנו. אנחנו חטיבת קומנדו - 551, יצאנו עכשיו מלבנון.
כולי רציתי לבכות.
כשהלכתי משם רץ אחריי בחור אחד דתי, מהגדוד. הוא מספר לי שהמג״ד הזה, מדי פעם לוחש לאיזה חבר בגדוד, מזל טוב סיימתי עכשיו מסכת חולין. בשקט הוא מסיים בקביעות מסכתות של דף היומי. הבחור מצביע לי על חייל שעבר שם ואומר לי, אתה רואה אותו? הוא חייל בצוות שלי, הוא ממפגיני קפלן. תהום אידיאולוגי פעור בינינו, אבל אנחנו נלחמים ביחד והוא אח שלי בלב. אני אוהב אותו וכולנו שם ביחד בשביל עם ישראל. אתה לא מבין מה עשינו שם בלבנון. היה לנו חודשיים מטורפים.
אני מתפלל עמוקות בליבי שבשנים הקרובות המגזר החרדי יכיר יותר מקרוב את הסיפור הזה. יש לנו אלפי צעירים שבוודאי אין להם מה לעשות בעולם הישיבות. כן, אפשר בקלות למלא מהם אוגדה חרדית שלמה. חבל לי שהמגזר שלנו עדיין לא מכיר את הסיפור היהודי החזק הזה. לחימה משותפת למען עם ישראל, מתוך אחדות ואהבה אמיתית בוערת. כמה קידוש השם זה יביא בעולם. כמה קירוב לבבות זה יביא. איזו מהפכה אמיתית זו תהיה. הלוואי הלוואי הלוואי. ליבי תפילה מתמדת.
מענדל ראטה
