03/07/2026
אני אתחיל מהסוף (או מהאמצע)
הקליניקה עוברת לאונליין.
אנחנו עוברים למועצה אזורית משגב,
שינוי גדול, שחיכנו לא מעט, ומביא איתו הרבה שינויים נוספים. כמו זה.
אני מאוד אוהבת את הקליניקה שלי.
ולקח לי זמן למצוא את האחת.
עברתי בתוך נס ציונה שלושה מקומות, בעיות אקוסטיקה, חנייה, חלב, קפה ועוד.
אני אוהבת את המסדרון (שאמנם מקשה מעט על חוש הכיוון), שמאפשר התכנסות רגע לפני שפותחים את דלת הקליניקה, ואת החלון, ואת האור הטבעי שנכנס דרכו כתזכורת לחוץ בתוך תחושת הבועה שנוצרת בין קירות החדר.
ובעצם, החוץ הוא לא באמת חוץ.
בשנים האחרונות נכתב כמה "החוץ" במפגש הטיפולי הוא משותף לשני הא.נשים שנפגשים בקליניקה. החוויה מול המציאות היא משותפת, אין מה להסתיר. והנה ככה המציאות "שלי" הופכת למציאות המשותפת עם הא.נשים שאני פוגשת.
ומי שבחר.ה בכך עובר.ת יחד איתי את שינוי המרחב הזה, שזה לא מובן מאליו עבורי.
ועם זאת כמה החוויה הזו של שינוי מרחב מוכרת לנשים.
הרי נשים סביב מעגל הפריון, לומדות שוב ושב שמרחבים שהיו חלק אינטגרלי מהזהות שלהן משתנים. הגוף, הבית, אפילו הזמן מתארגן אחרת.
מרחבים שהיו מוכרים מקבלים משמעות אחרת.
העבודה באונליין כבר מוכרת לי לא מעט, ועדיין אני
מחכה להיות בהתגבשותו של המרחב החדש הזה.
ובינתיים אני מתחילה להיפרד מנס ציונה וממה שייצרנו פה בשלוש שנים האחרונות.
