דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט

  • Home
  • Israel
  • Netanya
  • דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט

דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט "כשספורט ונפש מתחברים"

פסיכולוגית של הספורט 🎓
מלווה ספורטאים, ילדים, נוער ומשפחות עם ADHD ו ASD להעלאת מסוגלות אישית ופריצת גבולות.
מנחת קבוצות לכישורים חברתיים דרך תנועה 🤹 ספורטאית בנשמה, מטפלת מהלב ❤️
דברו איתי 👇 בתנועה, במשחק, בקשב ובלב נולד מרחב אחר.
מקום שמאפשר לילדים, נוער, משפחות וספורטאים עם הפרעת קשב לא רק להתמודד אלא להתבלט.
לא משנה איזה ספורט אפגוש בדרך, אדע לזהות ולהשתמש בכלים הרגשיים והמנטליים.
לא משנה מי המטופל/ת שלי, אדע למצוא את התנועה המתאימה רגשית עבורם.

שמי דנה ואני מתמחה בקישור בין עולם הספורט והעולם הרגשי לכל אדם, בכל ספורט.

16/09/2026

חלק מהתגובות אמרו "כל הכבוד לה שהיא לא הפסיקה וניצחה", חלק מהתגובות אמרו "שזה מגעיל בשביל המתחרים האחרים"
ואני שואלת איפה עובר הגבול בין שאיפה למצוינות לבין תחרותיות לא בריאה?

התשובה היא ערכים ואתיקה בספורט.
האם בהתנהלות שלי בתחרות אני פוגע באחרים?
אומנם אין פגיעה פיזית או חוסר הוגנות
אבל יש פגיעה בריאותית!
כן, חשוב לא לוותר, להתמיד גם כשקשה, לעבור את "הקיר" אבל האם בכל מחיר?
בעיני, לא!
לא עבורי
ולא עבור שאר המתמודדים.

מי יתן והשנה הזו נדע להיות יחד צוות מנצח.להרים מבט, להסתכל בעיניים, ולהקשיב באמת.בלי שיפוטיות, מתוך הבנה עמוקה שכל אחד פ...
11/09/2026

מי יתן והשנה הזו נדע להיות יחד צוות מנצח.
להרים מבט, להסתכל בעיניים, ולהקשיב באמת.
בלי שיפוטיות, מתוך הבנה עמוקה שכל אחד פועל מהקצב והעולם הפנימי שלו.

שנשים לב לדברים הקטנים (הנשימה, שפת הגוף, ומה שקורה מתחת לפני השטח), ונדע לבנות מרחב בטוח שבו תומכים זה בזה, מרימים כשקשה ומקבלים כל אחד בדיוק כמו שהוא.

שנה של חוסן מנטלי, הקשבה וחברות טובה ❤️

למה הוא לא פורש כבר?ג'וקוביץ' (מס' 5 בעולם, 24 זכיות בגרד סלאם) הודח בסיבוב הראשון ב US OPEN מול המדורג 48 בעולם, אחרי ש...
10/09/2026

למה הוא לא פורש כבר?

ג'וקוביץ' (מס' 5 בעולם, 24 זכיות בגרד סלאם) הודח בסיבוב הראשון ב US OPEN מול המדורג 48 בעולם, אחרי שהוביל 2:1 ואז פשוט התמוטט פיזית. ההדחה המוקדמת ביותר שלו מגרנד סלאם מאז 2006.

גללתי לתגובות מתחת לכתבה, ועשרות אנשים כתבו כמעט אותו משפט בדיוק: "חבל, היה צריך לפרוש בשיא", "תפרוש, סבא", "להמשיך להתעקש עכשיו רק גורע מגודל האגדה", "הראש והאגו מסרבים לקבל את זה שהגוף לא מה שהיה"
זה משפט ששמעתי לא פעם ולא פעמיים על ספורטאים אחרים, בכל גיל וברמה. ותמיד עונים עליה כאילו זו החלטה של הגוף בלבד. הגוף עוד יכול, או שהגוף כבר לא יכול. אבל זה הרבה יותר מורכב מזה.

מצד אחד, הפסדים שמצטברים, ודווקא מול יריבים שלא היו מגיעים לסיבוב שני נגדו. רמת משחק שכבר לא נמצאת בשיא שלה, שנתיים בלי תואר גדול. והפעם זה גם ממש פיזי, לא רק סטטיסטי, גוף שמתמוטט באמצע משחק, לא עייפות רגילה אלא איתות ברור. ובנוסף להכל עשרות אלפי תגובות ברשת שחוזרות על אותו משפט: פרוש בכבוד, לפני שתתבזה עוד יותר.

מצד שני, מה שמחזיק ספורטאי במשחק בדיוק כשכולם כבר הוציאו אותו לגמלאות זו אמונה פנימית להמשיך כל עוד יש לו מוטיבציה אמיתית. צוות מקצועי שמלווה. וכלים מנטליים אמיתיים שמלמדים בדיוק את מה שהכי נשחק בשלב הזה: איך למקד קשב, איך לווסת רגש, ואיך להפסיק להעניש את עצמך על כל הפסד.

מצד שלישי אף אחד לא חושב על מה זה להיות ספורטאי עילית. השאלה שכל ספורטאי שואל את עצמו "מה מחכה לי אחרי זה? כשמישהו חי 20-25 שנה כשהזהות שלו היא אני ספורטאי, השאלה "מי אני בלי זה?" היא לא שאלה רטורית, היא שאלה מפחידה באמת. יותר מכל הפסד ויותר מכל תגובה זועמת ברשת, הוא לפעמים מה שבאמת מעכב את ההחלטה לפרוש, לא כי מפחדים להפסיד עוד משחק, אלא כי עדיין אין תשובה לשאלה מי הם יהיו בלי זה.

זה לא הראש שמסרב לקבל שהגוף כבר לא מה שהיה, כמו שכתבו בתגובות. זו נקודת שיווי משקל בין הלחצים שמצטברים (ההפסדים, הגוף שמתמוטט על המגרש, אלפי אנשים שכותבים לך "תפרוש") לבין המוטיבציה, הרצון, הכלים שיש לו להתמודד איתם וגם תשובה לשאלה מי הוא יהיה כשהוא כבר לא יהיה שחקן טניס.
ואגב, זו לא רק תופעה של ספורטאי עילית מבוגרים.
אותו הדבר יכול לקרות גם אצל נערה בת 14 שמתלבטת אם להמשיך בענף שלה אחרי סדרת הפסדים, ולא פחות מזה מה יישאר ממי שהיא, אם היא תפסיק. השאלות תמיד יהיו זהות - האם יש לה את הכלים להתמודד, ומי היא מעבר לספורט?

קרדיט לתמונה: צילום: Getty Images

"אין לי מוטיבציה להתחיל"...אז זהו... למרות מה שחושבים מוטיבציה היא לא זו שאחראית על התחלת פעולה. מוטיבציה זה לא לחכות שי...
30/08/2026

"אין לי מוטיבציה להתחיל"...
אז זהו... למרות מה שחושבים מוטיבציה היא לא זו שאחראית על התחלת פעולה.

מוטיבציה זה לא לחכות שיבוא החשק אלא עצם הביצוע, החזרה הראשונה, המטרים הראשונים או התחושה שהגוף מתחמם.
רק אחרי שהתחלנו והרגשנו מסוגלות, הצלחה, המוטיבציה נדלקת ודוחפת אותנו להמשיך.
מוטביציה מתעוררת כשהדופמין והסרוטונין מתחילים לעבוד, הוא האחראי להמשך.

(אגלה לכם סוד הרבה אימונים שלי התחילו בחוסר רצון גדול לקום מהספה ולצאת להתאמן)

אז אם לא מדובר על מוטיבציה מה גורם לנו להשאר על הספה או בעצם למה להתחיל משהו שלא בטוח שאצליח בו?
זאת לא המוטיבציה אלא תחושת המסוגלות שלנו. ותחושת המסוגלות שלנו מושפעת מהמון דברים, בעיקר מטראומות (שעורי חינוך גופני), אמונות מגבילות על עצמינו (אני גרוע בספורט) חוסר הצלחות, השוואות לאחרים, חרדות, פחד מכשלון.
חשוב לי להתאמן, איך אפשר להתחיל בכל זאת?
לשאול את עצמי, מה אני, בנקודת הזמן הזו, כן מסוגל לעשות?
האם רק הליכה של 10 דק פעמיים בשבוע,
לכשות 10 סקווטים מול הטלוויזיה,
לקחת מאמן פרטי,
להרשם לקבוצה קטנה בסטודיו,
לעשות תרגיל אחד בגינת הכושר ליד הבית,
כל סימון ✔️ הוא זריקת דופמין למוח שאומרת "הצלחתי"
מה שחשוב זה שעושים פעילות גופנית לנפש ולבריאות
ולזכור!...
הכל טוב והכל נכון, לקחת בחשבון שתוצאות לא מגיעות כאן ועכשיו, ועם הזמן יהיו הצלחות, המסוגלות תעלה, ואיתה גם המוטיבציה.

ומה קורה כשהמוטיבציה נמצאת אך לא בא לנו להתאמן?
זה כבר חומר לפוסט אחר

האם בגיל המעבר יש תרגילים באימוני כוח, שיכולים לפגוע?אימוני כוח הם אחד הכלים החשובים ביותר לנשים בגיל המעבר בין אם את מת...
28/08/2026

האם בגיל המעבר יש תרגילים באימוני כוח, שיכולים לפגוע?

אימוני כוח הם אחד הכלים החשובים ביותר לנשים בגיל המעבר בין אם את מתחילה ובין אם את מתאמנת ותיקה. המחקרים מראים שהם מסייעים לשמור על מסת שריר, צפיפות עצם, תפקוד יומיומי, שיפור בתסמיני גיל המעבר ואיכות חיים!

אם אני אישה בגיל המעבר, אני יכולה לבצע כל תרגיל?
בגדול כן.
אין רשימה של תרגילים אסורים אבל כמו כל אישה (ואפילו גבר) יש תרגילים שמצריכים זהירות וצורך בהתאמה אישית וכל מקרה לגופו.
טכניקה, טכניקה, טכניקה והתאמה.
כמו בכל פעילות גופנית אירובית, כוח או יציבה. הבעיה היא לא התרגיל עצמו, אלא עומס יתר ללא הכנה, טכניקה לקויה, אימונים עצימים מדי ותכופים מדי, הימנעות מכאב או חוסר התאמה אישית. במקום להימנע מתרגילים, עדיף להתאים אותם להפחית עומס, לשנות טווח תנועה, או לבחור גרסה מתונה יותר. אם תרגיל מסוים גורם לכאב חד, או תחושה רעה כדאי לעצור, להתייעץ, ולנסות גרסה מתונה יותר.
בעבר חשבו שנשים עם אוסטאופורוזיס מתקדם או בריחת שתן צריכות להימנע מתרגילי כוח מסוימים (כגון סקוואט, דדליפט, קפיצות), כי הם מסוכנים או מחמירים את הבעיה. המחקרים היום מראים שזה הרבה יותר מורכב ובעיקר, הרבה ממה שחשבו בעבר התבסס על חששות תיאורטיים, ולא על מחקרים קליניים.

נכון, למחקרים הקיימים כיום (כמו לכל מחקר) יש מגבלות, אך המגבלות הללו אינן מבטלות את המסקנה המרכזית שהיא...אימוני כוח מועילים, בטוחים יחסית, והתועלת הפוטנציאלית גבוהה בהרבה מהסיכון. לכן, במקום לחכות למחקרים נוספים, כדאי להתחיל כבר היום בהתאמה אישית, בהתקדמות הדרגתית, ובליווי מקצועי.

בשורה התחתונה...
תעשי פעילות גופנית רק תרוויחי.

יושבת בסאונה לבד. השעון רץ לאט בטירוף, כל דקה מרגישה כמו חמש, בתוך תוכי כבר אומרת לעצמי היום תעשי 15 דק' במקום 20, והראש...
24/08/2026

יושבת בסאונה לבד. השעון רץ לאט בטירוף, כל דקה מרגישה כמו חמש, בתוך תוכי כבר אומרת לעצמי היום תעשי 15 דק' במקום 20, והראש כבר סופר שניות עד שאפשר לצאת.
ואז יום אחר, אותה סאונה, אותה טמפרטורה בדיוק רק שהפעם יש איתי עוד שניים שלושה שמתאמנים איתי יחד. מתחילים לקשקש, לדבר, צוחקים מדברים על החיים והנה עברו עשרים דקות ואני בכלל לא הרגשתי אותן. אותו חום. סבל אחר לגמרי.

זה בדיוק מה שקורה לנו גם מחוץ לסאונה: נוכחות של אנשים קרובים אלינו עוזרת לנו כשקשה לנו פיזית או מנטלית. הראש מבין שהוא לא לבד בזה, והמתח יורד. וההפך נכון בדיוק באותה מידה - כשאנחנו לבד בקושי, בלי אף אחד לידנו, הסבל לא רק מרגיש גדול יותר. הוא באמת גדול יותר.

כשאומרים שבני אדם הם יצור חברתי זו לא סיסמה זו עובדה.

בעבודה שלי עם ילדים שחווים חרם, בריונות, או פשוט בדידות חברתית, אני רואה את זה, את הסבל. זה לא רק העלבון והסבל של להיות מודר, זה שהם סופגים את כל הכאב הזה לגמרי לבד, בלי מישהו לידם שסופג יחד איתם.
עוד כמה ימים נפתחת שנת לימודים חדשה. מה שמעניין את הילדים זה לא הציונים, לא המורה החדשה, לא אפילו מה לומדים אלא השאלה "ליד מי אני אשב, עם מי אשחק בהפסקה".

אז השנה, כהורים בואו נשנה!
בואו נדאג לכך שלא יהיו ילדים לבד.
ובסוף היום כשנפגוש את הילדים במקום לשאול "איך היה בבית הספר או מה למדת?" נשנה לשאלה "עם מי ישבת היום?" "האם היה ילד שהיה לבד?"

כמות הסרטונים שעולה לנו בפיד על פעילות גופנית ועל נראות חיצונית היא פשוט מטורפת.אז יצא לי לשאול כמה אנשים בסאונה שאלה פש...
08/08/2026

כמות הסרטונים שעולה לנו בפיד על פעילות גופנית ועל נראות חיצונית היא פשוט מטורפת.

אז יצא לי לשאול כמה אנשים בסאונה שאלה פשוטה: בשביל מה אתם בעצם מתאמנים?

והתשובה הראשונה של רובם, כמעט אוטומטית, הייתה נראות.
"פעם לא הייתה לי כרס."
"אני רוצה לחזור לאיך שנראיתי."

אף אחד לא אמר מילה על זה שהבריאות שלו חשובה לו.

אז מה הבעיה בזה בעצם? העיקר שהם מתאמנים, לא?

התשובה לכך היא מורכבת יותר משנדמה.

בעשור האחרון השעונים החכמים והרשתות החברתיות שינו לחלוטין את הדרך שבה אנחנו מתאמנים. הכלים האלה נולדו למטרה מעולה: לעודד אותנו לזוז, לחזק את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולתת לנו משוב אובייקטיבי על המאמץ.

וכשמתאמן בוחר לצאת לרוץ בשעה מאוחרת, למרות שהוא עייף כולם ישר צועקים "אובססיה!"

אבל המציאות לא שחור או לבן. המחקרים מראים שהחלטה להתמיד ולהשקיע מאמץ מבוקר, גם מול קושי ועייפות זמנית, לא בהכרח מבטאת דפוס פתולוגי. להפך, זו יכולה להיות פעולה אוטונומית ואותנטית לגמרי, המעוגנת בערכים האישיים שלכם וביעדי הבריאות שלכם לטווח הרחוק. משמעת עצמית אדפטיבית היא דבר מבורך.

הבעיה מתחילה כשהפוקוס זז לגמרי, מהחוויה הגופנית עצמה, אל המספר שעל הצג או הצורך באישור חברתי. כשהפעילות נשלטת רק על ידי מנגנונים חיצוניים (לייקים, מדליות וירטואליות), חרדה מאי-עמידה ביעד עלולה לעורר מצוקה רגשית קשה, והערך העצמי שלנו הופך להיות מותנה במספרים שלא אנחנו קבענו.

דימוי גוף בריא וביטחון פנימי אמיתי לא נקבעים לפי מראה חיצוני אסתטי, ולא לפי מספר צעדים בשעון. הם מתגבשים מתוך קבלה של הגוף שלנו, ומתוך החוויה של המסוגלות והתפקוד הפיזי שלו.

אז תשתמשו בטכנולוגיה וברשתות ככלי עזר, וכמקור לתמיכה וקהילתיות אבל אל תתנו להן לנהל לכם את הנפש.
ותמיד תזכרו לעגן את התנועה שלכם בחיבור פנימי, קשוב ואותנטי.

04/08/2026

הוואי ובידור
#פסיכולוגיה #נפש #בריאות #פילאטיס

29/07/2026

זינוק! ואז פסילה. קפצתי שנייה אחת מוקדם מדי. שוב.

29/07/2026

מי אומר בלם?? אומרים ברקס! 😉
#הפרעתקשב #ויסות #תנועה #ספורט

Address

Netanya

Opening Hours

Monday 09:00 - 20:00
Tuesday 09:00 - 20:00
Wednesday 09:00 - 20:00
Thursday 09:00 - 20:00
Sunday 09:00 - 20:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to דנה וינטר - גוף, נפש ופסיכולוגיה של הספורט:

Shortcuts

Share