02/09/2026
"לעשות או לא לעשות דווקא-להפך-בכוונה ל-OCD❓️"
זאת לא שאלה - זהו מסע גיבור.
"מוטיבציית הדווקא" בטיפול:
אני מכיר זאת כל-כך מקרוב כמטפל CBT ב-OCD שהתמודד בעצמו:
כאשר ה־OCD מחרפן וחופר:
"זה מסוכן!", "המחשבה המזוהמת היא כתם!", חייב עכשיו לתקן ומהר!", "עוד קצת וזהו...שוב פעם... טעית בטקס! יאללה מהתחלה זריז...אחרת יהיה נורא ובאשמתך!!!"
ולצד המצוקה
יש את הספק הגדול, אבל מתחתיו סגורים ומחכים לחציבת פתח:
הרצון וההיגיון הפנימיים-האותנטיים
שיודעים שסה"כ:
זה בסדר... אני בסדר.. יהיה בסדר... בכל מקרה.
והרצון הפנימי להתפתח ופחות רק "לשרוד".
כאן "מוטיבציית הדווקא" נכנסת - בנקודת המודעות והבחירה -
כדי להצמיח יכולת להגיב אחרת:
בהתאם לגישה הפרדוקסלית לפחדים, שבראשה ה-ERP: חשיפה מכוונת לאובססיה ומניעת הטקסים הכפייתיים:
זוהי גישת הטיפול המרכזית לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית.
אחרי מודעות מוקדמת ככל הניתן לפלישת החשיבה הטורדנית
תגובה מועילה:
"אולי כן ואולי לא"
"אעשה אחר-כך"
"אוקי.. באסה אבל זה רק OCD..."
"כן-כן בטח צודק..."
וקדימה והלאה...
(לא בהכרח כולם ביחד, וברור שזאת דוגמית לתהליך טיפולי שלם).
כלומר היכולת להרפות בכוונה
את נסיונות השליטה
ולאפשר את מרחב ה"כניעה היצירתית" -
השתדלות לשחרר את הנשימה לקצב הטיבעי שלה -מהיר, כפי שאמור להיות בחרדה, ואת הגוף, ולשבת בתוכה בכוונה
ואת גל הרגש
על חשבון לופים חשיבתיים,
ולהפנות את הקשב קדימה והלאה...
אז המילה "דווקא" מגיעה מארמית, מן המילה "דַּוְקָא", במשמעות של "בדיוק", "במיוחד", "כך ולא אחרת".
כלומר, אנחנו משתמשים באנרגיית ה״בדיוק־כך״ - ה־Just Right הפתולוגית, המאפיינת של ה־OCD -
ודווקא מסובבים את הגלגל לכיוון ההפוך:
מהתלות ב־OCD לפיתוח אוטונומיה ממנו.
בתוך המילה "דווקא" יש שני רבדים:
1. בחירה מכוונת
2. תנועה נגד
💫 השיעורים על "מעגל ה-OCD" ו"ספירלת ההחלמה" דנים בכך לעומק - קישור בתגובות לקורס "מסע הגיבור".
אז מאיפה בכלל מגיע ה"דווקא” מבחינה נפשית?
השורש כמובן בילדות:
שהדווקא הוא בחלקו ביטוי טבעי להתפתחות של אוטונומיה - עצמאות.
בשלב מסוים הילד הצעיר מתחיל לחוות: "יש לי רצון”, "אני יכול לבחור”, "אני נפרד ממך”.
לכן סביב השנים הראשונות לחיים מופיעים הרבה:
"לא”, "אני לבד”, "אני רוצה”, "דווקא את זה”.
כלומר עצם הצורך להיות סוכן של הפעולה שלי הוא חלק חשוב בהתפתחות 🙌
מחקרים מתייחסים לאוטונומיה כצורך פסיכולוגי בסיסי:
תחושה שאני פועל מתוך בחירה ולא רק מתוך כפייה.
ויש כאן מושג אפילו יותר מדויק ל"דווקא”: reactance - התנגדות תגובתית
כאשר אדם מרגיש שלוקחים ממנו חופש או מכריחים אותו, יכולה להתעורר מוטיבציה להשיב לעצמו את החופש, לפעמים באמצעות עשיית ההפך המוחלט.
בעוד שה־OCD מצווה:
„תבדוק!”
„תשטוף!”
„תחשוב על זה עוד פעם!”
„תסדר!”
„תוודא!”
„אל תיגע!”
„אל תיקח את הסיכון!”
„אתה חייב לדעת!”
„תעשה את זה עכשיו!”
ומנסה להפוך אותי למגיב אוטומטי לאסיר-זומבי-רובוטי
אני משתמש באנרגיית ה"דווקא” כדי להחזיר לעצמי בחירה ולשלם את המחיר:
להתקרב, להשאיר פתוח ולהמשיך הלאה.
להיות מוכן לפעול יחד עם זה ככה.
אבל קל להגיד.. וטיפול ייעודי ומותאם לביצוע.
מוטיבציית הדווקא -
הילד אומר:
"אתה אמרת לי לעשות, אז דווקא לא!.”
המטופל הבוגר יכול ללמוד לומר ל־OCD:
"אתה אומר שאני חייב לבדוק? מעניין. אני בוחר להמשיך ככה לא משנה מה.”
ובמסע הגיבור מגיע רגע שבו אני משנה את היחסים עם המפלצת, שמתגלה כמקפצה תודעתית.
ה־OCD אומר:
"הנה פחד!”
ואני עונה:
"יופי. בוא.”
זה כבר לא פחד שמכתיב לי את המפגש.
אני מזמין את המפגש.
מנפלש - למארח.
⚠️ אבל! יש כאן מלכודת:
"דווקא” יכול להפוך לעוד חוק כפייתי.
אם ה־OCD אומר ימין, ואני כדווקא -חייב- שמאלה?
זה יהיה OCD חדש בתחפושת.
☯️ לכן ההפך הוא לא ההפך של תוכן המחשבה:
הוא ההפך של הדפוס הכפייתי.
ויותר נכון - ההפך מדחף = רצון חופשי.
לסיום:
יש גם כמה סוגים של "דווקא”:
דווקא התנהגותי -
עשיית הדבר שנמנעתי ממנו. לגעת, לצאת, לשלוח, להשאיר לא סימטרי בכוונה
דווקא מנטלי:
להפסיק לענות לדרישה לנתח פעם נוספת ופתור בראש אלא לחזור לעמדת -
"אולי כן ואולי לא.”, "כן-כן בטח..." בהתרסה, סרקזם והבאסורדיות
או לא לענות - שתיקה נאצלת.
⏪️ לחלק האחרון אנחנו מכוונים -
התבוננות-התבוננות-התבוננות קשובה.
דווקא גופני:
להפסיק להסתיר ולהחזיק את החרדה קבורה בתוך הגוף, אלא -
לתת ללב לדפוק, לנשימה להיות מהירה -
לאפשר לרעד להתבטא
ולהזמין דווקא בכוונה את התחושה המפחידה במסגרת חשיפה מתוכננת (ERP)
דווקא קיומי או ערכי:
ה־OCD דורש שאקדיש את היום לספק
ואני בעמדת:
"אני ממשיך אל מה שחשוב לי עכשיו, כאילו הכל בסדר, למרות הרעש בראש"
דווקא
זהו
אם אהבתם, תעבירו הלאה.
בתגובות - הקורס המקוון לטיפול ב־OCD והתפתחות התודעה".
