07/08/2022
פוסט אורחת:
דמייני שנולדת דג אל תוך עולם של יצורים יבשתיים ואין סביבך מקור מים. את, שבנויה לשקט של המצולות, מתקשה להסתגל לבית הגידול החדש ומביטה במי שסביבך. נראה שכולם מרגישים כל כך בנוח. הולכים על האדמה, נושמים את האוויר.
הם בוחנים אותך, מסתכלים עלייך. מבינים שאת שונה מהם אבל כועסים על כך. "איך יכול להיות שאין לה גפיים? למה קשה לה לנשום?" הם שואלים את עצמם. החכמים ביניהם מפענחים אותך, רעי הלב ביניהם מתנשאים מעלייך. ואת, בעין הסערה, מבינה שעלייך ללכת כנגד הטבע שלך.
כמעט בלתי אפשרי להפוך סנפירים לגפיים, להרגיל זימים לקבל חמצן מהאוויר ולא מהמים. אבל בתהליך איטי להכעיס, זה עובד. מדג יפהפה ושתקן את הופכת ליבשתן מגושם, אבל לפחות את מצליחה להסתדר בעולם. אם יתמזל מזלך, תצליחי להשתלב במערכת האקולוגית המשונה שהיא החברה האנושית. אבל בתוכך, תמיד תרגישי קצת אחרת, ותערגי לאגם שבו תוכלי לשכוח את כל מה שלמדת, סוף סוף חופשיה להיות עצמך.
-איך זה מרגיש להיוולד עם אוטיזם.
תודה לכותבת האנונימית ❤️
קישור לבלוג של הכותבת:
https://bathayaar611141719.wordpress.com/
האיור מאת Lilac Hadar הנהדרת
#אשכרהאוטיסטיות