23/01/2024
7.10 עבורי ואני מרגיש שעבור רוב העם הייתה נקודת התעוררות לאחדות ולחיבור בניינו לבין עצמנו, אחדות וחיבור חברתי.
חטפנו, כאבנו וכואבים
צריכים להמשיך להתאחד , בשבילנו, בשביל כולם.
יש לנו עם כל כך מיוחד, אנשים כל כך מיוחדים ואנחנו כל כך מלאי הגדרות ודעות שחוסמות אותנו לחיות אחרת וביחד, יותר מחוברים.
יותר עם לב פתוח גם לעצמנו וגם לכל אדם.
ללוחמים שלנו בעזה אין עליהם את כל ההגדרות החברתיות והמיגננות שאנחנו שמים על עצמנו,
הם ממש במקום אחר, מבקשים, זועקים שנתאחד.
הם רוצים לקחת אותנו ליום בחאן יונס לספוג אווירה מאוחדת,
קולטים מה הם אומרים לנו?
ובאיזו מציאות הם אומרים את זה? הם מרגישים, את הפער, הם חווים אותו.
אנחנו מחפשים אשמים ומי שיקח אחראיות, במקום שניקח כולנו אחראיות על המציאות הפנימית שלנו , במקום שנשאל
האם אפשרי שנבחר להכיר את עצמנו יותר ? שנפתח את הלב להכיר אחד את השני מחדש?
האם אפשרי שנתעסק בפיתרונות אמיתיים , פרקטיים , נכונים לנו כעם מתוך עוצמה וחיבור שלנו?
אנחנו עם חי וקיים, עם ישראל.
בואו נתעורר לעצמנו,
היום קיבלנו עוד תזכורת כואבת שאנחנו כולנו ביחד בזה.
24 לוחמים השם יקום דמם.
כואב הלב.
ולא עוד 24 כאבי לב, אלה
24 שמשקפים לנו בידיוק את זה.
הם היו 24 ובתוכם כל קצוות סוגי האוכלוסיה:
המתנחל
התל אביבי
הערבי
הפיליפיני
המזרחי
האשכנזי
הרופא
הסדרן
וזה שכמעט ונכנס לכלא והצבא הציל אותו
זה שחזר מהטיול הגדול
זה הם, הם אנחנו.
אבא של...
אח של...
חבר של...
בואו נפתח את הלב
בואו ניקח אחראיות על עצמנו
אחראיות על מציאות אחרת שנחייה פה ביחד.
בשבילם,
אבל בעיקר בשביל כולנו ביחד.
