02/02/2025
*כשהתסכול מציף את הזוגיות – איך אפשר לשבור את המעגל?*
דנית הגיעה אליי למפגש השבועי כשהיא מותשת ומאוכזבת. אמנם היינו כבר באמצע התהליך אבל נדמה היה שכל צעד קדימה גרר שני צעדים אחורה אצל בעלה.
"הוא לא באמת שם, לא באמת נוכח במהלך היום" היא אמרה בעיניים עייפות, "אני לבד בתוך כל זה. אבל ההבדל בניינו זה שאני מתפקדת, אבל הוא, הוא בשגרה שלו, כאילו הכול עליי."
דנית תיארה איך בעלה, דביר (שמות בדויים כמובן), אמנם עוזר במובנים מסוימים – מכין ארוחת ערב כשהיא מבקשת או אחראי על הקניות בבית – אבל מעבר לזה הוא לא יוזם. לרוב, היא לבד אחרי הצהריים, עם שחר הבן הקטן, נושאת על גבה את כובד עבודות הבית ותפעול שחר גם כשהיא חולה ועייפה.
כשדנית סוף סוף מבקשת עזרה, דביר עושה מה שצריך, זה נכון, אבל מיד חוזר להתנתק – נרדם, בורח לטלפון או אפילו יוצא לעשן.
"אני לא רוצה לריב כל פעם מחדש אז אני כבר שותקת. אבל זה אוכל אותי מבפנים. למה לי להיות נשואה אם אין שיתוף אמיתי? אם יש רגשה שאני שם והוא חצי? למה לי להלחם בכלל?" אמרה בדמעות שגרמו גם לי להתכווץ.
היא המשיכה ודיברה על הפחד שהמצב הזה יימשך גם אחרי שיהיו עוד ילדים.
זה היה ברור - היא חרדה מלהישאר באותו מעגל מתסכל של תסכול, עייפות ובדידות.
הסיפור של דנית הוא סיפור שחוזר ומציף נשים רבות (וכן, גם גברים מרגישים כך לפעמים).
אבל הסיפור הזה, לא מחויב להסתיים בפרידה, גירושים או חיים בודדים. יש אפשרות ויש דרך לשנות את מהלך החיים האלה משותפים רחוקים, לאוהבים קרובים. מניתוק לחיבור ומאכזבה להערכה!
❓ אז מה עשינו יחד?
💡 בשלב הראשון, עבדנו על יצירת תקשורת פתוחה וברורה, בלי האשמות. במקום לשתוק עד שהכול מתפוצץ, ביקשתי מדנית להביע את הצרכים שלה בצורה ישירה וברורה. למשל, לא להגיד רק "אני עייפה," אלא להבהיר: "אני זקוקה שתחזור מוקדם ותהיה נוכח כדי שאוכל לנוח." כמובן שהקפדנו שהשיח לא יהיה רק על בקשות לוגיסטיות והערות.
💡 מצד שני, עבדנו גם עם דביר על הבנה עמוקה יותר של הצרכים של דנית ושל החשיבות בלחלוק את האחריות המשפחתית. הוא הבין שהמעשים הקטנים – כמו להתעכב בטלפון ובמחשב בשעות הקריטיות של אחר הצהריים – משאירים את דנית בתחושה שהיא לבד במערכה.
🛠️ יצרנו יחד תוכנית משותפת: דביר התחייב לבנות לעצמו סדר יום שמאפשר לו להתפנות לבני המשפחה, במיוחד בסופי שבוע. גם דנית התחייבה להקמקד בחיובי שבניהם, לראות גם הטוב שנעלם מעיניה ובעיקר לא "לסחוב" לבד, אלא לשתף, לבקש ולהציב גבולות ברורים.
📈 אחרי מספר מפגשים, דנית עדכנה אותי שיש שינוי. "הוא באמת חוזר מוקדם יותר ועוזר יותר אחר הצהריים. אני מרגישה שהוא נוכח יותר. זה עדיין תהליך, אבל לפחות אני לא לבד בזה."
זוגיות היא מסע משותף, ולפעמים צריך עצירה להערכת מצב ושיחה פתוחה כדי לחזור למסלול.
אם גם אתם מרגישים שהתסכולים מצטברים, תדעו שיש פתרון. בואו נדבר על זה. 😊
#זוגיותבריאה #שיתוף #תמיכהמשפחתית #תקשורתמקרבת #מאמץמשותף
