13/05/2025
לפני שנור נולד, ההנקה נראתה לי טבעית.
ידעתי שאני רוצה להניק, וזהו.
לא קראתי יותר מדי. לא למדתי.
במפגש קצר של הבבית החולים בזום סיפרו קצת,
הראו תנוחה או שתיים, ואמרו ש”הצוות שם כדי לעזור”.
ואז נור נולד.
הניחו אותו עליי, אמרו לי “את יכולה להניק עכשיו”, ואני ניסיתי.
הוא אולי רק נח שם, אבל לא ידעתי למה לצפות.
אחות חמודה נכנסה והראתה לי תנוחת פוטבול, סחטה איתי קולוסטרום, חייכה, ויצאה מהחדר.
סימנו “יש כאן הנקה”.
ביממה הרביעית הגיע החלב.
ופתאום הכול השתנה.
השד שלי התנפח, כאב, היה רגיש להכול.
ונור? הוא לא ינק ביעילות.
הוא לא עלה מספיק במשקל.
ואני?
התחלתי להסתחרר.
מה קורה פה?
למה זה כל כך קשה?
הגיעו הכאב, הגודש, הסדקים.
חיממתי. קיררתי. סחטתי.
נכנסתי לגוגל. ניסיתי הכול.
אבל שום דבר לא באמת עזר—עד שהתחלתי לדבר עם יועצת הנקה.
ושעה אחת אחרי שיחה איתה – הייתי בנאדם אחר.
התחלתי להבין.
מה המשמעות של פינוי חלב, איך נור מגיב, איך אני מגיבה.
הפסקתי להרגיש אשמה.
הפסקתי להרגיש לבד.
וההנקה... התחילה לזרום.
גם החלב. גם אני.
#אמהות #הנקה #הכנהלהנקה #הריון #לידה
