20/01/2025
מכתב לאמילי
היי אמילי, אנו לא מכירים האחד את השני אבל אתמול הפכת לחלק בלתי נפרד מהלב שלי. השביעי לאוקטובר תפס אותי בזעזוע מוחלט. אני זוכר כיצד ראיתי את השידורים בטלויזיה ויצרתי ניתוק המסרב להאמין שהמראות שאני רואה הם אמיתיים. לאחר שהחלו לזרום הידיעות על חטופים בעזה התהפכה לי הבטן. המחשבה שאנשים נשבו בידי המפלצות הללו הייתה מחרידה. מאז השביעי לאוקטובר הרגשתי שאני מתחיל לעבור תהליך של אבל לפי המודל של אליזבת קובלר רוס. תחילה הייתי בהכחשה מוחלטת של הדברים כי בתוך תוכי סירבתי להאמין שזה אמיתי, לאחר מכן עברתי לשלב הכעס בו נתקעתי עד היום. כעס על המחדל, על הצבא, הממשלה והפילוג הנוראי ששטף את העם. ובעיקר כעס על עצמי שלא יכולתי לעשות משהו בנידון למרות שידעתי שהדבר אינו תלוי בי. במהלך השנה פגשתי כמות אדירה של מטופלים שהחלו לסבול מחרדות קשות שמא יחטפו אותם. ראיתי ילדים ומבוגרים מתפרקים רגשית וידעתי שאני חייב להחזיק את הראש מעל המים כדי לעזור להם, למרות שאני חש כמוהם, מפורק. בכל התקופה הזו היו בראשי שתי מחשבות שחזרו על עצמן בכל יום. האחת עליכם החטופים והשנייה על חיילי צה״ל היקרים אשר מסכנים את חייהם כדי להשיב אתכן בחיים. כאשר התחלתי לקבל מטופלים שניצלו ממסיבת הנובה וחיילים שלא התמודדו עם הקושי, חזרתי בעצמי לטיפול. בכל יום ליוותה אותי תחושת כעס ומחנק שהחלה להשתחרר אתמול. בשיחות עם קולגות הערכתי שהחטופים שיחזרו מהשבי יתקשו מאוד לחזור לעצמם ולתפקד בצורה תקינה. עקבתי אחרי החדשות בהתכווצות בטן נוראית ואז את הופעת לי על המסך. בשנייה שרצה לי בראש כמו שעה, לא יכולתי שלא לפספס את החיוך שלך כאשר את יוצאת מרכב המרצחים ועוברת לצלב האדום. החיוך הזה המיס אותי לחלוטין ונטע בי תקווה אדירה. כמה שעות לאחר מכן כשראיתי את תמונתך מרימה את היד הפצועה שלך בגאווה עלה בי חיוך של אושר אמיתי וטהור. באותו רגע נזכרתי בויקטור פרנקל ובספרו ״האדם מחפש משמעות״. ויקטור פרנקל פסיכיאטר ופילוסוף יהודי-אוסטרי, שרד את אושוויץ ולאחר מכן הפך לאחד הדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתחום הפסיכולוגיה. הסיפור של פרנקל הוא מצמרר והיכולת המופלאה שלו לעבור את מחנות הריכוז עם תקווה ואופטימיות היא נר לכל אלו המתמודדים עם פוסט טראומה. במעט שעוד הספקתי לשמוע הבנתי שאת היית הויקטור פרנקל של החטופים, דבר שמעורר הערצה אדירה לרוח האנושית שלך. אין לי מושג כיצד עשית זאת ואני בספק שעם כל החוזקות שלי שהייתי מצליח לשמור על אותה רוח. אני בטוח שרבות עוד ייכתב עלייך וגם את תהיי חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העם היהודי ובינתיים אני מאחל לך, לרומי, דורון ושאר החטופים שישובו הביתה החלמה מהירה. אני מצטער שלא יכולנו להחזיר אתכן קודם אך מבטיח להיות עבורכן מעתה ועד עולם.