21/08/2026
השבוע, באוגוסט הלוהט והצפוף שלנו, חלמנו על קיץ אחר.
קיץ צונן, סקנדינבי.
נזכרנו שאוגוסט הוא חודש הולדתה של טובה ינסן הפינית, הסופרת שהביאה לעולם את סדרת המומינים האהובה עלינו כל כך.
הפעם רצינו להמליץ לכם על ספר אחר שלה, "ספר הקיץ", המספר על סבתא ונכדתה בת השש המבלות יחד את הקיץ באי קטנטן ליד פינדלנד. ספר "קטן", יפה וחכם, הממלא את הלב בחם של שמחה והכרת תודה.
וככה זה מתחיל:
פרק ראשון – שחיית בוקר
זו הייתה שעת בוקר מוקדמת של יום חם מאוד ביולי, אחרי לילה גשום. הסלע החשוף העלה אדים, אבל הטחב והבקיעים היו ספוגי לחות וכל הצבעים העמיקו. בצללי הבוקר הפכה הצמחייה לרגלי המרפסת ליער גשם שופע עלים ופרחים מרושעים, והיה עליה להיזהר לא לשבור אותם בעודה מחפשת. היא כיסתה את פיה בידה וגיששה בפחד מתמיד שמא תאבד את שיווי המשקל.
“מה את עושה?” שאלה סופיה הקטנה.
“שום דבר,” ענתה סבתה. “כלומר,” הוסיפה בכעס, “אני מחפשת את השיניים התותבות שלי.”
הילדה ירדה מהמרפסת ושאלה בנימה עניינית: “איפה הן נפלו לך?”
“כאן,” השיבה. “עמדתי בדיוק שם והן נפלו איפשהו בין האדמוניות.”
הן חיפשו יחד.
“תני לי לחפש,” אמרה סופיה. “את לא עומדת על הרגליים. זוזי.”
היא התכופפה מתחת לגג הפורח של הגינה וזחלה בין הגבעולים הירוקים. כאן למטה, על האדמה השחורה הרכה, הכול היה יפה ומסתורי. והנה השיניים מונחות שם, בלבן וּורוד, מלוא הפה שיניים זקנות.
“מצאתי!” צעקה הילדה והזדקפה. “תכניסי אותן לפֶּה!”
“אבל אסור לך להסתכל,” אמרה סבתא, “זה עניין פרטי.”
סופיה החזיקה את השיניים מאחורי הגב.
“אני רוצה להסתכל,” אמרה.
וסבתה הכניסה את השיניים לפיה בצליל נקישה, תנועותיה היו מיומנות, ולמען האמת זה לא היה סיפור גדול.
“מתי תמותי?” שאלה הילדה.
וסבתא השיבה: “בקרוב. אבל זה לא נוגע לך בכלל.”
“למה?” שאלה הנכדה.
היא לא ענתה, רק טיפסה על הסלע והמשיכה לעבר הנקיק.
“אסור ללכת לשם!” צעקה סופיה.
הזקנה ענתה לה בלגלוג: “אני יודעת. לשתינו אסור ללכת לנקיק, אבל עכשיו בכל זאת נלך כי אבא שלך ישן והוא לא יודע על זה.”
הן פסעו על הסלע, הטחב היה חלקלק, השמש כבר טיפסה כברת דרך בשמים ועכשיו הכול העלה אדים, האי כולו נמלא ערפל זוהר והיה יפה להפליא.
“יחפרו לך בור?” שאלה הילדה בחביבות.
“כן,” ענתה. “בור גדול.” והוסיפה בערמומיות: “גדול כל-כך שיהיה מקום לכולנו.”
“למה?” שאלה הילדה.
הן הוסיפו להתקדם לעבר הכֵּף.
“אף פעם לא הלכתי רחוק כל-כך,” אמרה סופיה. “ואת?”
“לא,” ענתה סבתה.
*ספר הקיץ/ טובה ינסן.
תרגום: דנה כספי.
וגם הספר נמצא אצלינו, בספריה של מקומי ונשמח להשאיל ולשמח גם אותכם.
שתהיה שבת קרירה 🐚
