06/08/2026
שלשום העברתי הרצאה בפאב הקהילתי במקום מגוריי. שם ההרצאה היה "מרגש עד כאב". עד תקופת הקורונה הייתי מרצה יותר לקהל הרחב ופחות לקהל מקצועות הבריאות. בזכות דחיפה מצידה של אשתי - חזרתי למקור.
ההרצאה תמצתה את הידע שרכשתי בכל 8-9 השנים שאני עוסק בתחום הכאב בשעה אחת בלבד. רק אני ומיקרופון על במה קטנה, בלי מסך ועם גרילנדת נורות מאולתרת מאחוריי. הקהל היה מגוון - מגיל 18ועד 70, אנשים שסבלו מכאב, אנשים שסובלים מכאב, ומעט מטפלים בכאב. הפאב הקהילתי שלנו נפתח ביום שלישי במיוחד לצורך ההרצאה, כך שכל מי היה שם בא כי זה עניין אותו. להפתעתי, זו היתה ההרצאה הכי נצפית בפאב עד כה. מסתבר שכאב מושך. בהרצאה חיברתי בין גוף, נפש ומדע ונתתי הצצה לידע המתפתח הזה, שכנראה תמיד היה שם, אך עם הזמן נדחק לשוליים. הקהל התעניין ואני מקווה שגם הטמיע. הלוואי ומילותיי הצליחו לחדור מבעד לספק הטבעי הקיים בכל אדם שהוא שומע משהו חדש.
תקוותי היא שהמטופלים יהיו אלו שישאלו את הרופא שלהם אם הכאב שלהם הוא נוסיפלסטי. אז הרופאים יצטרכו לחקור בעצמם מה זה בעצם אומר. תקוותי היא שאלו שהחלימו יספרו לרופאים שלהם מה עבד עבורם, והאחרונים יסתקרנו עוד יותר. אני מקווה שבמקום הפצה של פחד בפורומים של תסמונות כאב תתחיל להיות מופצת תקווה.
רק לאחרונה בקליניקה הציבורית הופיעו בהפרש של חצי שעה בלבד שתי בחורות צעירות, עם אותו השם ועם רקע דומה. הראשונה סיפרה כי היא החלימה מאנדומטריוזיס, ואילו השנייה סיפרה כי היא רק אובחנה לאחרונה, והיתה מיואשת ביותר. חשבתי לעצמי שזה ממש אירוע קוסמי. הדבר הטבעי היתה לחבר ביניהן (לאחר הסכמה של כל אחת מהן).
מי ייתן והבשורה של החלמה מכאב כרוני תגיע לכל מי שפתוח לשמוע עליה.
אם אתם רוצים שאדבר אצלכם על הנושא (בפאב, באולם, בחוג בית או בכל מקום סביר שתחפצו) - מוזמנים לכתוב לי כאן למייל [email protected]