19/09/2026
יש המון דרכים יצירתיות לייצר גשר בתוך מעבר.
לפעמים זה גשר מהמשחק למקלחת.
מהבית לגן.
מהחופש לשגרה.
ולפעמים זה גשר שנמתח על פני כמה שעות או אפילו כמה ימים —
מהרגע שאנחנו נפרדים ועד הפעם הבאה שניפגש.
חפץ קטן שנשאר איתו.
טקס פרידה קבוע.
משהו שאנחנו מתכננים לעשות יחד כשניפגש.
ציור בכיס.
משפט שרק אנחנו מכירים.
משהו קטן שמחזיק את החיבור גם כשאנחנו לא נמצאים יחד.
אבל כדי למצוא את הגשר שהילד שלי צריך,
אני צריכה קודם כל להיות בנוכחות.
להסכים לראות באמת.
להסתכל בעיניים.
להיות עם הלב.
להבין מה קשה לו לעזוב,
מה מחכה לו בצד השני,
ומה יכול לעזור לו להרגיש שהקשר שלנו ממשיך גם בתוך הפרידה.
ולמצוא את הדרך שלוקחת את כולם בחשבון.
כי אנחנו המבוגרים מחזיקים את הגשרים במעברים של הילדים שלנו.
כדי להקל עליהם,
וכדי לאפשר להם פשוט להיות ילדים
ולדעת שיש מבוגרים ששומרים עליהם,
רואים אותם באמת,
ומחזיקים עבורם את החיבור גם כשהם עוברים ממקום למקום.
מחר בלייב של ״מרחב מוגן להורות״ נדבר בדיוק על זה:
איך מרככים מעברים, איך בונים גשרים שמתאימים לילדים שלנו ואיך מחזיקים גם את עצמנו בתוך כל הדבר הזה.
הלייב ללא עלות ויתקיים בקהילה שלי בפייסבוק.
יש מעבר שמעסיק אתכם עכשיו?
כתבו לי בתגובות או בפרטי -אני רוצה להתאים את הלייב לשאלות שלכם.
ואם אתם רוצים לקבל תזכורת ולא לפספס,
כתבו לי ״קבוצה״ ואשלח לכם קישור לקבוצה השקטה שלי לעדכונים 💜
