שרון רייטמן - הקליניקה לטיפול משפחתי

14/09/2026

יש נושאים שאנחנו כהורים מעדיפים לא לפתוח.

כי הם מביכים.
כי הם מפחידים.
כי אנחנו לא בטוחים מה נכון להגיד.
ולפעמים גם כי יש בנו תקווה קטנה שאם לא נדבר עליהם - אולי הם פשוט לא יהיו כל כך משמעותיים.

בספר **"ירושה רגשית"** של ד"ר גלית אטלס מופיע המשפט:

**"שדים נוטים להיעלם כשמדליקים את האור."**

והוא הזכיר לי משהו חשוב גם בעבודה עם משפחות:

שתיקה לא תמיד מגינה על ילדים.

לפעמים דווקא האפשרות לתת לנושא שם, לשאול שאלות ולדעת שיש בבית מבוגר שאפשר לדבר איתו - הופכת משהו מפחיד או מביך להרבה יותר ניתן להתמודדות.

לא צריך לדבר על הכול בבת אחת, ולא חייבים תמיד לדעת את התשובה הנכונה.

לפעמים מספיק להעביר מסר אחד:

**גם על הדברים שקשה לדבר עליהם - אפשר לדבר איתי.**

איזה נושא הכי קשה לכן לפתוח עם הילדים שלכן?

08/09/2026

מכירות את זה שיש לכן ילדה שכולם מתפעלים ממנה?

״איזו בוגרת היא״
״היא ממש עזרה היום״
״היא כל כך אחראית״

ואז היא מגיעה הביתה… וכל האש יוצאת 😅

ואת חושבת:
רגע, איפה הילדה הבוגרת שכולם מדברים עליה?

אבל לפעמים דווקא בבית היא כבר לא צריכה להחזיק את עצמה.

כל היום היא מתאפקת, מתאימה את עצמה, מסתדרת ומתפקדת - ואז מגיעה למקום הבטוח שלה ומשחררת.

זה לא אומר שאין גבולות, אבל לפעמים עוזר לזכור:

היא מתפרקת איתי בזכות זה שאני המקום הבטוח שלה...

04/09/2026

אמא מושלמת? אולי זה בכלל לא היעד.

ויניקוט טבע את המושג "האמא הטובה דיה" - Good Enough Mother.

הרעיון שלו לא היה שאמא צריכה להיות פחות טובה, אלא להפך: שילד לא זקוק להורה שמצליח תמיד להבין, להכיל ולהגיב בדיוק נכון.

כי הורה כזה גם לא באמת קיים.

במערכת יחסים אמיתית יש רגעים שבהם אנחנו מפספסות.
מתעצבנות.
לא מבינות בזמן.
מציבות גבול שאחר כך היינו מנסחות אחרת.
או אומרות משהו שאנחנו מצטערות עליו.

ומה שחשוב הוא לא שלא יהיו רגעים כאלה.

מה שחשוב הוא מה קורה אחריהם.

האם אפשר לחזור?
לשאול שוב?
להגיד "אני חושבת שלא הבנתי אותך קודם"?
להתנצל?
לתקן?

דווקא מתוך הרגעים האלה ילדות לומדות משהו חשוב מאוד על קשרים:
שקשר טוב לא חייב להיות מושלם כדי להיות בטוח.
שאפשר לכעוס ועדיין לאהוב.
שאפשר לפגוע וגם לקחת אחריות.
ושאפשר להתרחק קצת - ואז להתקרב שוב.

אולי אחד הדברים המשחררים בהורות הוא להבין שהמטרה היא לא להיות אמא מושלמת.

אלא להיות טובה דיה, נוכחת דיה, ובעיקר - מסוגלת לחזור לקשר. 💚

01/09/2026

"איך היה היום?"

ביום הראשון ללימודים זו כמעט שאלה אוטומטית.

אבל התשובות שאנחנו מקבלות יכולות להיות שונות מאוד.

יש ילדות שעונות "כיף" וזה כל הסיכום שנקבל. אחרות מספרות כל פרט קטן, ויש כאלה שמתמקדות דווקא ברגעים המעצבנים, המעליבים או המאכזבים של היום.

ויש כמובן את אלה שפשוט אומרות:
"לא יודעת. לא זוכרת."

כהורים, קל מאוד לתת לתשובה משמעות.

אם היא מספרת רק על הדברים הרעים - אולי היה לה יום נורא.
אם היא לא מספרת - אולי היא לא משתפת אותי.
אם היא מדברת בלי סוף - אולי משהו קרה.

אבל לפעמים זו פשוט הדרך שבה הילדה שלנו מעבדת חוויה.

יש מי שמעבדת דרך דיבור, מי שצריכה זמן, מי שמספרת קודם את מה שהפעיל אותה רגשית, ומי שזקוקה לשאלה הרבה יותר ספציפית מ"איך היה?".

ולכן ביום הראשון הזה, לצד הסקרנות הטבעית שלנו לדעת הכול, אולי כדאי גם להתבונן:

איך הילדה שלי מספרת לי את העולם שלה?

ולא פחות חשוב - איך אני מקשיבה לו.

30/08/2026

השבוע ראיתי סרטון של מאמן טניס שחבט כדור וביקש מהילדים לסמן איפה לדעתם הכדור נחת.
הילדים סימנו — וכל אחד בחר מקום קצת אחר.
אותו כדור.
אותה חבטה.
ועדיין, כל אחד ראה משהו אחר.
וזה הזכיר לי כמה זה נכון גם בקשר בין אמא לבת.
אנחנו יכולות לחוות את אותו רגע — אבל לראות אותו אחרת לגמרי.
לפעמים הוויכוח הוא לא על העובדות,
אלא על נקודת המבט.
ואולי במקום לשאול "מי צודקת?"
אפשר לשאול:
איך כל אחת חוותה את מה שקרה? 💚

30/08/2026

השבוע ראיתי סרטון קטן וחמוד ממגרש טניס 🎾

מאמן חבט כדור, ואז ביקש מקבוצת ילדים להניח כדור בדיוק במקום שבו לדעתם הכדור שלו פגע במגרש.

כל ילד ניגש והניח את הכדור במקום אחר.

אותה חבטה.
אותו מגרש.
אותו רגע.
ועדיין — כל אחד ראה משהו קצת אחר.

וזה גרם לי לחשוב על כמה פעמים זה קורה גם בתוך קשר בין אמא לבת.

אנחנו יכולות להיות באותה סיטואציה בדיוק, אבל לחוות אותה אחרת לגמרי.

אמא יכולה לחשוב:
״רק דאגתי לה.״

והבת יכולה להרגיש:
״היא לא סומכת עליי.״

אמא יכולה לחשוב שהיא מציבה גבול.
והבת יכולה להרגיש שלא מקשיבים לה.

ואז אנחנו מתחילות להתווכח על מה באמת קרה.

אבל לפעמים אנחנו בכלל לא מתווכחות על העובדות —
אלא על נקודת המבט.

אולי השאלה היא לא תמיד
״מי צודקת?״

אלא:

״איך זה נראה מהמקום שבו את עומדת?״ 💚

20/08/2026

18/08/2026

המפגש הראשון התמלא 💚
ועכשיו נפתחת קבוצה נוספת של אימהות ובנות על המגרש 🎾

28/07/2026

יש רגעים שהופכים לזיכרונות. לא בגלל שהם גדולים או יקרים, אלא בגלל שהם משותפים.
המפגש הזה נולד מתוך הרצון לתת לאימהות ולבנות זמן שהוא רק שלהן. לצחוק, לזוז, לשתף פעולה וליצור חוויה שתישאר איתכן הרבה אחרי שהקיץ יסתיים.
💚 מפגש חד־פעמי לאימהות ובנות 🎾 מיועד לילדות בבית הספר היסודי 📍 בנימינה | 11.8
אם גם את מחפשת רגע כזה עם הבת שלך, אשמח שתצטרפו אלינו.