02/08/2026
על הדש בורד באוטו שלנו יושב בודהה צבעוני מפלסטיק (כמו הכלבים המטופשים האלה) שנוקש עם מקל על קערה טיבטית ומהנהן בראש עם עיניים עצומות. קיבלתי אותו במתנה מחמותי האהובה מאיזה טיול במזרח לפני שנתיים
כשניגשתי לבנות את התוכן לסדנא האחרונה שהעברתי תהיתי מה הפעם אני אביא, אם זה יהיה איזה סיפור בודהיסטי מעורר השראה, אולי תוכן מהויפאסאנה שחוויתי לאחרונה או סוטרה מעניינת מהפילוסופיה של היוגה
אבל כמו תמיד אין לי אפשרות אלא להביא את עצמי ואת מה שאני עוברת בימים אלו ממש
ומה שאני חווה לאחרונה זאת מן תחושה כזאת שכמעט כל תורה ספציפית, שיטה מסוימת או וודאות בדרך אחת שהיא הנכונה, מתישהו ואיכשהו אני מגלה שהיא לאו דוקא מתאימה לי כבר, אולי עובדת פחות או פשוט משתנה עבורי
אז הבאתי את הרעיון הזה שאולי מדי פעם, לא כל יום כי זה מעייף אבל כזה אחת לרבעון או לירח מלא אפשר לנסות לשמוט את כל הידיעות והאג׳נדות והאמונות שלנו במה שכבר גילינו או לפחות להטיל ספק
וסיפרתי על הבודהה המטופש וכמה שהוא נותן לי נחת כי כשאני מסתכלת עליו מהנהן אליי בעיניים עצומות מזווית השמשה זה כאילו לא משנה אם אני לבד באוטו או כולנו שם, אם בדיוק הילדים צורחים ברקע או נרדמו או כולנו שרים יחד באיזה רגע פסטורלי
תמיד הוא שם, מהנהן ואומר לי כזה ״הכל טוב״ ״מה שאת זה טוב״
והצעתי שאולי אם יכולנו לייצר בתוכנו את הבודהה הקטן ולדייק לנו מה זה המשפט הזה שבא לנו שיהדהד ויהנהן לנו בתוך הראש בכל רגע שנצטרך אותו
אז אולי הכל ימשיך בדיוק אותו דבר
רק קצת יותר טוב
בימים אלו אני מתחילה חודש תשיעי ונותנת לעצמי קצת מרחב של שקט וכל מה שהוא לא שקט שמגיע עם החיים וכמו שאני כותבת פה אני מזכירה לעצמי בדיוק את כל זה 📿
