09/07/2026
עם השנים בקליניקה למדתי שהכאב לא תמיד יודע לומר מה כואב.
הכאב מושך את תשומת הלב שלנו, אבל הוא לא יודע לדבר במילים. יש לו שפה אחרת. אי נוחות, כיווץ, עייפות, קושי להרפות ולנוח, כאב פיזי, תחושה שמשהו תקוע, או חוויה של ריחוק מעצמי או מאנשים קרובים.
בקליניקה אני פוגש אנשים לא רק דרך הסיפור שהם מביאים, אלא גם דרך האופן שבו הסיפור הזה חי בגוף, בקשר, בתנועה הפנימית ובמרווח שבין המילים.
חשוב לא למהר לשנות. שינוי מהיר מדי עלול להיחוות על ידי הגוף והנפש כאיום על האיזון הפנימי ועל תחושת השלמות. לכן, הוא יכול להוביל להתנגדות ולתגובת נגד חזקה.
לכן, המטרה אינה “לתקן” או לדחוף את הנפש למקום שהיא עוד לא מוכנה אליו, אלא ליצור מרחב בטוח שבו קודם כל אפשר להאט, להרגיש שמישהו מבין אותנו באופן עמוק, לפגוש ברגישות את מה שמבקש את תשומת הלב שלנו.
לרוב הכאב מסמן לנו שמשהו כבר לא עובד יותר כפי שהיינו רגילים. הוא מבקש מאיתנו לעשות מהלכים של שינוי.
טיפול הוא המקום בו מה שהיה מכווץ מתחיל להתרכך,
מה שהיה קפוא מתחיל לנוע,
מה שהיה בודד מקבל עדות וקשר,
והאיכויות שלנו יכולות להתגלות ולהתממש.
אני מאמין שגם במקומות הכואבים ביותר קיימים באדם משאבים וכוחות שמבקשים להתגלות מחדש.
לפעמים צריך מרחב מספיק בטוח וקשר קשוב ונוכח כדי לפרום את הכאב מבלי להיבלע בתוכו, לגלות משאבים חדשים ואפשרות לחוות את עצמנו ואת החיים עם יותר חיות, יציבות פנימית, קרבה ומשמעות.
