בית פלפלת

בית פלפלת בית פלפלת זה מרכז מטפלים לכל המשפחה!
הכל במקום אחד
(1)

לפני 10 שנים היה לי חלום!

​

אני, גב' פלפלת, אשתו של אלעד, אמא של 4 גמדים חמודים, עוסקת בהדרכת הורים.


חלמתי שיהיה מקום שבו המשפחות שפונות אלי, יוכלו לקבל מענה לכל הצרכים שלהם,

חלמתי שכל המטפלים מדברים באותה השפה וכך נוכל להגיע למטרות הטיפוליות,

חלמתי שההורים ירגישו עטופים,

חלמתי שהילדים ירגישו בבית,

חלמתי שלמטפלים יהיה מקום, בית שבו יוכלו לפרוץ את הגבולות ולעשות את הדבר הנכון, עבור הילד.

​



לפני כשנתיים, החלום שלי התגשם- בית פלפלת.

בבית פלפלת אנחנו נפגשים עם עשרות ילדים מידי שבוע, כל אחד עולם ומלואו וכל אחד שייך לבית הזה שנקרא, בית פלפלת.

בין אם תגיעו אלינו עם הפניה לטיפול מסויים ובין אם תצטרכו להבין מה הטיפול המדוייק עבורכם, אנחנו פה, תומכים ונמצאים איתכם, יד ביד לאורך כל הדרך.

​

אוהבת,

גב' פלפלת, הדר בן מאיר

מורה יקרה/יקרה,רוצה לבקש ממך כמה בקשות, ברשותך? ❤️1. אם המערכת, ההורים או הלחץ להספיק את תוכנית הלימודים מכבידים עלייך –...
27/08/2026

מורה יקרה/יקרה,
רוצה לבקש ממך כמה בקשות, ברשותך? ❤️

1. אם המערכת, ההורים או הלחץ להספיק את תוכנית הלימודים מכבידים עלייך – תזכרי שבחרת בחינוך וחינוך הוא דרך חיים, לא רשימת משימות או תוכנית שצריכה להסתיים בכל מחיר. לפעמים השיעור הכי משמעותי בכלל לא מופיע בספר.

2. אם הילדים לא תמיד מקשיבים בשיעור, תזכרי שהם מגיעים לכיתה עם עולם שלם על הכתפיים. מחשבות, רגשות, התרגשויות, חברויות, מסכים, עומס וגירויים. לפעמים הם לא באמת "לא מקשיבים", הם פשוט צריכים רגע לחזור להיות פנויים ללמידה. גם בשביל זה את שם.

3. אם ההורים לחוצים או חסרי סבלנות, תזכרי שגם הם מתמודדים עם עומס לא קטן. הרבה פעמים הם בעיקר צריכים שיקשיבו להם וירגישו שרואים גם אותם. תקשיבי, תכילי ואל תרגישי צורך להתגונן. את עושה את הכי טוב שלך.

4. אם הילדים לא מפסיקים לדבר, לקום או להפריע, תנסי לראות רגע מעבר להתנהגות. הרבה פעמים הם פשוט מחפשים קשר, תשומת לב או תחושת שייכות. תני מקום למשחק, לצחוק, לשיח ולחוויה משותפת. דווקא מהמקום הזה מגיעה הלמידה המשמעותית.

5. תזכרי שכל ילד נכנס לכיתה עם סיפור אחר. יש מי שמגיע מבית רגוע ויש מי שמגיע מבוקר מורכב. יש מי שמרגיש בטוח בעצמו ויש מי שמסתיר קושי מאחורי חיוך. בשביל חלקם את לא רק המורה, את המבוגר שמאמין בהם, תהיי גם המשענת.

6. תזרמי איתם, תהיי קשובה למה שקורה בכיתה, גם אם זה לא תמיד מסתדר בדיוק עם התכנון. היכולת לראות את הילדים לפני החומר היא מה שהופך מורה לאשת חינו ואת הילדים לבטוחים יותר בעצמם.

7. תחזקי אותם. הרבה. כמה שיותר. תראי להם את ההצלחות הקטנות, את ההתקדמות, את הדרך. לפעמים משפט אחד של מורה נשאר עם ילד לשנים.

8. תהיי קשובה גם למה שנראה לך שולי. אם ילד מספר בהתלהבות על המשחק ששיחק אתמול, על התחביב שלו או על משהו שקרה בהפסקה, תקשיבי. זה העולם שלו וכשילד מרגיש שרואים את העולם שלו, הרבה יותר קל לו לראות גם את שלך.

9. יש לך רעיון שעובד? דרך הוראה, משחק, פעילות או גישה שמצליחה להגיע לילדים? שתפי את שאר המורות והמורים. ידע שמתחלק רק גדל וכולנו מרוויחים ממנו ובעיקר הילדים.

10. ותודה. תודה על כל מה שאת עושה. תודה שאת מחנכת, מקשיבה, מכילה, מציבה גבולות, רואה את הילדים גם בימים הטובים וגם באלה שפחות. אנחנו סומכים עלייך ויודעים שאת עושה את הכי טוב שלך. וגם הם, הילדים, עושים את הכי טוב שהם יכולים, כל אחד מהמקום שממנו הוא מגיע.

ממני, גב' פלפלת.
אמא לארבעה מופלאים במערכת החינוך. ❤️

תזכורת לעצמי ולכם עם תחילת שנת הלימודים, לגזור ולתלות על המקרר:1. בבוקר, לפני בית הספרתחבקו אותם. תסתכלו להם בעיניים. תז...
25/08/2026

תזכורת לעצמי ולכם עם תחילת שנת הלימודים, לגזור ולתלות על המקרר:
1. בבוקר, לפני בית הספר
תחבקו אותם. תסתכלו להם בעיניים. תזכירו להם שאתם כאן בשבילם, אם יהיה להם כיף, אם יהיה להם קשה, אם יתגעגעו, אם ישמחו. הם צריכים לדעת שיש להם עוגן.

2. כשהם חוזרים הביתה
תניחו רגע את הטלפון בצד, תנו להם מבט, חיבוק, תגידו להם שאתם אוהבים אותם, ואם התגעגעתם, תגידו גם את זה.

3. במקום לשאול "איך היה?"
תתחילו דווקא בעצמכם. ספרו איך עבר עליכם היום: מה שימח אתכם, מה היה מאתגר, מה היה מצחיק. כשאנחנו משתפים, אנחנו מלמדים אותם לשתף. זו אחת המתנות הכי גדולות שאפשר לתת לילדים, היכולת לתת מקום לרגשות ולחוויות שלהם.

4. תזכרו שגם הם מתעייפים
אם גם אתם חזרתם בימים הראשונים עייפים יותר, חסרי סבלנות או פחות מרוכזים, תזכרו שגם הם. הם צריכים שוב להקשיב, ללמוד, להתאפק, למצוא חברים, להתמודד עם אכזבות, עם רעש, עם גירויים ועם המון ציפיות. זה מעייף.

5. תהיו איתם באמת
האיכות של הזמן תמיד תהיה חשובה יותר מהכמות. כמה דקות של נוכחות מלאה שוות הרבה יותר משעה שבה כל אחד שקוע במסך שלו.

6. תקשיבו גם לסיפורים הקטנים
גם אם הסיפור על ההפסקה או על המשחק החדש לא באמת מעניין אתכם, הילד שמספר אותו כן. כשאנחנו מקשיבים למה שחשוב להם, אנחנו נשארים חלק מהעולם שלהם.

7. לימודים הם לא כל הסיפור
ציונים חשובים, אבל הם לא מגדירים ילד. העולם מלא באנשים שהדרך שלהם לא הייתה ישרה או קלה, ובכל זאת הצליחו, בעיקר כי היה להם בית שהאמין בהם. תאמינו בילדים שלכם. תראו אותם, לא רק את ההישגים שלהם.

8. מסכים
סביר להניח שבתקופה האחרונה היו יותר מסכים מהרגיל. במקום מלחמות, נסו לנהל שיחה. בהתאם לגיל, תקבעו יחד גבולות, תדברו על איזון ועל החשיבות של קשרים אמיתיים ומפגשים פנים אל פנים.

9. פחות תקתוקים, יותר רגעים
בארוחת הערב, לפני השינה, במשחק משותף, תשתדלו להיות באמת שם. בלי למהר. בלי להספיק עוד משהו. הרגעים האלה חולפים מהר, והם ממלאים גם אותנו וגם אותם.

10. והכי חשוב - שייכות
הילדים שלנו צריכים לדעת שיש מקום אחד שבו הם תמיד שייכים. מקום שבו אוהבים אותם בדיוק כמו שהם. גם אחרי יום נהדר, גם אחרי יום קשה. הבית הוא העוגן שלהם, בדיוק כפי שאנחנו צריכים עוגן משלנו.

שתהיה שנה שקטה, שבית הספר יהווה עבור הילדים שלנו מקור של ביטחון וצמיחה.

אתמול אמא אמרה לי: “אני לא יודעת מה קורה עם הילד שלי, כלום, נאדה, הוא חוזר הביתה, נכנס לחדר וזהו. אין לי מושג איפה היה,...
23/08/2026

אתמול אמא אמרה לי: “אני לא יודעת מה קורה עם הילד שלי, כלום, נאדה, הוא חוזר הביתה, נכנס לחדר וזהו.
אין לי מושג איפה היה, אין לי מושג עם איזה חברים מתסובב... לא יודעת מה עובר עליו”

ואז היא הוסיפה את המשפט הקלאסי: “ניסיתי לדבר איתו, הוא לא משתף.”
אז בואו נדבר רגע דוגרי...
זה לא שהוא “לא משתף”, זה שהוא למד שאין לו מה לשתף.
כי כל פעם שהוא פתח משהו קטן, קפצתם לפתרונות.
כל פעם שהוא ניסה לפרוק, תיקנתם, ניתחתם, הסקתם מסקנות.
וכל פעם שהוא הביע רגש, מישהו כבר סגר לו אותו עם “יאללה שטויות”.

אז הוא הפסיק לנסות, וזה לא מרוע, זה הישרדות רגשית.
ילדים לא מפסיקים לדבר כי אין להם מה להגיד, הם מפסיקים לדבר כי הם לא מרגישים שמקשיבים להם באמת.
הטעות הכי גדולה של הורים: הם מנסים “להוציא מידע” במקום לבנות אמון.

אבל ילד לא פותח את הלב לפי דרישה, הוא פותח אותו כשבטוח לו.
ובטוח לו זה לא “אמא לחוצה לידו”, זה לא “אבא עם שאלות חקירה”, זה מישהו אחד בבית שמסוגל לשמוע משהו עד הסוף בלי לתקן אותו מיד.

*כמובן שכל מקרה לגופו, לפעמים השתיקה מסמלת דברים אחרים.

"אני יודעת שאני מגזימה", זה משפט שאני שומעת המון.הילדים בסדר, העבודה בסדר, הזוגיות בסדר, אין שום דרמה מיוחדת.ועדיין... א...
18/08/2026

"אני יודעת שאני מגזימה", זה משפט שאני שומעת המון.
הילדים בסדר, העבודה בסדר, הזוגיות בסדר, אין שום דרמה מיוחדת.
ועדיין... אני כל הזמן דרוכה, הטלפון מצלצל ואת ישר קופצת.
הילד מאחר בעשר דקות ואת כבר רצה בראש לתסריטים שאף תסריטאי לא היה ממציא.
מישהי מהעבודה כתבה "אפשר לדבר?" ואת בטוחה שעשית משהו נורא.

ואת יודעת שזה לא באמת הגיוני, אבל הידיעה הזאת לא עוצרת את המחשבות.
כי חרדה היא לא חוסר היגיון, חרדה היא מנוע שלא מפסיק לעבוד.

הוא כל הזמן מחפש: מה עלול לקרות? מה פספסתי? למה כדאי להתכונן?
וזה מתיש.
בטיפול CBT לומדים לזהות את המעגל הזה, להבין מה מפעיל אותו, ובעיקר להפסיק לתת לו לנהל את היום, לא כדי שלא יהיו דאגות בכלל, אלא כדי שהדאגות לא יתפסו את כל המקום.

אם את מרגישה שהראש שלך עובד שעות נוספות, אולי הגיע הזמן לבדוק איך אפשר לעזור לו להירגע.
כתבי לי בפרטי ונבדוק יחד אם טיפול CBT
בבית פלפלת, מרכז מטפלים באבן יהודה, מתאים לך.

דודה אחת אמרה לאחיין שלה: "גיטרה זה בסדר בתור תחביב, אבל לעולם לא תתפרנס ממנה".זאת הייתה מימי סמית' דודתו של ג'ון לנון....
16/08/2026

דודה אחת אמרה לאחיין שלה: "גיטרה זה בסדר בתור תחביב, אבל לעולם לא תתפרנס ממנה".

זאת הייתה מימי סמית' דודתו של ג'ון לנון.
מימי הייתה אישה קפדנית ושמרנית, והתנגדה לעיסוקו במוזיקה.
שנים לאחר מכן, כשהביטלס הפכו להצלחה עולמית, לנון רכש הדפס של המשפט הזה והעניק אותו לדודתו במתנה.

אז גם בחופש הגדול הזה, אם הילד שלכם מביע תשוקה לתחום מסוים,
אל תקטינו אותו, אל תזלזלו בו, תאפשרו לו לעוף הכי רחוק עם התשוקה שלו.
מי יודע, אולי הוא ג'ון לנון הבא.

"אין לי סבלנות" - גיל המעבר"אני עצבנית" - גיל המעבר"אני לא ישנה" - גיל המעבר"אין לי חשק לאינטימיות" - גיל המעבר"אני מתפו...
13/08/2026

"אין לי סבלנות" - גיל המעבר
"אני עצבנית" - גיל המעבר
"אני לא ישנה" - גיל המעבר
"אין לי חשק לאינטימיות" - גיל המעבר
"אני מתפוצצת על הילדים" - גיל המעבר
"אני לא סובלת את בעלי" - גיל המעבר
אין לי כוח לכלום" - גיל המעבר.
פתאום יש תשובה אחת להכול.
ואל תבינו אותי לא נכון...

אני שמחה שסוף סוף מדברים על גיל המעבר, שאנחנו מבינות שאנחנו לא לבד, שיש שם למה שאנחנו מרגישות.
שכבר לא צריך לגלות הכול במקרה, בשיחה עם בת דודה או חברה.
זה חשוב, אפילו חשוב מאוד.
אבל כבר תקופה זה יושב לי לא טוב בבטן ואני חושבת שעכשיו אני מוכנה לבטא את זה במילים...

לפעמים מרוב שאנחנו נותנות שם לכל תסמין, אנחנו מתחילות לתת לגיל המעבר אחריות על כל החיים שלנו.
ואז מה?

אם רע לי בזוגיות, זה גיל המעבר.
אם אני לא שמה את עצמי במקום הראשון, זה גיל המעבר.
אם אני מותשת, לא מציבה גבולות, לא עוצרת לרגע לנשום, לא דואגת לעצמי, גם זה גיל המעבר?
לא תמיד,
גיל המעבר הוא תקופה.
הוא יכול להביא איתו שינויים הורמונליים, עייפות, חוסר שינה, גלי חום, שינויים בחשק, תנודות במצב הרוח ועוד מלא מלא מלא מלא מלא תסמינים...
ואני מודה שתסמיני גיל המעבר זה לא המומחיות שלי.
אבל אנשים ומערכות יחסים זה כן המומחיות שלי.
גיל המעבר לא אמור לקחת ממך את האחריות על החיים שלך, כי גם בתוך גיל המעבר אפשר לבחור.

לבקש עזרה, לטפל בגוף, להבין מה באמת קורה לך, להציב גבולות, לזוז.
לישון טוב יותר כשאפשר, לאכול בצורה שתעשה לך טוב, לטפל בזוגיות אם צריך ולפעמים גם לקבל ליווי מקצועי ולא להישאר לבד.

אל תהפכי את גיל המעבר לתירוץ, תהפכי אותו להזדמנות.
להקשיב לעצמך, לדייק את החיים שלך, לשפר את הזוגיות, ללמוד להתבגר ביחד... ולהבין שהגיל הזה הוא לא רק סוף של משהו, הוא התחלה של פרק חדש.

הילד, שהיה עד לא מזמן בעיקר בבית, פתאום נהיה מתבגר.יוצא בלילות, מסתובב עם חברים, לפעמים עם ילדים שלא בטוח שאנחנו היינו ב...
11/08/2026

הילד, שהיה עד לא מזמן בעיקר בבית, פתאום נהיה מתבגר.
יוצא בלילות, מסתובב עם חברים, לפעמים עם ילדים שלא בטוח שאנחנו היינו בוחרים עבורו.
זה רק טבעי שהם ההתבגרות שלו עולים אצלנו חששות,
מה קורה שם בחוץ?
איך הוא מתנהג כשאנחנו לא לידו?
האם כל מה שניסינו ללמד לאורך השנים הוטמע והוא שומר על עצמו?

אני חושבת שהדרך להבין מה קורה איתו היא לא דרך תשאולים כבדים או חפירות, אלא דרך שיחות קטנות תוך כדי החיים.

נגיד בנסיעה ברכב, כי הם קהל שבוי :) אפשר פשוט להתחיל לדבר.
“איך היה אתמול?” “איפה הסתובבתם?”
“ראית את הסרטון הזה באינסטגרם על החבר'ה ש...?”

אפשר גם סתם לספר על עצמנו בגיל שלהם.
איך היינו יושבים בגינה שעות, מסתובבים באופניים, מדברים עם חברים עד מאוחר.
זה פותח שיחה בלי לחץ ובלי תחושה שמנסים להוציא ממנו מידע.

במידת האפשר, אני ממליצה לכם להציע לו להזמין את החברים הביתה, בטח בלילות החופש הגדול הארוכים, לשבת במרפסת, בחצר, בסלון, מה שנוח.
לפעמים דווקא מזה לומדים הכי הרבה גם מהתגובות שלו להצעה וגם, אם הם באים מהאווירה סביב החברים.

ולא לפחד לדבר על דברים שקורים באמת.
אלכוהול, סיגריות, כל הדברים שאנחנו יודעים שקיימים בגיל הזה.
אם מתנהגים כאילו זה לא קורה, הילדים פשוט ילמדו לא לדבר על זה איתנו.

אפשר לשאול בטבעיות אם יש חברים שכבר שותים או מעשנים, לשמוע איך הוא מדבר על זה. אם הוא משתף שהוא ניסה משהו, לא צריך להיכנס לפאניקה.
אפשר לראות בזה הזדמנות להסביר דברים,
למשל שלפעמים מרגיש כאילו האלכוהול לא משפיע, במיוחד קוקטיילים שמרגישים כמו מיץ ואז אפשר לשתות יותר מידי וחשוב להכיר את הגבול של עצמך ולשים לב לגוף שלך.
אם הוא שותה נוכל לדבר אתו על לשתות כוס אחת,
שישב לו בראש כשהוא בפעם הבאה יושב עם חברים ויש אלכוהול...
לא כי אנחנו “מאשרים”,
אלא כי אנחנו רוצים שהוא ידע לשמור על עצמו ולהישאר בשליטה.

בסוף, המטרה היא לא לגדל ילד שמסתיר מאיתנו הכול כי הוא מפחד מהתגובה שלנו.
המטרה היא לגדל ילד שמרגיש שהוא יכול לדבר איתנו גם על הדברים הפחות נעימים או הפחות “יפים".

והרבה פעמים דווקא דרך הסיפורים הקטנים שלו מבינים מי הוא בחוץ.
אם הוא מספר שחבר שלו היה שיכור והוא נשאר לעזור לו, דאג לו, הכין לו משהו לאכול או הציע לו מקום להירגע, אז מבינים שיש שם רגישות, שיש לו יכולת לראות מישהו אחר ולעזור לו.

אלה הדברים שבאמת חשובים לי לדעת.
לא רק איפה הוא היה ועם מי, אלא איזה בן אדם הוא כשהוא שם בחוץ.

יצא לכם לנהל עם המתבגרים שלכם שיחות כאלו?

היא צעקה, קיללה ובכתה כי בסוף לא קנו את מה שהבטיחו לו.הוא דחף ילד אחר כי לא שיחקו לפי מה שרצה.למה ילדים מגיב בעוצמות שנר...
09/08/2026

היא צעקה, קיללה ובכתה כי בסוף לא קנו את מה שהבטיחו לו.
הוא דחף ילד אחר כי לא שיחקו לפי מה שרצה.

למה ילדים מגיב בעוצמות שנראות גדולות ביחס לסיטואציה
מאחורי ההתנהגות, יש לא פעם ילד שמתקשה לנהל את מה שקורה לו בפנים.

ילדים עם קושי בוויסות רגשי לא תמיד יודעים להגיד: “נפגעתי”, “התאכזבתי”, “אני מוצף”, “אני מפחד” אז זה יוצא דרך ההתנהגות.
בבית פלפלת אנחנו עובדים עם ילדים שמתמודדים עם:
▪️ התפרצויות זעם
▪️ קושי חברתי
▪️ רגישות גבוהה
▪️ קושי בפרידות
▪️ כעסים, הסתגרות או בכי עוצמתי
▪️ תגובות רגשיות שמקשות עליהם ביום־יום
בטיפול רגשי הילד יכול ללמוד:
✔ לזהות מה הוא מרגיש
✔ להבין מה מפעיל אותו
✔ לקבל כלים שיעזרו לו לחזור לאיזון
✔ להתמודד טוב יותר חברתית ורגשית
וגם ההורים מקבלים הכוונה, כי לוויסות רגשי יש קשר עמוק גם לשיח בבית, לתגובה שלנו, ליכולת שלנו להיות בסיטואציה בלי להיבהל ממנה.
בבית פלפלת באבן יהודה אנחנו מתאימים לכל ילד את המטפלת והגישה שנכונות עבורו.
לפעמים שינוי משמעותי מתחיל מזה שמישהו מצליח להבין מה הילד מנסה להגיד דרך ההתנהגות שלו.
השאירו פרטים וביחד נבדוק איזה מענה יכול לעזור לילד שלכם.
הדר בן מאיר, גב׳ פלפלת, בית פלפלת, מרכז מטפלים באבן יהודה.

"אני יודע שזה שטויות... אבל אני עדיין לא מצליח להפסיק לחשוב על זה."הוא יודע שאף אחד לא באמת צוחק עליו, הוא יודע שהמבחן ה...
06/08/2026

"אני יודע שזה שטויות... אבל אני עדיין לא מצליח להפסיק לחשוב על זה."
הוא יודע שאף אחד לא באמת צוחק עליו,
הוא יודע שהמבחן הזה לא יקבע את כל החיים שלו,
הוא יודע שלא כל הודעה שלא נענתה אומרת שחבר כועס עליו.
אבל הידיעה לא תמיד עוזרת, כי לפעמים הראש עובד שעות נוספות.
חושב, מנתח, מדמיין, מנבא.
ודווקא בגיל ההתבגרות, כשהכל מרגיש כל כך משמעותי, המחשבות יכולות להשתלט.
פתאום מבט של חבר בכיתה נהיה הוכחה שמשהו לא בסדר, חוויה אחת פחות טובה הופכת ל"אני כישלון".
טיפול CBT הוא טיפול שעוזר למתבגרים להבין מה קורה להם בתוך הראש.
לזהות מחשבות שלא תמיד משקפות את המציאות, ללמוד איך להתמודד עם חרדה, לחץ, ביטחון עצמי נמוך או הימנעויות.
והכי חשוב, להבין שלא כל מחשבה שעוברת בראש היא עובדה.
בבית פלפלת אנחנו פוגשים הרבה מתבגרים שמרגישים שהם במלחמה מול עצמם, מתבגרים שמרגישים שהראש שלהם לא מפסיק לעבוד.
עם הכלים הנכונים, אפשר ללמוד לנהל את המחשבות, במקום שהן ינהלו אותך.
לפעמים מספיק שמבוגר אחד יבין מה עובר עליהם מבפנים, כדי להתחיל ליצור שינוי.

אם אתם מזהים את זה אצל הילד שלכם, או אם הוא פשוט “נתקע” בתוך מחשבות שקשה לו להשתחרר מהן, אתם מוזמנים לפנות אליי לשיחה, ונחשוב יחד מה יכול לעזור לו.

הדר בן מאיר | גב׳ פלפלת
בית פלפלת – אבן יהודה

אתמול חברה כתבה לי: “תגידי לי את האמת, זה אמור להיות חופש או עונש?”היא כתבה לי: השעה 11:40 בבוקר, הילד כבר רב עם אחותו,...
04/08/2026

אתמול חברה כתבה לי: “תגידי לי את האמת, זה אמור להיות חופש או עונש?”
היא כתבה לי: השעה 11:40 בבוקר, הילד כבר רב עם אחותו, עם שלישית שהוא פותח מקרר “כי משעמם לו”, המסך כבר דולק מהרגע שקם ואני עוד לא הספקתי לשתות קפה... שלא לדבר על לשבת לעבוד כמו שצריך."
אחרי שדיברנו קצת ופרקנו קצת, היא הציעה לי לכתוב על הגישה שלי בחופש הגדול גם כאן.

הרבה הורים נכנסים ללופ בחופש הגדול,
הם כבר קמים עייפים, שורדים את היום, סופרים את הימים...
הילדים מרגישים את זה, כל הבית מרגיש את זה.

אם הבוקר מתחיל ב“יאללה רק שיעבור היום הזה”, אם כל משפט שני הוא “די כבר אין לי כוח אליכם”, אם המסכים הם הדרך היחידה לשקט בבית…

זה בדיוק מה שהילדים לומדים לשכפל.
הוא לא יוזם לצאת מהחדר, היא לא באמת מחפשת חברים לצאת אליהם, הוא עונה קצר, מתעצבן מהר, מתפוצץ על אחים שלו על כלום.
ואז אתם לא מבינים למה הם ככה בחופש הגדול?

עכשיו ברור שזה הביצה והתרנגולת, אין לי ספק שניסיתם לעשות משהו כיפי שנגמר בריב גדול שהוציא את החשק... אבל גם יש כאן שכפול ומעגל קסמים שרק אתם יכולים לשבור.
ההתנהגות שלהם היא מה שאתם משדרים שאפשרי כרגע.

כי ילדים לא קמים בבוקר ומחליטים:
היום אני אהיה סבלני, היום אני אסתדר עם אחים שלי, היום אני אצא לגינה ביוזמתי.
זה לא עובד ככה, הם מגיבים...

ואם כל היום עובר בלשרוד, להעביר זמן עד הערב, אז זה בדיוק מה שהם לומדים לעשות גם.

אבל באותה מידה זה עובד הפוך, כשהם מתעוררים בבוקר לבית שיש בו מבוגר שמוביל את היום ולא רק מגיב אליו, כשיש גם גבולות וגם אוויר לנשימה…
פתאום קורים דברים קטנים: מישהו מציע ללכת לגינה בלי שצעקו עליו שלוש פעמים, ילד כן מצליח לשבת רגע עם אחים שלו בלי שזה ייגמר בפיצוץ.

החלק שפחות נעים לשמוע אבל הוא האמת: הטון של הבית לא נקבע על ידי הילדים, הוא נקבע על ידי האנרגיה שאתם מביאים לחופש הגדול.
ואני לא אומרת שכל יום אתם צריכים לקום כאילו אתם מרי פופינס, ברור שיש ימים כאלו ויש ימים כאלו, אנחנו לא מחפשים שלמות בהורות.
חופש גדול הוא לא בעיה של ילדים, הוא תוצר של דינמיקה בבית.

Address

החמנית 15
Even Yehuda

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when בית פלפלת posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to בית פלפלת:

Shortcuts

Share

Category