17/09/2026
סליחה היא מילה שלא תמיד קל לנו לומר.
להודות שטעינו, להודות שפגענו, גם אם לא התכוונו — זה לא תמיד פשוט.
וגם לסלוח לא תמיד קל.
אבל כשאנחנו מבקשים סליחה או מצליחים לסלוח באמת, משהו בתוכנו מתחיל להשתחרר.
משהו שהיה מוחזק בתוכנו מתרכך,
ומתפנה מקום.
מקום לאנרגיה חדשה.
מקום לזרימה.
כי כשאנחנו מחזיקים כעס, אשמה או פגיעה, משהו בתוכנו נשאר קשור למה שהיה.
וכשאנחנו מסכימים לשחרר, נוצרת תנועה:
יוצא הישן, נכנס החדש.
וזו בדיוק זרימה.
אבל סליחה בעיניי לא אומרת שמה שקרה היה בסדר.
היא לא אומרת שצריך לשכוח או לוותר על הגבולות שלנו.
סליחה יכולה להיות פשוט הסכמה להפסיק להילחם במה שכבר היה.
להסכים שאנחנו אנושיים.
שאנחנו טועים, פוגעים, נפגעים ולומדים.
וכאן נכנסת החמלה.
קודם כל כלפי האחר,
אבל גם כלפי עצמנו.
אולי ביום כיפור הזה נוכל לשאול את עצמנו:
על מה אני מוכנה לסלוח?
ומה אני מוכנה לשחרר מתוכי כדי לפנות מקום לחדש?
מאחלת לכולנו יום של חמלה,
של סליחה,
של הסכמה,
ושל הרבה יותר זרימה בלב.
גמר חתימה טובה,
שלי
