18/02/2026
היום החלה לזרוח עלינו לבנת העשבים.
בחודש הקרוב היא תקרון את איכויות הפרווה הירוקה שעל הפנים של אמא אדמה.
אולי אחד הדברים הכי בסיסיים שניתן ללמוד מהעשבים הוא על זמניות ונצחיות. מוות ולידה.
אנחנו, כמו העשבים, נשמה מוארת נצחית ואהובה שלקחנו גוף פיזי לתקופה קצובה, לחוות דברים על הפנים של אמא אדמה. לגדול ולצמוח.
לזכור מי אנחנו, האם אנחנו מזדהים עם הגוף או עם הנשמה.
לכל צמח תכונות אחרות, מראה, תנאי גידול, עונות פריחה, העדפות, הפיזי. והפיזי הרבה פעמים מלמד על האנרגטי על המהות הקסם הכשף והריפוי.
אנחנו בתרבות ששופטת.
ואני מציעה להתבונן על הגוף שלנו בעיניים טובות. הבוקר ראיתי תמונה של צמח שהעלים שלונצמדים ונדבקים. זה יכול להיות מעצבן, ואפשר להתבונן בהודיה והשתאות על היכולת שלו להדביק ולאחות שברים. (לצמח קוראים סינופטיון)
להתבונן על עצמנו, מהלב והרחם, לזהות את היופי, להתבונן על העולם.
אנחנו לא אמרים להיות דומים.
ועל השתנות, מוות ולידה אכתוב יותר בפעם אחרת.
התמונה ai.
(אחרי שקיבל חלק מההשגות שלי)
