יערה שדור- פיזיותרפיה לרצפת האגן, קורסים , הדרכה וליווי מקצועי

15/09/2026

קרעים בדרגה גבוהה של הסוגר האנאלי בלידה (OASI – Obstetric A**l Sphincter Injuries) הם די נדירים, ורוב הנשים לאחר קרע ותיקון מחלימות היטב תחת מעקב וטיפול מתאימים.

אבל מה קורה מבחינה אנטומית?
גם כאשר אין תסמינים, חשוב לדעת מהו הנזק השארי.
הידיעה מה נפגע וכמה נפגע מאפשרת להבין את מצב הסוגר, לזהות נשים שעלולות לפתח תסמינים בהמשך, להתאים את המעקב והשיקום, ולתת ייעוץ מושכל גם לקראת לידה עתידית.

בהערכת הנזק אנחנו מתייחסים לשלושה פרמטרים:
עומק - אילו שכבות של הסוגר נפגעו: הסוגר החיצוני (EAS) והסוגר הפנימי (IAS).
החלוקה מתארת את היקף הפגיעה בשכבות:
A – מחצית מהסוגר החיצוני
B – הסוגר החיצוני כולו
C – מחצית מהסוגר הפנימי
4 – הסוגר הפנימי כולו.
אורך - מהו אורך אזור הנזק לאורך הסוגר, ביחס לציר הדיסטלי (חיצוני) –פרוקסימלי (פנימי).
היקף - כמה מהיקף הסוגר נפגע, ניתן לתאר את מיקום הפגיעה כמו לפי מיקום בשעון.

איך בודקים?
אחת הבדיקות החשובות היא TRUS - Trans Re**al Ultrasound. באמצעות מתמר תוך רקטאלי ניתן להדגים את הסוגר החיצוני והפנימי ולזהות פגמים מבניים שנותרו לאחר הקרע.

לעומתו, TPUS - Trans Perineal Ultrasound מתבצע חיצונית דרך הפרינאום. הוא נוח ופחות פולשני, ויכול לספק מידע חשוב על הסוגרים, אך ההדמיה אינה זהה לזו שמתקבלת ב־TRUS!
ה TRUS נחשב מדויק יותר להדגמת פגמים מבניים בסוגר, ולכן הוא המקובל כיום כבדיקת הייחוס להערכת נזק שארי לאחר OASI.

מה בנוגע ללידות נוספות?
הנזק השארי הוא אחד הנתונים שחשוב להביא בחשבון לקראת לידה עתידית. ההחלטה על אופן הלידה אינה מתקבלת רק על סמך העובדה שהיה בעבר קרע בדרגה גבוהה, אלא בהתאם לשילוב של התסמינים כיום, הממצאים בבדיקה הקלינית, בדיקות נוספות והעדפות האישה.
הערכה מסודרת לאחר OASI יכולה לתת לאישה מידע משמעותי לפני ההריון הבא ולאפשר לקבל החלטה מושכלת ומותאמת אישית לגבי הלידה הבאה.

בכל הערכה ובדיקה המטרה היא להבין מה נפגע, כמה נפגע ומה המשמעות התפקודית של זה ולהשתמש במידע הזה כדי לתת לכל אישה מעקב, שיקום וייעוץ מותאמים.

לקביעת מפגש 054-9215199

09/09/2026

הפחתת שתייה **אינה טיפול** בדליפת שתן במאמץ, תכיפות ודחיפות למתן שתן.

כששותים מעט מדי, השתן נעשה מרוכז יותר ועלול להגביר אצל חלק מהנשים את גירוי השלפוחית.
כמו כן עלולים להתחיל לנהל את החיים סביב השירותים - לא שותה לפני יציאה, לא בעבודה, לא שותה כי "מי יודע מתי יהיו שירותים".

ככלל האצבע, סביב 1.5-2 ליטר נוזלים ביום מתאים לרוב הנשים, בהתאם לגודל הגוף, למזג האוויר ולתזונה.

בפעילות גופנית צריך להוסיף נוזלים בהתאם למשך הפעילות, לעצימות, לחום ולכמות ההזעה.

יש מצבים רפואיים שבהם כן נדרשת הגבלת נוזלים, למשל במצבים מסוימים של אי-ספיקת לב או מחלת כליות מתקדמת, כאשר הגוף מתקשה לווסת ולהפריש נוזלים. במקרים כאלה ההגבלה נקבעת באופן אישי *ובהנחיה רפואית*.

אבל דליפת שתן, תכיפות ודחיפות כשלעצמן אינן סיבה להפחית או להימנע משתייה.

טיפול צריך להיות בבעיה, ולא בהפחתת נוזלים שהגוף זקוק להם.

לקביעת מפגש
054-9215199

08/09/2026

https://youtu.be/WOknXe2QUxA?si=afFfKBWzbz4-c1E9

וובינר שהקלטתי בשיתוף עמותת לימפאדמה ו"הבית של בר" למען חולות ומחלימות מסרטן גניקולוגי.

האזנה נעימה.

כל מה שכל מטופלת ומחלימה מסרטן גינקולוגי חייבת להכיר על לימפאדמה, ה...

06/09/2026

העצב הפודנדלי יוצא מהסקרום, בעיקר מהשורשים S2–S4, ונכנס לאגן דרך Greater sciatic foramen.

מנקודת הכניסה לאגן, העצב מתפצל לשלושת הענפים הסופיים שלו:

1. העצב הרקטלי התחתון מעצבב את הסוגר האנאלי החיצוני ומספק תחושה לאזור הפריאנלי.

2. העצב הפרינאלי מתחלק לענפים מוטוריים ותחושתיים. הוא מעצבב את שרירי הפרינאום וחלק מהסוגר השופכתי החיצוני, ומספק תחושה לפרינאום ולחלקים מהפות.

3. העצב הדורסלי של הדגדגן הענף התחושתי הדיסטלי, המגיע לדגדגן ומעביר תחושה סומטית משמעותית מהאזור.

החלוקה הזו חשובה משום שהמיקום והאופי של הסימפטומים יכולים להשתנות בהתאם לענף המעורב.

כאב נוירופתי אינו מתאר רק עוצמה של כאב אלא את איכות התחושה.
המטופלת עשויה לתאר:
צריבה או בעירה
תחושה חשמלית או "זרמים"
כאב דוקר
עקצוץ או תחושת "נמלים"
שינוי בתחושה

שני מושגים חשובים במיוחד בבדיקה:
אלודיניה
כאב שמופיע בעקבות גירוי שבדרך כלל אינו אמור להיות כואב.
לדוגמה, מגע קל, לחץ עדין או מגע של בגד יכולים להיתפס ככאב.
הבעיה אינה בהכרח בעוצמת הגירוי – אלא באופן שבו מערכת העצבים מפרשת אותו.

היפראלגזיה
כאן הגירוי כן אמור להיות כואב, אבל התגובה אליו מוגברת באופן שאינו פרופורציונלי לגירוי.
למשל, לחץ שהיה אמור להיות מעט לא נעים נחווה ככאב משמעותי.

התמונה הקלאסית של Pudendal neuralgia היא חד־צדדית.
לכן, כאשר הכאב וההפרעות התחושתיות מופיעים באופן ברור בצד אחד, ובהתאם לטריטוריה של העצב, זה מחזק את החשד למעורבות של העצב הפודנדלי.

כאשר התסמינים דו־צדדיים, התמונה פחות אופיינית ל־Pudendal neuralgia. לכן, הצדדיות היא נתון חשוב שעוזר לנו להבין היכן לאורך המסלול העצבי יכולה להיות הבעיה.

בהערכה של חשד ל־Pudendal neuralgia חשוב להתייחס למיקום הכאב, לטריטוריה העצבית המעורבת, לאיכות הכאב, לשינויים התחושתיים ולצדדיות של התסמינים.

טיפול בכאב פודנדלי הוא מורכב ולרוב דורש התייחסות מולטידיסציפלינארית.

לקביעת מפגש 054-9215199

02/09/2026

לידה קיסרית לעיתים "נופלת בין הכיסאות" , לא מתייחסים אליה כלידה אבל גם לא ממש כאל ניתוח.
הניסיון לחפש קוים מנחים לחזרה לפעילות אחרי ניתוח קיסרי לא מעלה הנחיות ברורות, אך ישנם כמה דברים שניתן להתייחס אליהם.

1. נשים לאחר לידה קיסרית יכולות להתחיל בתנועה ופעילות מתונה כשהן מרגישות טוב ונח בעת הפעילות. הפעילות יכולה לסייע בהתאוששות מהניתוח, מניעת סיבוכים ושמירה על טווחי תנועה.

2. ההמלצה המקובלת לחזרה הדרגתית לשגרת אימונים היא רק לאחר 6-8 שבועות מהלידה.

3. מצבים רפואיים יוצאי דופן נדרשים להיבחן בנפרד, בהתאמה אישית ובהמלצת רופא.

4. כדאי לבדוק ולשלול בקע לפני חזרה לפעילות עצימה המערבת עליה בלחץ תוך בטני.

5. הריון בפני עצמו יכול להביא לסימפטומים שונים של רצפת האגן. אם היו כאלו במהלך ההריון, או הופיעו לאחריו כדאי לבדוק, להדריך ולטפל אחרי הלידה.

לקביעת מפגש 054-9215199

04/08/2026

תסמונת מאייר-רוקיטנסקי (MRKH) היא מצב מולד שבו הרחם והחלק העליון של הנרתיק אינם מתפתחים באופן מלא, למרות שהשחלות, ההורמונים והתפתחות סימני המין המשניים תקינים. שכיחות כ 1:4500 לידות.
רוב הנערות מאובחנות בגיל ההתבגרות בעקבות היעדר הווסת הראשונה, אבחנה המלווה בשאלות ובחששות לגבי הגוף, המיניות והפוריות.

בהרבה מהמקרים, הטיפול הראשוני הוא שמרני וכולל הרחבה והעמקה הדרגתית של הנרתיק באמצעות מאמני נרתיק, בליווי פיזיותרפיסטית לרצפת האגן.
כאשר טיפול זה אינו מתאים או שאינו מצליח, קיימות גם אפשרויות ניתוחיות ליצירת נרתיק, וולאחר הניתוח גם יש צורך בפיזיותרפיה של רצפת האגן לשיקום תפקודי.
בהרבה מיקרים ניתן להשיג תפקוד מיני משביע רצון.

למרות שלא ניתן לשאת היריון בהיעדר רחם, ברוב המקרים השחלות מתפקדות באופן תקין ומייצרות ביציות, ולכן קיימות אפשרויות להורות ביולוגית באמצעות פונדקאות במדינות שבהן הדבר מותר.

לקביעת מפגש בכל נושא הקשור לרצפת האגן
054-9215199

29/07/2026

26/07/2026

סוילינג (Soiling)
לא כל הכתמה היא בריחת צואה

יש נשים וגברים שמתארים הכתמה של התחתונים לאחר יציאה, למרות שניגבו היטב ולמרות שאין להם בריחת צואה.

במקרים רבים מדובר ב־Soiling , הכתמה הנגרמת מכך ששאריות צואה נשארות בתוך תעלת פי הטבעת בשל אי-סדירות של הרקמה האנאלית. הסיבות יכולות לכלול, בין היתר, טחורים פנימיים, קפלי רירית בולטים או עור עודף (Skin tags), המאפשרים לשאריות צואה קטנטנות להילכד ולהשתחרר מאוחר יותר.
שאריות הצואה מגרות את רירית התעלה האנאלית וגורמות להפרשת מוקוס. המוקוס מתערבב עם שאריות הצואה ויוצר את ההכתמה.

כאשר הסוילינג נובע מאי-סדירות אנטומית של התעלה האנאלית, פיזיותרפיה של רצפת האגן בדרך כלל אינה צפויה לפתור את הבעיה, משום שהגורם אינו תפקוד השרירים אלא המבנה המקומי.

הטיפול המקובל הוא מדורג:

קו ראשון - פסיליום, סיבים המסייעים ליצירת צואה מגובשת יותר ולהפחתת שאריות בתעלה האנאלית.

אם אין שיפור מספק אז שטיפות אנאליות לאחר היציאה.

כאשר קיימת בעיה אנטומית משמעותית והטיפול השמרני אינו מועיל ניתן לשקול טיפול ניתוחי, בהתאם להערכת פרוקטולוג.

כמו תמיד, אבחנה נכונה היא הבסיס לטיפול נכון. לא כל הכתמה היא בריחת צואה, ולא כל הכתמה מחייבת פיזיותרפיה של רצפת האגן.

23/07/2026

"פתאום בגיל המעבר I don't give a f@ #$ anymore."

האומנם זה קשור לאסטרוגן?

בשנים האחרונות צמח ברשתות החברתיות המושג שאסטרוגן הוא "הורמון המרצה" (The People-Pleasing Hormone). זה נשמע אינטואיטיבי, אבל האמת המדעית מורכבת יותר.
למרות שהמונח הפך לפופולרי ברשתות החברתיות, אין כיום מחקר שמראה שאסטרוגן גורם לנשים להיות מרצות יותר. עם זאת, ידוע שהירידה באסטרוגן סביב גיל המעבר משפיעה על מערכות מוחיות המעורבות בוויסות רגשי, תגובתיות ללחץ ועיבוד מידע חברתי (social cognition). ייתכן ששינויים אלה, יחד עם ניסיון החיים והשינויים בתפקידים ובציפיות החברתיות, תורמים לכך שנשים רבות מתארות תחושת חופש גדולה יותר ופחות צורך לרצות אחרים.

אסטרוגן אינו גורם לאישה להיות "נחמדה", "מרצה" או "כנועה". אין במוח אזור שאחראי על ריצוי, ואין הורמון יחיד שמכתיב התנהגות אנושית מורכבת.
אבל לאסטרוגן יש השפעה רחבה על מערכות במוח שמעורבות בוויסות רגשי, חרדה, תגובתיות ללחץ, אמפתיה ועיבוד מידע חברתי. הוא משפיע גם על מערכות הסרוטונין, הדופמין, האוקסיטוצין והנוראדרנלין, כולן משתתפות באופן שבו אנחנו חווים את העולם ומגיבים אליו.
כאשר רמות האסטרוגן יורדות בגיל המעבר, חלק מהנשים מדווחות שהן פחות מוטרדות ממה שאחרים חושבים עליהן, מציבות גבולות בקלות רבה יותר, אומרות "לא" בלי להתנצל ומפסיקות לנסות לרצות את כולם.

האם זו תוצאה ישירה של הירידה באסטרוגן?
כנראה שלא.

סביר יותר שמדובר בשילוב של השינויים הנוירוביולוגיים שמלווים את הירידה באסטרוגן, צבירת ניסיון חיים וביטחון עצמי, שינוי בתפקידים המשפחתיים והמקצועיים, פחות לחץ לעמוד בציפיות חברתיות והבנה שהזמן הוא משאב יקר.
כל אלה יחד יכולים ליצור תחושה חדשה של חופש.
כלומר, לא מדובר בכך שנשים אחרי גיל המעבר הופכות לפחות אכפתיות. לעיתים קרובות הן פשוט מפסיקות להשקיע אנרגיה בניסיון להיות כל מה שכולם מצפים מהן להיות.

אז האם אסטרוגן הוא "הורמון המרצה"?
כנראה שלא.
אבל ייתכן שהירידה בו היא אחד הגורמים, לצד שינויים רבים נוספים, לכך שנשים רבות אומרות בגיל המעבר:

"אני עדיין אדם אכפתי. פשוט הפסקתי לנסות רצות את כולם."

לקריאה נוספת
https://obgyn.onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1002/ijgo.70944?utm_source=chatgpt.com

לקביעת מפגש 054-9215199