אפרת ברוך - לידה מדעת

02/10/2019

כל דולה צריכה דולה... או לפחות מטפלת בוואטסו.
אז תודה לך שקדיה על שפתחת את הלב ואת המים והכנסת אותי למשך שעה שוב לרחם.
היה פשוט נפלא.

10/09/2019

חשוב מאוד
לא לשכוח
אנחנו אמהות אחרי לידה. ראשונה. חוזרת. ולפעמים זה לא בצבעים. זה באפור.

היום זה אחד מאותם ימים.
הימים הפחות זוהרים בחופשת לידה. בכלל צמד המילים חופשת לידה הוא בדוי לחלוטין בעיני.
זה יום של רגשות מעורבים. של גוף דואב ושרירים תפוסים.
יום אחרי לילה לבן- ולא בגלל ההנקות. בגלל שאני מחלימה מדלקת ריאות והשיעולים... וואו... מרגישה שעם כל שיעול ריאה עומדת לצאת החוצה. ועם כל שיעול רצפת האגן נחלשת עוד ועוד. כמה הגוף שלי עובר בחודש האחרון.
והמחשבות על הילדים הגדולים. המצפון, רגשות האשם. איזו מן אמא אני שלא מצליחה להכין קופסאת אוכל שווה בבוקר? איזו מן אמא אני שלא מצליחה לתת תשומת לב לכולם כמו שאני רוצה ומדמיינת.
ואז מרגישה שכל המחשבות האלה מציפות אותי ולוקחות אותי למטה כמו גל ענק שסוחף עד לקרקעית הים.
התחושה מוכרת. זה היה גם אחרי הלידה הראשונה. אני לא נבהלת. מופתעת בעיקר כי בלידה השניה זה לא היה. והרי הלידה השלישית הייתה מושלמת עבורי. והכל הולך נפלא כביכול. והתינוקת שלי מלאכית ואני אוהבת אותה מאוד. אבל...
אז אני כותבת. כי זה משחרר לכתוב.
ולמה ברשת? כי הלוואי וזה יגיע לפחות לאמא אחת שמרגישה כמוני. ולהזכיר לעצמי שאני לא לבד. ולספר (אולי לצעוק אפילו) שאחרי לידה זה גם יכול להיות עצוב ובודד.
ומה עוד אני עושה? ניגשת לגורם מקצועי. מישהי שאני סומכת עליה. במקרה שלי תמיד אעדיף נשים.
ואני משתפת את המשפחה הקרובה כי הם העוגן.

אנחנו לא לבד. אנחנו אחרי לידה, מחלימות.

21/02/2019

חולה על האיברים הקטנים והמושלמים האלו.

אחרי תקופה של שקט שבתי ללוות בקודש הקודשים.
ואיזה קודש זה היה.

אבא ואמא חדשים נולדו לתינוקת מהממת בלידה זריזה, בריאה ונהדרת.

איזה כיף לחזור ללוות.
שלכם המכורה לאוקסיטצין

23/11/2018

כל כך מרגש ללכת לשנ"צ של שישי ולהתעורר לזה.
אין עליכם . אוהבתותכם המון אהובים.
כפרה עליכם בחזרה 😂

23/11/2018

בלילות של ירח מלא

11/10/2018

המתנה הכי מקורית שקיבלתי אי פעם מזוג.
כמה מרגש להיות נינג'ה דולה.
תודה זוג קסום ואהוב. ריגשתם אותי כל כך.

19/09/2018

אני חושבת שמגיעה לי חתימה טובה

09/08/2018

את יסמין הנפלאה ליוויתי בלידה. עכשיו היא כותבת מילים שנותנות לי בוקס בבטן בעניין הדרך שעשתה בהנקה. אבל בעצם, זה לא קשור רק להנקה. זה קשור לכל כך הרבה אספקטים ורבדים של האמהות שלנו, שיכולים להיות כל כך מבלבלים וכל כך קוטביים בבת אחת.
שווה קריאה. מומלץ בחום.

"אני קוראת את מה שכתבו אמהות בשבוע האחרון על ההנקה, וקשה לי. אני מתכווצת, מבינה שזה פוגש אותי במקומות עמוקים, לא מעובדים, לא שלמים. אני מנסה לתת לאצבעות להקליד, לא לשפוט, ועולה בי קול ששואל - למה התעקשתי? למה לא הצבתי גבול?

התחלנו אני ואתה בדרך לא פשוטה, ואפילו עכשיו שאני מקלידה את המילה, מתבלבלות לי האותיות פעם אחר פעם ויוצאת לי המילה 'שפוטה'. זאת תחושה שמלווה אותי מאז. היום פחות, בעבר יותר.

כאב לי בהריון, פרקתי את האגן, ישבתי חודשיים בבית בשמירת היריון. ואז כאב לי בלידה, דיממתי באופן לא מוסבר והיו ימים ארוכים של אשפוז ודקירות ועוד דקירות עד שכבר לא היה איפה לדקור. לא הצלחתי כל כך להניק שם, וגם לא רציתי, הכול הרגיש הרבה יותר מידי.

חזרנו הביתה, אני ואתה, ופתאום הבנתי שזה מה שאני רוצה, להצליח להאכיל אותך, להתחבר, להיות האמא ההיא שמצליחה. עברנו ימים קשים של ניסיונות ושביתת הנקה אחת שבה הרגשתי שאתה דוחה אותי מעלייך, ספק נגעל. מעדיף את הבקבוק ואוכל אותו בתאווה. נעלבת עד עמקי נשמתי.

התעוררה בי החיה, שלא מוותרת, שלא מקבלת 'לא' כתשובה, שמתעקשת ונלחמת- ונלחמתי. שלושה חודשים של ביסוס הנקה- האכלה בצינורית, שאיבות, כדורי חילבה, שקילות- עשיתי הכול, אבל את כל מה שאני יכולה כדי להצליח. ותוך כדי- דלקות בשד, שלפוחיות בפיטמה, ואזוספאזם (מצב בו הפיטמה מלבינה בגלל ירידה בזרימת הדם), סתימות- כל כך הרבה כאב שהצטרף לכאבים נוספים.

דימיתי את זה לדילמת הסרט הרע- שילמת על כרטיס, נכנסת לראות סרט, והסרט לא טוב. האם את יוצאת ואומרת 'די, מספיק, בזבזתי חצי שעה מחיי ואני לא מבזבזת יותר', או האם את אומרת- 'טוב, אני כבר פה חצי שעה, נשאר לראות אולי הסרט ישתפר'. ואני החלטתי להישאר. הבנתי שאין לי דימוי של אמהות ללא הנקה- אני לא יודעת מה זה להיות אמא בלי להניק.

כשהפסקת את השביתה אחרי כמה ימים והתחלת לינוק, הציצי הפך להיות כל עולמך, ואני רק שיוועתי שתינק- כל הזמן, מתי שתחפוץ. עברו שבעה חודשיים, חזרתי לעבוד ויבשתי את הנקות היום. איזו הקלה. אני מניקה אותך בערב ובלילה. נוצר בינינו מרחק מבורך שמאפשר לי להתבונן על הדבר הזה.

כמו שחברה שלי אמרה "הנקה זה אירוע". היא כל כך צודקת.
מה היה שם? מה קרה לי? איזה מן סיפור זה? סיפור הצלחה? סיפור של חוסר גבולות ואובדן של האני שלי.

ללמוד להניק אותך היא אחת החוויות העוצמתיות והמשוגעות שעברתי. זה טלטל אותי, ביאס אותי ושימח אותי כמו שמעט דברים הצליחו לעשות עד היום. זה כל כך מוזר שלפעולה די סתמית בהרבה מובנים יש כל כך הרבה כוח. אני נשארת עם המחשבות.

לשמחתי, היום ההנקה הפכה לעוד דבר בתוך האמהות שלי שמורכבת מהמון דברים. זה בוודאי לא הכול ולא הכי חשוב. זה איזה עוד חוט שמחבר ביננו, משהו שהוא רק של שנינו. השעון הזה בעבודה שמזכיר לי שיש לי גור אדם בבית שמחכה שאחזור כשהציצי כבר מתפוצץ. וזה נעים ומסנדל בו זמנית- קצת כמוך."

כתבה: יסמין.
היא צילמה גם את התמונה.

**
מזמינה אתכן להמשך התבוננות במה שההנקה מעוררת בכן- תחושות, מחשבות, זיכרונות. אתן עוד שבוע בערך לנושא ההנקה, לפני שנעבור לנושא הבא.
אתן יכולות לכתוב לי בהודעה אם עולים דברים שתרצו לשתף, אבל יותר נוח לי במייל אם אפשר: [email protected].
אם ההתבוננות מעלה צורך לפגוש אותי כדי לשתף את הדברים, להיות עם זה יחד, לבדוק מה אפשרי כדי שיהיה טוב או לעבד חוויה שקיימת או הייתה, אפשר בשמחה. אשים את הפרטים על המפגשים באחת התגובות.
לימור
לימור לוי אוסמי

25/07/2018

כל כך מרגש להגיע הביתה ולגלות שזוג קסום ומיוחד שליוויתי בלידה כגיבוי שלח לי דרישת שלום חמה.
לידה היא מסע מטורף ומגלים אנשים נפלאים לאורך הדרך.
ואיזה כיף כשדולות קולגות סומכות עליך שתמלאי את מקומן ומפרגנות כל כך.