23/09/2026
1,400 מדרגות, דרך עפר חשוכה וילד בן 16 עם עיניים אדומות.
הטיול שלנו למרוץ ה-MotoGP באוסטריה לא היה עוד סתם חופשה. מהרגע הראשון, המוטו שלי מול הבן שלי היה הקשבה מלאה וכבוד לצרכים של שנינו .
באחד ברגעי השיא בדרך, הגענו לשיח עמוק ומשמעותי. שיח שהזכיר לי עד כמה חשוב להעביר לו: לעולם אל תפחד להביא את עצמך בדיוק כמו שאתה.
גם אם ברגע הראשון זה נראה מורכב או מתסכל את הצד השני - האמת והדיוק הפנימי הם הדבר הנכון ביותר לשני הצדדים.
אנחנו נמצאים בפתחו של חג הסוכות - חג שמוציא אותנו מהמבנה הקבוע ומבקש מאיתנו למצוא את תחושת הביטחון הפנימית.
המסע הזה הזכיר לי שבית וביטחון הם לא כתובת שמוזמנת מראש, וגם לא הקרבה הדדית.
בית הוא המקום שבו מותר לנו להרגיש, להציב גבול, להגיד מה נכון לנו — ולדעת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מקום מלא, בדיוק כמו שאנחנו.
שיהיה לנו חג שמח, עטוף וביתי ✨
📖 לניוזלטר המלא ולסיפור השלם: הגיבו ואשלח 👇🏼
