המרכז- גוף. קשר. אכילה

המרכז- גוף. קשר. אכילה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from המרכז- גוף. קשר. אכילה, Psychotherapist, הגושרים, HaGoshrim.

המרכז, בהובלת סימי חבלין לוי, הוא מרחב טיפולי, קהילתי וחברתי למניעת הפרעות אכילה, צמצום שמנופוביה וחיזוק דימוי גוף חיובי. דרך טיפול, קבוצות, סדנאות והרצאות אנו מקדמים קשר מיטיב, חומל ובריא יותר עם הגוף ועם האכילה.

14/09/2026

המילים שלך לא מרזות - הן מרעיבות
יש בנו אמונה שביקורת עצמית תגרום לנו להשתנות.
אבל לפעמים היא עושה בדיוק את ההפך.
אני מדמה את מה שהביקורת עושה לבורות נפשיים, כאלה שמשאירים אחריהם כאב, בדידות ותחושה של חוסר.
אצל חלק מאיתנו, החוסר הזה יכול להרגיש כמו רעב.
ואז אנחנו מחפשות דרך למלא אותו.
לפעמים באוכל.
אולי הדרך לשינוי לא מתחילה בעוד ביקורת,
אלא במערכת יחסים אחרת עם עצמנו.

10/09/2026

למה את באמת רעבה?

אנחנו רגילות לזהות רעב כמעט מיד דרך אוכל.
אבל לפעמים, מתחת לדחף לאכול, מסתתר צורך אחר שמבקש מקום - מנוחה, קרבה, נחמה, שייכות, הכרה, חופש, שינוי.

את מעיין סרי הכרתי דרך הספר שלה, "רעבות".

אחרי שקראתי חלק ממנו, הבנתי שהשפה שלה מדברת אליי מאוד. הכתיבה שלה מתכתבת עם הרבה ממה שאני מאמינה בו בעבודה שלי - לא למהר לתקן את האכילה, אלא לנסות להבין מה היא מבטאת, מה היא מאפשרת לנו, ואיזה צורך אולי מבקש שנפגוש אותו בדרך אחרת.

אז פניתי אליה Maayan Sari
מעין סרי, פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "רעבות".

בפרק החדש של SEE ME אנחנו מדברות על רעב רגשי, על גוף ומשקל, על שמנופוביה וביקורת עצמית, ועל המקום שבו המשקל עלול להתחיל להחזיק חלק גדול מדי מהערך שלנו.

אנחנו מדברות גם על האפשרות לבנות מערכת יחסים אחרת עם הגוף והאכילה - פחות מתוך מאבק, שליטה וביקורת, ויותר מתוך הקשבה, סקרנות וכבוד.

ולקראת השנה החדשה, אולי זו שאלה טובה לקחת איתנו:
למה אני באמת רעבה?
ומה בתוכי מבקש ממני לעצור, להקשיב, ואולי גם לעשות אחרת?

שנה טובה!!!
שנעיז
שנבחר
שנדייק
שנאהב
שנרגיש
שנשפיע
שנשנה
שנשתנה
שנשאר בדיוק כמו שאנחנו

09/09/2026

אכלתי ירקות כי זה מה שהתאים לי באותו רגע.

ואישה זרה הסתכלה על הצלחת שלי ואמרה:
"אני רואה שאת מרעיבה את עצמך".

והרגע הקטן הזה נשאר איתי.

כי לפעמים נדמה שאין לנו אפשרות פשוט לאכול.
הצלחת שלנו נקראת מבחוץ, מקבלת משמעות, הופכת לסיפור על משקל, דיאטה, שליטה או "מה אנחנו מנסות לעשות עם הגוף שלנו".

אבל מה אם אכלתי ירקות פשוט כי רציתי ירקות?

יש משהו משמעותי ביכולת לחזור לשאלה הזאת:
לא מה הבחירה שלי אומרת על הגוף שלי בעיני אחרים,
אלא מה אני רוצה, מה מתאים לי ומה הגוף שלי מבקש עכשיו.

כמה מקום יש לך להקשיב לזה, בתוך כל הרעש שמסביב?

" היא רק לקחה פרוסה שנייה של עוגה וכבר זכתה להרמת גבה ..ולביס הבא יש טעם לוואי של חרטה. השולחן המשפחתי מתחיל לסגור עליה ...
24/07/2026

" היא רק לקחה פרוסה שנייה של עוגה וכבר זכתה להרמת גבה ..ולביס הבא יש טעם לוואי של חרטה. השולחן המשפחתי מתחיל לסגור עליה כשסבתא אומרת: " בתאבון, חמודה, אני רואה שאת אוהבת מתוקים".. גם השתיקה של אבא לא עוזרת"

ככה מתחילה הכתבה בהארץ לפני כשבוע (ותודה ל Ira Brustin ששלח לי)

אנו כבר מבינים.ות שהחברה עסוקה באידיאל הרזון ובדרך הנכונה "להראות"- ברשתות החברתיות, במדיה וסביב ההמלצות לפתרונות כמו תרופות.

הכתבה עושה דבר חשוב בעיני- מחזירה אותנו לאחריות שלנו בתוך הבית. כי כן. למרות כל הלחצים החברתיים יש לנו דרך להשפיע אחרת בתוך הבית שלנו.

ממממ...
אבל
דווקא שם אנחנו כולנו יודעים כהורים שאנו לא חפים.
גם אנחנו חלק מהחברה וגם אנו מפנימים והפנמנו את המסרים החברתיים הנוקשים והסטיגמטיים.

אנו מעבירים את התפיסה לילדינו: בין עם הערות על הצלחת של הילדה בת ה8, בין אם הניסיון לקחת את האוכל של פעוטה בת השנתיים לפני שסיימה, בין אם במחמאות לחברה הכי טובה על איך שהיא ירדה במשקל או שרק היא- עם הגוף שלה- יכולה ללכת עם ג'ינס קצר ועוד ועוד ועוד ועוד.

עכשיו!
זה קשה כן.
ברור שזה קשה
הרגישויות שלנו כהורים - של רבים ורבות מאיתנו הולכת איתנו שנים.
מישהו מתישהו נתן לנו בדיוק את אותה התחושה שאנו לא מספיק.

ועכשיו
מהרצון להגן על ילדינו מלהפגע בדיוק מזה
אנחנו הופכים אותם ללא מספיק
מערערים שוב ושוב את הבטחון שלהם בגופם
גורמים להם להבין שעליהם לשפר ולתקן את גופם כל הזמן.

איכשהו אנחנו מייצרים בדיוק את אותו הדבר.

ובעידן של היום
לצערי זו לא רק פגיעה בדימוי העצמי או בבטחון של הילד.ה
זה עלול להתרחב גם להפרעות אכילה.

הבית הוא המקום המוגן, זה שמחזיר את הילדים לעצמם כמו שהם. מגן מהמסרים של החוץ. העיניים של ההורים באמת יכולים להפיג כאב.

תתחילו בלהיות טובים אל עצמכם
הילדים שלכם כבר ילמדו.

"למיטיבי לכת" מוזמנים גם לקרוא את שישי פנימה שכתבתי לקהילת ההורים שלי בהשראת הכתבה בקבוצה שקטה.

*שישי פנימה I יש מילים שהגוף לא שוכח I סימי חבלין לוי*
24/7/2026

לפעמים זו אפילו לא הערה ישירה.

רק מבט על הצלחת.
הרמת גבה כשהיא לוקחת עוד.
חיוך קטן כשאומרים:
"אני רואה שיש לך תיאבון".
או משפט שנאמר כאילו מתוך דאגה:
"את באמת צריכה את זה?"

זה קורה גם אם המילים אוהבות ורכות

וגם עם המילים הן קשורות לבריאות

לא המילים הן הסיפור

מזכיר לי סרטון שראיתי על נערה שמספרת לאמה איך בגיל צעיר חשה דחיה כשאמה לא חיבקה אותה והיא ידעה בליבה ללא מילים כי אמה מתקשה עם זה שהיא שמנה.

סיפור עצוב ואמיתי שאמה אישרה

היא היתה ילדה צעירה ולא היו שם מילים אך המסרים היו ברורים

לאמה במבט לאחור היה כאב גדול, כאב שלא ניתן לתאר
כי הרי אף אחת ואחד מאיתנו לא מעוניין לפגוע בילדים שלנו.

לעיתים זה משפט שיוצא לנו מהפה רק לרגע והוא נצרב וממשיך להדהד שנים אחר כך.

אנחנו יודעים כמבוגרים עם פרספקטיבה של שנים, שיש משפטים שהולכים איתנו כבר נצח נצחים

המשפטים או המבטים שמלווים אותנו גם אחרי שאנו גדולים- ממשיכים לחיות בנו ולעצב את האופן שבו אנו חיות בתוכנו:

אולי אכלתי יותר מדי.
אולי מסתכלים עליי.
אולי הגוף שלי אינו בסדר.
אולי אני צריכה לעצור את עצמי.
אולי משהו בי דורש תיקון.

הערות על גוף ועל אכילה אינן נשארות רק במילים.
הן עלולות להיצרב בגוף.

להיכנס אל תוך האופן שבו ילדה יושבת ליד השולחן.
אל הדרך שבה היא מרגישה כשהיא רעבה.
אל הבושה כשהיא רוצה עוד.
אל המבט שלה במראה.
אל התחושה הבסיסית אם מותר לה להיות כפי שהיא.

ולפעמים גם אין צורך לומר דבר.

הילדים שלנו שומעים איך אנחנו מדברות על הגוף שלנו.
רואים איך אנחנו נבהלות מעלייה במשקל.
מרגישים את המתח סביב אוכל.
לומדים אילו גופים זוכים למחמאות ואילו גופים זוכים לדאגה, לביקורת או לשתיקה.

כך מסרים עוברים מדור לדור.

לא משום שאמהות או אבות רוצות.ים לפגוע.
לעיתים בדיוק להפך.

מתוך פחד.
מתוך רצון להגן.
מתוך כאב שהן עצמן נושאות מהגוף שלהן ומהמילים שנאמרו להן.

אבל כוונה טובה אינה תמיד מגינה מפני פגיעה.

ולכן אולי אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולות לתת לילדים שלנו היא לעצור את השרשרת.

להחליט שבבית שלנו לא מעירים על גוף.
לא על גוף של ילד ולא על גוף של מבוגר.
לא על משקל, לא על גודל, לא על ירידה ולא על עלייה.
וגם לא על אוכל
לא אכלת יפה, לא נפלא שסיימת, לא נהדרת שאת אוכלת, לא הילדה הזאת אוכלת מדהים שלא כמו אח שלה

לא הופכים את הצלחת של הילד לזירת פיקוח.
לא מקשרים בין אוכל לבין כוח רצון.
לא מלמדים ילד שהרעב שלו הוא משהו שצריך לחשוד בו או לחלופין לעודד אותו.

אפשר לדבר על אוכל.
אפשר להציב גבולות.
אפשר לדאוג לבריאות.
אבל אין צורך לעשות זאת דרך השפלה, פחד או ביקורת על הגוף.

לפעמים מניעה של פגיעה גדולה מתחילה בהחלטה קטנה מאוד:

בפעם הבאה שהערה על הגוף כמעט יוצאת לנו מהפה,
לעצור.

לנשום.

ולזכור:

המשפט אולי יחלוף בתוך שניות.
אבל הגוף עלול לשאת אותו שנים.

שבת שלום קהילה יקרה🪷

01/07/2026

דמייני שהגוף היה בן הזוג שלך
איך את באמת מתייחסת אליו?
באיזה מילים את מדברת איתו?
כמה את לוקחת אותו בחשבון?

החברה מלמדת אותנו שוב ושוב איזה גוף הוא בעל ערך
ואנחנו משתפות פעולה
מעבירות מאחת לשניה מחמאות על צורת גוף מאוד מסוימת ולבסוף גם מייצרות ביננו לבין עצמנו יחסים רחוקים ולעיתים פוגעניים כלפי הגוף שלנו.

אם גם את כבר מבינה שזו לא יכולה להיות הדרך את מוזמנת לתוכנית see me לשינוי התנהגויות האכילה והיחסים עם הגוף והאוכל.
התוכנית הבאה נפתחת ב14/7 כל הפרטים בביו. מוזמנת.

#דימויגוף #לשיםלבלעצמך

יש פרקים שאני מסיימת להקליט ומרגישה שהם נשארים איתי עוד הרבה אחרי.הפרק הזה הוא כזה.בפרק החדש של SEE ME אני מארחת את פרופ...
29/06/2026

יש פרקים שאני מסיימת להקליט ומרגישה שהם נשארים איתי עוד הרבה אחרי.

הפרק הזה הוא כזה.

בפרק החדש של SEE ME אני מארחת את פרופ׳ יעל לצר, מהקולות המרכזיים בארץ ובעולם בתחום הטיפול, המחקר והמניעה של הפרעות אכילה.

השיחה עם יעל החזירה אותי שוב ושוב לאחת ההבנות הכי חשובות בעיניי בעבודה שאנחנו ב'המרכז' עושות סביב מניעה:

לפעמים כשהאכילה מצטמצמת, מסתבכת או נעשית טעונה -
היא מספרת משהו שעוד לא קיבל מילים.

ולכן, לפני שאנחנו נכנסים לצלחת, למשקל או לדיאטה,
אולי כדאי לעצור ולשאול את עצמנו:

מה עכשיו מבקש להראות שעוד לא מצליח להופיע באופן ישיר?

בפרק דיברנו על הפרעות אכילה כשפה של מצוקה, ולא כבעיה של משקל.
על הכוח של הורים להיות גורם מגן.
על מודלינג הורי, על הערות וביקורת כלפי הגוף, ועל ההבדל העדין אבל הקריטי בין להיות הורה מעורב לבין להיות הורה מתערב.

ובעיקר דיברנו על האפשרות לעצור רגע לפני שאנחנו נכנסים לצלחת, לדיאטה, למשקל או לפתרונות מהירים - ולראות את הילד או הילדה שמולנו.

כי ילדים לא צריכים שננהל להם את הגוף.
הם צריכים שנראה אותם.
שנקשיב למה שמתחבא מאחורי המשפטים על הגוף.
ושנזכור שלפעמים האכילה מספרת מצוקה שהגוף למד לשאת.

זה פרק חשוב להורים, לאנשי חינוך, למטפלות ולכל מי שפוגש ילדים ובני נוער בעולם שבו הגוף הפך לא פעם לשפה של כאב, שייכות וערך עצמי.

מוזמנים ומוזמנות להאזין

שוב החלטת שאסור מתוק???עצרת פעם לחשוב כמה אנרגיה את שורפת ביום רק על המאבק מול האוכל? מה מותר, מה אסור, וכמה את מתחרטת ע...
24/06/2026

שוב החלטת שאסור מתוק???

עצרת פעם לחשוב כמה אנרגיה את שורפת ביום רק על המאבק מול האוכל?
מה מותר, מה אסור, וכמה את מתחרטת על מה שאכלת?

על הנייר, את יודעת הכל.
יש לך משמעת בעבודה, את מתקתקת משימות, ואת בטוח יודעת בעל פה איזה דברים "בריאים" כדאי לאכול.
אבל אז מגיעים הרגעים האלו: כשאת נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ומחכה לך "משמרת שנייה" כשסוף היום מגיע וכל היקרים לך נרדמים - בדיוק באזורים האלו כל מה שהחלטת קורס.

אז לפני שאת שוב כועסת על עצמך בבוקר שאחרי, תקשיבי רגע:
זה לא שחסר לך כוח רצון, זה לא שאת אדם חלש,
וזה בטח לא אומר שאת צריכה "לקחת את עצמך בידיים" בצורה נוקשה יותר.
האמת היא, שאם אכילה רגשית/התקפית הייתה נפתרת בעזרת משמעת עצמית -
עם היכולות שלך, כבר היית פותרת אותה מזמן.

האכילה היא פשוט לא הבעיה.
היא סוג של "כלי" "דרך"
שהגוף-נפש שלך מצא.

וכשאת מנסה להילחם בה דרך שליטה, כוח ואיסורים - היא מתפרצת חזק יותר.

יש דרך אחרת לגשת לזה.
אני לא מבטיחה לך שממחר בבוקר כל המאבק ייעלם ,
אבל אני כן מציעה לך את האפשרות להפסיק להרגיש שהאוכל מנהל אותך.
שתגלי פתאום איך זה מרגיש להבין את השפה של הגוף שלך, במקום להיאבק בו כל הזמן.

אם האכילה מרגישה לך לפעמים כמו שדה קרב, ואת מוכנה להניח את הנשק ולנסות משהו אחר - יכול להיות שהעמוד שכתבתי נכתב בדיוק בשבילך.
הכנסי לקישור בתגובות הראשונות או בביו.

יש משהו מיוחד בלשבת לשיחה עם מישהי שהיא גם חברה, גם קולגה, וגם אשת מקצוע שאני מאוד מעריכה.בפרק החדש של See Me אני מארחת ...
07/06/2026

יש משהו מיוחד בלשבת לשיחה עם מישהי שהיא גם חברה, גם קולגה, וגם אשת מקצוע שאני מאוד מעריכה.

בפרק החדש של See Me אני מארחת את מיכל מולר - עו״ס קלינית, מטפלת מינית מוסמכת ומנוסה לשיחה עדינה, אמיצה וחשובה על הקשר בין אכילה, גוף, חושים, גבולות והתפתחות מיניות בריאה אצל ילדים.

זה לא פרק “על מין”.
זה פרק על איך ילדים לומדים את הגוף שלהם.

דרך אוכל.
דרך מגע.
דרך לכלוך.
דרך חיבוק.
דרך השאלה “נעים לך?”
ודרך העצירה החשובה כשהם אומרים “די”.

וכל זה.. איך הוא ישפיע על תפיסת הגוף, על דימוי הגוף, על למידת גבולות וכמובן גם על מיניות בריאה בהמשך החיים.

דיברנו על כך שהורים מלמדים ילדים על הגוף כל הזמן - לא רק בשיחות גדולות, אלא ברגעים היומיומיים ביותר: כשילד מתלכלך, כשמחליפים חיתול, כשמבקשים חיבוק, כשמעירים על אוכל, כשמקשיבים או לא מקשיבים לגבול.

בעיניי, זו אחת המתנות הגדולות שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו:
לא גוף שצריך לנהל מבחוץ,
אלא גוף שאפשר להקשיב לו מבפנים.

לטעום את החיים
פרק חדש ב־See Me — זמין עכשיו בספוטיפיי
האזנה מזינה

19/02/2026

כתבה סופר חשובה!

אני מקבלת לא מעט פניות ממטפלותשמנסות להבין:האם יש מקום לדאגה כשמטופלת מתחילה להתעסק בדימוי הגוף שלה?כשעולים שינויים בדפו...
10/02/2026

אני מקבלת לא מעט פניות ממטפלות
שמנסות להבין:
האם יש מקום לדאגה כשמטופלת מתחילה להתעסק בדימוי הגוף שלה?
כשעולים שינויים בדפוסי האכילה?
כשספורט הופך להיות מוקד?

הנושאים האלו מגיעים כמעט לכל קליניקה טיפולית
עיסוק באכילה או/ו בגוף יכול להיות נורמטיבי ומותאם לגיל או לחלופין ביטוי לקושי
לעיתים הם ביטוי לקושי שיחלוף,
ולעיתים הם התחלה של התגלגלות -שנכנס למדרון חלקלק,
ועלול להתעבות ולהפוך למצוקה רחבה יותר.

מתוך השאלות שלכן, ומתוך השטח,
הקמנו בהמרכז מענה הדרכתי בקבוצה קטנה, למטפלים ומטפלות:
שדה רב קולי.

כשהגוף והאכילה נכנסים לחדר,
הם מבקשים שפה שיודעת לשאת אותם.

שדה רב קולי הוא מענה הדרכתי,
אבל הוא גם הרבה מעבר לכך:
מרחב שמאפשר לכן, המטפלות והמטפלים,
להרחיב ידע ולהעמיק בנושאים שמשיקים להפרעות אכילה, ביניהם:
התקשרות, טראומה, חמלה, מיניות, גוף ותנועה

בעוד שבוע מתקיימת הדרכה מספר 2
🖥️ בזום - כדי שיהיה נגיש וקל.

מוזמנות ומוזמנים להיכנס, להתרשם,
ובהחלט גם להעביר הלאה למי שזה יכול לשרת.
הקישור מצורף בתגובה הראשונה.

Address

הגושרים
Hagoshrim
1222500

Telephone

+972546693325

Website

, ,

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when המרכז- גוף. קשר. אכילה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to המרכז- גוף. קשר. אכילה:

Shortcuts

Share

Category