מולי רוזן - מומחה לבריאות הנפש והתמכרויות

16/09/2026

06:30 קמתי, מודה אני לפניך 🙏🏼
07:00 קפה והתארגנות ☕
07:15 תפילין, העוגן הרוחני שלי 🙌🏼
07:45 הילדות למסגרות 👩🏼👩🏼
08:10 ריצה של 7 ק״מ 🏃🏻
09:30 סלט אבוקדו, מלפפון ועגבנייה 🥗
09:45 הודעה ממטופל שהיה מכור ל־50 גרם קוקאין בחודש!! שמזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה 🤍

תודה על הגוף,
על המשפחה
על הזכות ללוות אנשים בחזרה לחיים
תודה תודה תודה ❤️

13/09/2026

לפעמים מפגש אחד הוא התחלה של דרך שמשנה חיים

בסרטון Amir Porat מספר על הרגע שבו הכרנו, לפני 17 שנה היום הוא חלק מצוות הוויה, ומביא איתו ניסיון, לב ואמונה באפשרות לחזור לחיים

ב הוויה - בחזרה לחיים אנחנו מאמינים בדרך, בניסיון ובאדם שמולנו גם כשהוא עוד מתקשה להאמין בעצמו ❤️

10/09/2026

יש אנשים שעבורם שנה טובה מתחילה ברצון לקום בבוקר
ביכולת לצאת שוב מהבית
לשבת עם המשפחה סביב שולחן החג ולהרגיש שהם באמת שם

לקראת השנה החדשה אני עוצר רגע ומבין כמה דרך עברנו בשנתיים של הוויה

ליווינו כבר עשרות תהליכים, ומעגל האנשים שהעשייה הזאת נגעה בחייהם מתקרב למאות
אנשים שחוזרים בהדרגה לעצמם, הורים שמצליחים לנשום, בני זוג שחוזרים להיפגש, משפחות שמתחילות להאמין שאפשר אחרת

המילים ״בחזרה לחיים״ קיבלו עבורי פנים, שמות ורגעים שאקח איתי תמיד

תודה לכל מי שנתן לנו להיכנס הביתה, דווקא כשהיה הכי קשה לפתוח את הדלת
תודה למשפחות על האמון, ולצוות שלנו על הלב, המקצועיות והנכונות להישאר גם כשהדרך עוד לא ברורה

והתודה העמוקה ביותר היא לאנשים שעושים את הדרך בעצמם
אתם אלה שקמים, מנסים, לפעמים נופלים, ומסכימים לנסות שוב
הזכות שלנו היא ללכת לצדכם

בשנה הזאת אני מאחל לנו עוד רגעים שבהם החיים שוב מרגישים שלנו
ולמי שעדיין מתקשה לראות את האפשרות הזאת, אני מאחל שלא יצטרך לחפש אותה לבד

שנה טובה ומתוקה, מכל הלב

מולי וצוות הוויה המורחב🤍

08/09/2026

יש מצב שמי שהכי זקוק לעזרה אפילו לא מצליח לבקש אותה

אדם בדיכאון, בחרדה או בשימוש בסמים לא תמיד מסוגל לקום, לקבוע תור ולצאת מהבית
לפעמים הוא צריך שמישהו יגיע אליו, יראה את הקושי ויעזור לו לעשות את הצעד הראשון

בהוויה אנחנו מגיעים עד הבית, כדי להתחיל יחד את הדרך בחזרה לחיים 🤍

אם זה מזכיר לכם מישהו שאתם אוהבים, דברו איתנו

06/09/2026

לפני 17 שנה Amir Porat הגיע אליי כמטופל
היום הוא עומד לצידי כאיש צוות מן המניין בהוויה

יש רגעים שבהם אתה מסתכל על הדרך שאדם עבר, ונזכר למה בכלל התחלת לעשות את מה שאתה עושה 🙏

אמיר משתף במסע שלו בפודקסט ארוך, במפגש ששינה עבורו משהו עמוק, ובמשמעות שהוא מוצא היום בליווי אנשים ומשפחות שנמצאים בדיוק במקומות שהוא עצמו הכיר מקרוב

ממטופל, למטפל
ממשבר, למשמעות
ממשבר להחלמה
ומהדרך האישית שלו,
ליכולת להיות היום חלק מהדרך של אחרים 🩵

תתקשרו, תשלחו הודעה
הוויה - בחזרה לחיים
ליווי וטיפול אינטנסיבי במצבי משבר נפשי, בתוך החיים עצמם

📞 054-9999938

02/09/2026

https://www.israelhayom.co.il/mumlazim/article/21340472

רגע מרגש מאוד בשבילי ❤️

היום התפרסמה ב״ישראל היום״ כתבה על הדרך שלי, אבל בעיקר על הדרך של הוויה – בחזרה לחיים

על האמונה שאדם הוא הרבה יותר מהאבחנה שלו
על טיפול שמגיע אל החיים עצמם
ועל החזון שבגללו הקמתי את הוויה, לעזור לאנשים לא רק להרגיש טוב יותר, אלא באמת לחזור לחיים

גאה בדרך שעשינו, גאה בצוות המדהים שסביבי, ובעיקר מודה על הזכות לגעת בכל כך הרבה אנשים ומשפחות

וזו רק ההתחלה 🩵

מוזמנים לקרוא, לשתף ולהעביר למי שזה יכול לתת לו תקווה 🙏

בעקבות אירועי 7 באוקטובר והצורך הגובר במענה נפשי אינטנסיבי, מרכז "הוויה בחזרה לחיים" מציע אלטרנטיבה פורצת דרך: במקום להוציא את האדם למסגרת סגורה, מעטפת רב-מקצועית מגי...

02/09/2026

״הכר בו, הודה בו… עשה ממנו אמנות״ יונה וולך

יש מצב שזה כל הסיפור של הנפש

לא למחוק את מה שהיה
לא לברוח ממנו
לא לנצח אותו

אלא להעז לפגוש אותו

כי יש דברים בחיים שלא נעלמים
יש כאבים שלא חוזרים להיות תמימים
יש שברים שלא באמת נסגרים

אבל משהו אחר יכול לקרות

אנחנו יכולים להשתנות ביחס אליהם

יש הבדל עצום בין לשאת כאב
לבין להיות הכאב

בין לעבור טראומה
לבין להפוך אותה לזהות

בין להישבר
לבין להאמין שמכאן ואילך אנחנו רק אנשים שבורים

אולי ריפוי הוא לא חזרה אל מי שהיינו לפני

אולי אין באמת דרך חזרה

החיים משאירים בנו סימנים
אנשים משאירים בנו סימנים
אהבות
אובדנים
פחדים
לילות שבהם משהו בתוכנו השתנה לתמיד

השאלה היא לא תמיד איך מוחקים את הסימן

אלא מה אנחנו עושים איתו

האם הוא הופך לקיר
או לדלת

האם הוא סוגר אותנו
או מלמד אותנו משהו על העומק שלנו

בגלל זה טיפול איננו מלאכת תיקון פיזית

אדם הוא לא מכשיר מקולקל

טיפול הוא מרחב שבו אפשר להפסיק לברוח מעצמנו
להניח לרגע את המלחמה
ולהביט גם במקומות שהכי קשה לנו להכיר בהם

בלי שיפוט
בלי בושה
בלי הצורך להיות כבר מישהו אחר

ומתוך ההכרה הזאת
משהו מתחיל להשתנות

לאט

הפחד מאבד מעט מכוחו
העבר מפסיק להיות המקום היחיד שממנו אנחנו חיים
והשבר כבר לא מספר את כל הסיפור

אולי זו המשמעות העמוקה של להפוך את החיים לאמנות

לא להפוך כאב למשהו יפה

אלא לקחת את מה שקיבלנו
גם את מה שמעולם לא ביקשנו לקבל

ולבחור מה ניצור ממנו

כי בסופו של דבר

אנחנו לא רק מה שקרה לנו

אנחנו גם מה שאנחנו בוחרים לעשות
עם מה שקרה לנו

ושם, מתחילה החזרה לחיים, להוויתנו

בהשראת כתיבתה של יונה

30/08/2026

מכתב ממטופלת (היום 30.8.26)

"עשרה ימי ניקיון
עשרה ימים"

חלקם פשוטים
חלקם מורכבים
אבל כולם נקיים 🤍

"לא ישנתי שוב הלילה, אבל הפעם אני לא מתרגשת מזה
איריס דואגת להזכיר לי בכל יום לשנות את הדיבור הפנימי שלי
כי מילים יוצרות מציאות

אני עדיין מפחדת לפעמים שזה טוב מדי מכדי להיות אמיתי
מסתכלת על כל האנשים שסביבי ותוהה איך מגיע לי כל הטוב הזה

איזה מזל שהקמת את כל ההפקה הזאת שנקראת הוויה בחזרה לחיים, אשכרה
וכמה טוב שנתקלתי בהפקה הקסומה הזאת

אני לא יודעת באיזו שעה אשלח לך את ההודעה הזאת
אבל היא נכתבת ב־3:22 לפנות בוקר
עם חיוך

הצלתם אותי
ואתם עדיין מצילים

הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי

תודה עליך מולי
ותודה על כל ה'כפרות' שאתה מנהיג להיות קוסמים

אוהבת ומוקירה כל כך
וערָה לפנות בוקר, מחויכת 🤍"

לפעמים ניצחון לא נראה כמו רגע גדול ודרמטי

לפעמים הוא נראה כמו עשרה ימים נקיים

כמו לילה ללא שינה, שבו במקום להתפרק
אדם מצליח לדבר אל עצמו אחרת

כמו הפחד להאמין שהטוב באמת יכול להישאר

וכמו חיוך קטן ב־3:22 לפנות בוקר שמספר סיפור שלם של תקווה

בהוויה אנחנו יודעים שהדרך לא תמיד פשוטה
אבל כל יום של בחירה בחיים, בניקיון, בקשר ובתקווה הוא עולם ומלואו

עשרה ימים
ואנחנו ממשיכים יחד
יום אחד בכל פעם 🤍

בתמונה - אני לפני 2 עשורים, לא נקי, אבל מודה בדיעבד 🙏

29/08/2026

גם בחופשה, רגע להוויה 🩵

בין הקפה,
השקט והנוף,
עוצר לרגע לחשוב,
לכתוב,
לדייק
להמשיך לבנות את הדרך

כי הוויה היא לא רק עבודה בשבילי,
היא שליחות,
משמעות אמיתית
אנשים,
סיפורים,
חיים שלמים שנמצאים בתנועה ותהליך

לפעמים דווקא כשמתרחקים קצת מהשגרה, רואים הכי ברור לאן רוצים להגיע 🙏

הוויה - בחזרה לחיים

27/08/2026

אולי טראומה היא לא רק מה שקרה לנו❓
אולי היא גם מי שנאלצנו להפוך להיות כדי לשרוד את מה שקרה ⁉️

כשאנחנו חושבים על טראומה, אנחנו בדרך כלל חושבים על האירוע

על מה שקרה
מי פגע
מתי זה קרה
וכמה זה היה קשה

אבל לפעמים החלק המשמעותי ביותר של הטראומה נמצא דווקא במה שקרה אחר כך

בילד שלמד לא לבכות כי אף אחד לא באמת הגיע

באישה שלמדה לא לסמוך על אף אחד כי בכל פעם שסמכה היא נפגעה

באדם שהפך להיות מצחיק, חזק, מצליח או בשליטה תמידית, כי בפנים הוא נשבע לעצמו שלעולם לא יהיה שוב חסר אונים

במי שלמד לרצות את כולם כדי שלא יעזבו אותו

במי שלמד להתרחק לפני שיתקרבו אליו יותר מדי

במי שהפך את הכעס לשריון

ואת הניתוק למקום בטוח

ואת ההתמכרות לכמה שעות שבהן אפשר סוף סוף לא להרגיש

אלה לא בהכרח “בעיות אופי”

פעמים רבות אלה פתרונות הישרדותיים שהיו פעם חכמים מאוד

הם שמרו עלינו

הם אפשרו לנו להמשיך

הם עזרו לנו לעבור ימים שלא ידענו איך לעבור אחרת

הבעיה מתחילה כשהסכנה כבר חלפה, אבל הגוף והנפש עדיין חיים כאילו היא כאן

ואז אותו מנגנון שפעם הציל אותנו מתחיל לכלוא אותנו

השליטה שהגנה עליי הופכת לחרדה

הניתוק ששמר עליי הופך לבדידות

הריצוי שעזר לי להישאר אהוב גורם לי לאבד את עצמי

והחומר שעזר לי לא להרגיש מתחיל לקחת ממני את החיים

לכן טיפול בטראומה הוא לא רק לחזור למה שקרה

הוא גם לשאול בעדינות:

מה הייתי חייב להפוך להיות כדי לשרוד?

על איזה חלקים בעצמי ויתרתי בדרך?

והאם היום אני עדיין זקוק לאותם מנגנונים שהצילו אותי אז?

החלמה בעיניי היא לא למחוק את האדם שנאלצנו להיות

אלא להודות לו על כך שהחזיק אותנו כשהיינו צריכים אותו

ואט אט ללמוד שאנחנו כבר לא חייבים לחיות כל החיים במצב הישרדות

אפשר להתחיל לבחור

להרגיש בלי לקרוס

להתקרב בלי להיעלם

לשים גבול בלי לפחד שינטשו אותנו

ולבנות מחדש חיים שלא מנוהלים רק מתוך מה שקרה לנו

אלא גם מתוך מי שאנחנו רוצים להיות עכשיו 🤍