01/06/2026
פרידת בוקר
החוק הכי חשוב:
להיות רגועה
אם הצלחתי ללכת לישון מוקדם ערב לפני, אולי אפילו לשתות קפה,
ואם אין לי ישיבות או פגישות או שיחות טלפון או משהו דחוף על הבוקר
סיכויי ההצלחה לפרידה רגועה יהיו הרבה יותר גבוהים, כי אני אהיה רגועה
עזרים:
חפצי מעבר מאד עוזרים,
אל תמנעו אותם מילדים,
הם מעניקים לילד ביטחון,
החפץ מסמל חלק מהבית, מהמשפחה,
והחלק הזה בא איתי לכל מקום ומעניק לי ביטחון
ואם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את הפסיכואנלטיקאי דונלד ויניקוט
גם בגיל 4 ילדים לפעמים צריכים עוד את השמיכי או איזו בובה קטנה
בגיל 5 כבר עדיף לעודד שחפצי המעבר יהיו בתיק,
אבל זה בסדר להביא אותם בתיק, לדעת שהם בתיק, שומרים על הילד.
קביעות:
כאשר יש ילד שקשה לו להיפרד, עדיף שההורה שיותר טוב בזה יסיע לגן כל יום, לפעמים במשך חודשים, עד שהילד ירגיש ביטחון והפרידה תעשה קלה יותר
נכון שזה לא שיווני ולא תמיד מתאפשר, אבל זה מקל על הילד ועל הפרידה.
אגב, זה ממש לא חייב להיות האמא, בהרבה משפחות דווקא לאבא יותר קל בפרידות של הבוקר.
הרגעה באמצעות פעולה:
"יא נטע, נועם מרכיב פאזל, את רוצה להרכיב לידו גם פאזל?"
אני מושיבה אותה ליד חבר שלה עם פאזל פשוט ביד,
היא בלחץ, מחזיקה אותי הכי חזק בעולם:
"אמא אל תלכי"
אני נותנת לה ביטחון, כי אני רגועה ולא ממהרת:
"אני פה לידך, תרכיבי, תסיימי, תלווי אותי לשער ואז אני אלך" (אני מדגישה את סדר הפעולות ומתיישבת לידה)
היא מרכיבה חיש מהר (חשוב שזו תהיה פעילות קצרה, ולא פאזל מורכב)
טקס פרידה קבוע:
"נטע, את באה ללוות אותי לשער?"
נטע לא רוצה, אני רואה את המבט קורע הלב
אני שמה לה יד מרגיעה על הכתף, ומסתכלת לה בעיניים: "תחזרי אחרי: פאזל אחרון ואז לשער, אמא הולכת ואמא חוזרת"
מנטרות:
"פאזל אחרון ואז לשער, אמא הולכת ואמא חוזרת"
זה חלק ממש חשוב, החלק שבו הם חוזרים אחר מנטרות קבועות, הטקסט הקבוע והברור הוא כמו תפילה, הוא עוזר ונותן ביטחון.
לא תמיד זה מצליח:
כמו כל דבר בחיים, גם זה בגלים, לפעמים זה עובד ולפעמים לא... אנחנו בסוף שנה שנייה באותו גן מושלם, עם גננות אוהבות וחברות וחברים, ועדיין הפרידות לפעמים קלות ולפעמים קשות, לפעמים יש מצב רוח ולפעמים אין (לנו ולהם), אני בעיקר משתדלת לא להתרגש מזה, להבין שזו תקופה וזה יעבור, קורה שכלום לא עובד, ואני משאירה אותה דומעת עם גננת מחבקת, בזמן שאני יוצאת עם כאב לב.
תקשורת עם הצוות:
לסמוך על הצוות, למצוא את האחת שלכם בצוות שאתם סומכים עליה במאה אחוז שהיא יודעת להרגיע גם את הדמעות הכי גדולות, ולשלוח לכם תמונות מחייכות כשהילדה נרגעת. שיתוף פעולה ואמון בין הצוות להורים זה הבסיס בכל גיל, אם אין את זה הרבה יותר קשה, ילדים הם כמו ספוג, הם מרגישים אותנו, אם אנחנו בקושי, לא מצליחות או מצליחים לתקשר את הקושי לצוות, או לא סומכים, גם הילדים מרגישים את זה מיד.
לסיכום:
כשקשה לי אני מזכירה לעצמי שאני סומכת על הבת שלנו, ועל הצוות, ושטוב לה בגן, אנחנו יודעים שטוב לה ממש, שחוץ מהבוקר היא ממש מאושרת שם, זה לא משהו שאפשר לפספס. הפרידות בבוקר מעידות על געגועים וקושי בפרידה, ולא על המשך היום, שזו הנקודה הכי חשובה בעיני.
נ.ב: הבת שלנו מתחנכת בגן בו מעודדים הורים להיכנס ולהיות חלק, בימים עם מצב רוח טוב במיוחד אנחנו מצליחות להיפרד כבר בשער, בשנה שעברה היתה תקופה של חודשים רבים כאלו. יש גנים שמבקשים שהפרידה תתבצע בשער ואין כניסה להורים, וגם לזה יש יתרונות וחסרונות, כמו לכל דבר, סיכוי גבוה שזה מצמצם את שלב הפרידה ומקל על הילד.
טיפול רגשי והדרכת הורים לילדים, נוער וצעירים
MA תואר שני מאונ' חיפה
טיפול בדרמה ואומנויות
