20/05/2025
אם קשה לך לעזור לעצמך הפוסט הזה בשבילך
אני כותבת לך, כן, לך, שנאבקת לקום מהמיטה בבוקר
לך, שמרגישה שהלב כבד, שהגוף קפא, שהמוח מוצף במחשבות קשות
ששוב עובר עוד יום, ועוד לילה, בלי כוחות, בלי תקווה, בלי אוויר
אני רוצה לומר לך משהו חשוב:
זה לא אומר שאת חלשה זה אומר שאת אנושית
וזה אומר שאת זקוקה לרכות, לאהבה, ולצעדים קטנים
לא צעדים דרמטיים לא מהפכות
אלא דברים קטנים, יומיומיים, שיכולים להתחיל להזיז משהו בלב, בנשמה, בגוף
הנה כמה מהם, פשוטים. נגישים. אבל מלאי חיים
- לשתות כוס מים כי לפעמים זה מה שהגוף מבקש ראשון
- לפתוח חלון לתת לאור ולאוויר להיכנס זה עושה משהו לנפש
- לרשום דף אחד ביום בלי פילטרים, פשוט לכתוב מה שיש
- ללכת עשר דקות ברגל אפילו רק סביב הבית להרגיש את הרגליים נוגעות באדמה
- לחבק את עצמך לעצור רגע, להניח יד על הלב, ולומר: אני כאן בשבילך
- לבקש עזרה מחבר, ממטפל, מאח לפעמים השער החוצה עובר דרך מישהו אחר
את לא צריכה לפתור הכל היום
לא להחלים ביום אחד
לא לצאת מחרדה או דיכאון כמו בסרט
את רק צריכה להסכים להושיט יד קטנה לעצמך
כי בתוך כל חושך יש נקודת אור שמחכה שתפני אליה
ואת לא לבד גם אם המחשבות מנסות לשכנע אחרת את לא לבד
בואי נתחיל בצעד אחד לא צריך יותר מזה עכשיו
אני מאמינה בך גם אם את לא מאמינה בעצמך זה בסדר
תשאילי את האמונה שלי, רק לרגע
ומחר? נתחיל שוב, לאט, ביחד
