27/07/2026
*** זה הסיפור שלי ***
הייתי בת 34 כשהייתי בטוחה שפגשתי את הגבר המושלם.
אחרי שנים של דייטים וקשרים שלא הבשילו, סוף סוף הכרתי מישהו שנראה כמו כל מה שחיפשתי. הוא היה מנהל בכיר, מצחיק, חברותי ורציני. הוא חיזר אחריי בהתלהבות, השקיע בי, והקשר שלנו התקדם במהירות. נסענו יחד לחו"ל, הכרתי את המשפחה והחברים שלו, והוא דיבר כל הזמן על העתיד שלנו.
הוא דיבר על ילדים. על כמה הוא אוהב אותם. היינו מנהלים שיחות ארוכות על הילדים שיהיו לנו, על השמות שנבחר להם, על הבית שבו נגדל אותם. הכול נשמע כל כך אמיתי וכל כך נכון.
כשהסתכלתי עליו, ראיתי אדם שמוכן לבנות איתי חיים.
היו גם דברים שנראו לי קצת מוזרים, אבל פירשתי אותם כהוכחה לאהבה שלו. הוא רצה להיות מעורב בכל תחום בחיי. הוא הכיר את כל הסיסמאות שלי, התעניין בכל פרט, וביקש שאעבור לגור איתו כמה שיותר מהר.
חשבתי שזה נובע מאהבה.
רק בדיעבד הבנתי שזו הייתה שליטה.
לאט לאט התחילו ההערות.
זה לא קורה ביום אחד.
זו הערה קטנה פה, ביקורת שם, משפט שנאמר כבדרך אגב.
פתאום הוא התחיל לעסוק במשקל שלי. הוא העיר לי על מה שאני אוכלת, אמר שאני שמנה בעיניו, שאני צריכה לרדת במשקל, ושאולי הוא כבר לא יימשך אליי אם אהיה בהיריון.
אני, שתמיד הרגשתי טוב עם הגוף שלי, התחלתי להסתכל במראה בעיניים אחרות.
הרגשתי מכוערת.
לראשונה בחיי חלפה בראשי המחשבה להרעיב את עצמי או להקיא.
גם הפרגון נעלם.
כל דבר קטן שקניתי לעצמי לווה בשאלה כמה הוא עלה. במקום לשמוח בשבילי או לומר מילה טובה, הוא גרם לי להרגיש שאני מבזבזת ושאני לא יודעת להתנהל.
לא היה מקום לצרכים שלי.
תמיד עשינו מה שהוא רצה.
ההעדפות שלי, הרצונות שלי והרגשות שלי הלכו ונעלמו.
גם בבית הרגשתי שאני תמיד נכשלת.
אני לא מנקה מספיק טוב.
לא מכבסת מספיק טוב.
לא מקפלת מספיק טוב.
שום דבר שעשיתי לא היה מספיק.
כבר היה לי קשה, אבל היינו מאורסים, ואני נאחזתי בחלום שבנינו.
ניסיתי לדבר איתו על מה שמכאיב לי.
אבל מבחינתו, הבעיה תמיד הייתה אני.
אני זו שמייצרת ריבים.
אני זו שקשה לחיות איתה.
אני זו שצריכה להשתנות.
לאט לאט הוא פשוט הפסיק לאפשר שיחות אמיתיות. בכל פעם שניסיתי לדבר, הוא התעלם, חזר מאוחר מהעבודה או העניש אותי בשתיקה.
מצאתי את עצמי נשארת לבד עם הכאב שלי.
הוא היה מושלם.
ואני, לדבריו, הייתי המשוגעת.
כשניסיתי להציב גבולות, הכול השתנה.
ברגע אחד הפכתי מאהבת חייו לאויבת.
הוא מחק אותי מהחיים שלו כאילו מעולם לא הייתי חלק מהם.
כאילו לא היינו אמורים להתחתן.
כאילו כל העתיד שבנינו יחד מעולם לא היה קיים.
יומיים אחרי הפרידה הוא כבר חיפש את הקשר הבא.
ואני נשארתי עם שברי הלב ועם השאלה איך ייתכן שאדם שנראה כל כך מקסים כלפי חוץ, יכול להיות כל כך פוגע מאחורי דלתיים סגורות.
וזה אולי הדבר שהכי קשה להסביר.
מי שמכיר אותו כנראה לא יאמין לי.
הוא כריזמטי, מצליח, חברותי, ונראה רגיש.
אבל אני יודעת מה חוויתי.
אני יודעת איך הרגשתי לידו.
אני יודעת איך לאט לאט איבדתי את עצמי.
והיום אני גם יודעת לקרוא לזה בשם.
זו הייתה התעללות.
והוא היה המתעלל שלי.
________________________________________
פוסט זה נכתב כחלק מהפרוייקט שלנו זה הסיפור שלי שמטרתו לעזור לנפגעי/ות התעללות נרקיסיסטית לספר את סיפורם ולצמצם את תחושת הבדידות והבושה סביב הנושא.
לשיתוף הסיפור שלכן/ם באופן אנונימי כנסו ללינק המצורף:
https://forms.gle/RC1BBG4nXBVrNT9k8
היות והנושא רגיש, יש להקפיד על שפה נאותה והימנעות משימוש בשמות מפורשים. נשתדל לפרסם את כל הסיפורים, אם כי יתכנו סיפורים שלא נגיע אליהם עקב ריבוי הפניות.
