05/09/2026
הרבה זמן לא כתבתי
קורה מלא, נדמה שהכול הקצין..
אמא שברה את הירך קשה ורוב הנוכחות שלי הולכת לשם, בשנייה העולם שלה השתנה ואני איתה
לשמחתי, התגובה הטבעית שלי הייתה התמסרות, ברמה כזו שעוד לא הכרתי בי, ואני שמחה לומר שזכיתי בחוויית אמא מחדש, התאהבתי בה ואני זוכה להרגיש את צינור האהבה שלי ובינינו מתרחב עד מאוד
ובמקביל נפתחו מלא הזדמנויות חדשות ומרגשות
הגיעו אליי מטופלים שאני לא רגילה בהם, זוג חרדים מבני ברק לטיפול זוגי לדוגמה,
הבנתי שהשנים בעבודה עם ד"ר דריי התגבשו למודל ברור ויעיל לעבודה עם גברים שמבקשים יותר שליטה, עונג ושקט,
והיום אני מלמדת אותו גם אנשים שסובלים מחרדה, מיינדפאק וסטרס, והתוצאות מטורפות בכלום זמן
ונכנסתי לשותפות סביב הכשרה לנשים בנושא תשוקה
איך להעלות אנרגיית חיים ולחגוג אותה הפך, בעקבות המחלה, למאסטר שלי, והשנה אני זוכה לעשות את זה בשילוב הדרכה על טיפול וליווי תהליך רגשי אישי וקבוצתי
השמיים שבתוכי מתגשמים באדמה ואני מתרגשת ונלהבת לקראת ✨
וגם
גם אוכלת בלי סוף, פוגשת מלא גרגרנות, השתוקקות ורעב רגשי שלא יודע שובע, אוטומט שכמעט לא משאיר לי יכולת להאט, הפה שלי עובד
ואני סובלת, לא נעים לי בגוף שלי
ובאופן הזוי, דווקא עכשיו, כשההילה שלי התרחבה ואני יותר מחוזרת, אני לא מוצאת מה ללבוש ולא מוצאת את האנרגיה לשמוח בזה בקלילות
והבנתי שיש בי פחד
בעבר שלי היו לא מעט תקופות (עקב הטרשת והנטיה שלי לתגובת freeze) שבהן מערכת הגוף נפש שלי לא הצליחה להחזיק את מה שהיה,
לפעמים זה התבטא בקריסה פיזית, לפעמים בנפילת אנרגיה רגשית
ושוב ושוב עולה בי השאלה
האם הגוף נפש שלי יכול לשאת כל כך הרבה חיים, התרגשות, אחריות ואנרגיה, ולהישאר יציב?
כי בפועל, היום, כשאני מתמסרת לרגע ולחוויה אני רוטטת מלא אנרגיה, וכשאני מאפשרת לה לזרום בתוכי אני מרגישה אותה באה מלמטה, מהאדמה, מהחיבור, מרעידה לי את הבטן, פותחת לי את הלב
ואני עפה
אבל כשאני לא בנוכחות, כשהאוטומט נכנס, הלפיתה כל כך חזקה שאני צריכה בולדוזר כדי לעצור, ולרוב אני כבר כל כך כהה שהאימפולס להשקיט את הצורך משתלט וכאילו אין לי בחירה
ואני מתחילה להבין משהו
החיים בתוכי מתרחבים, ובדיוק מול ההתרחבות הזאת מתעורר החלק שלמד פעם שהתרחבות גדולה עלולה להסתיים בנפילה, פיזית או רגשית
המודעות הזו מעלה בי חמלה
זה הפיצ'ר של המיינד שמנסה להגן עליי ממשהו שהגוף נפש שלי כבר מכיר, יותר מדי עומס, יותר מדי אנרגיה, ואז נפילה
אבל יש משהו שהמיינד שלי עוד לא לגמרי הפנים
המציאות שלי היום הגיעה אחרי שנים שבהן זה בדיוק מה שלמדתי לעשות!
למדתי להתרחב ולא לקרוס
פגשתי שוב ושוב רגעים של פחד, התרגשתי מלא, לפעמים פספסתי את הרגע, אבל לא קרסתי
התמסרתי בלי לאבד את עצמי ואת הקול שלי, הייתי מלאה באנרגיה וידעתי לתת לה לעבור דרכי, וכשהייתי זקוקה למנוחה למדתי לקחת אותה
עברתי סוג של הגדרה עצמית מחדש, הגבולות שלי היום ברורים לי יותר, ובעיקר למדתי לסמוך עליי
אולי זו בעצם התנועה שאני לומדת עכשיו
לא להצטמצם כדי לא ליפול, אלא להרחיב את היכולת של הגוף נפש שלי לשאת יותר חיים
להתרחב בלי להתרוקן
להתרגש בלי להיות מוצפת או לקפוא
להתמסר בלי לאבד את עצמי
להחזיק הרבה חיים ולהישאר יציבה
ובתקופה המיוחדת הזאת, כשעולים בי כל כך הרבה אור וגם פחד, אני מזמינה את עצמי לא להילחם באוכל ולא לנסות בכוח להשתיק את ההשתוקקות,
אלא להיות סקרנית
מה קורה רגע לפני שאני מאבדת את היכולת להישאר עם האנרגיה שלי?
רגע לפני שהחושך יורד, לנסות להרחיב עוד קצת את האדמה שיכולה לשאת את כל השמיים האלה
להגיד לעצמי
רגע, אני כאן
ולשאול
מה יעזור לי להחזיק את כל החיים האלה בגוף?
לפעמים התשובה תהיה אוכל, ולפעמים מנוחה, שקט, נשימה, תנועה, בכי, מגע, להיות לבד, להישען על מישהו, או פשוט לא לעשות שום דבר עשר דקות
לא פחות חיים
יותר אדמה שיכולה לשאת אותם
♡♡♡
