15/06/2026
על חוסר וחסך
חסך הוא מנגנון הגנה המשרת אותנו ומספק לנו הגנה לעיתים קרובות. זו דרכו של המיינד לקטלג ולהישאר מאורגן בזמן ליניארי. בכל פעם שהמיינד מרגיש שהוא חסר במשהו, הוא בעצם מגן על עצמו. גם חסך וגם שגשוג הם דברים שנרכשים, זו התנהגות נלמדת. כמו כל דבר שאנו מחליטים להזדהות אותי, להפוך אותו לשלנו, ואז הוא הופך למציאות.
כשחסך מופיע בחיינו, במקרים רבים עוני הופך להיות ההגשמה החיצונית של בחירת החסך הזה. זה הכל! וכל זה הוא אודות הגנה. לכן אנו מודים למיינד על שהגן עלינו בדרך הכי טובה שהוא ידע איך.
מתקשר מודע שהוא צינור פתוח לאלוקי, אינו צריך לשים את האישיות שלו בצד כדי להביא קדימה את תובנות היקום. זהו חיבור שחייתי עמו רוב חיי. מטרת הפוסט הזה הוא לחזק את החיבור שלכם לאמת האוניברסלית.
נשמה אמפטית היא נשמה רגישה אנרגטית. כזו שמודעת למציאות הרוחנית הגדולה. כזו שמודעת כי ישנה פרספקטיבה רוחנית גדולה יותר הנמצאת דרך חיי היומיום שלנו. ישנם שלבים רבים לצמיחה רוחנית. כל אחד מאיתנו נמצא בשלב התפתחותי אחר. האמפטיים לומדים והופכים להיות מאסטרים בכל הקשור לרגישות שלהם, כדי למקסם את הפוטנציאל ולהביא את מתנת המודעות לפלנטה, במקום לחיות כאילו קללה מונחת על ראשנו, כאילו מחלה סופנית אורבת לנו.
המסע שלי החל בילדות. כמובן שלא ידעתי שאני אמפטית. הייתי ילדה רגישה במיוחד, נולדתי עם מתנות אינטואיטיביות רבות, ולמרות שזה נשמע כמו סיפור נחמד, זה אינו בדיוק כך. ילדה בעל יכולות רגישות נרחבות ושדה אנרגיה רגיש, אשר מתאזן באמצעות חוסר בגרות מנטלית ילדותית, זה כמו שיש כוחות מאד עוצמתיים בך שאינך יודע מה לעשות איתן עדיין. כאילו יש לך את הכוח לייבש את כל הפלנטה, אך אתה ילד קטן המנסה להחזיק מעמד בבית העולה באש.
בילדותי, החוויות האינטואיטיביות היו חוויה אינטנסיבית במיוחד. הייתי מתכווננת פנימה אל הרגשות של אנשים אחרים. היה ביכולתי להרגיש את כל מה שלא היה פתור בגופם הרגשי. בין אם זה היה ממערכות היחסים שלהם עם ההורים שלהם, או דעותיהם. וכל דבר שהרגשתי מאנשים אחרים, תרגמתי מנטלית כאילו זו הייתה דעתם עלי. ואז, כילדה, החוויה המרכזית הייתה כי אף אחד לא מחבב אותי באמת. ושלא נדבר כלל על – אוהב. ואני רק עבדתי קשה כדי לעודד את כולם, ולנסות לפתור להם את הבעיות. כי חשבתי , שאם הם ירגישו טוב יותר עם עצמם, המשמעות תהיה שהם יקבלו אותי ויאהבו מעט גם אותי. רוב ילדותי האמנתי שאיש לא אוהב אותי ושאינני טובה מספיק. תרגלתי את אכילת הזבל הרגשי של האנשים סביבי, ותרגמתי זאת כדעתם, או הפידבק שלהם עלי. קראתי לתהליך הזה שרבים חוו – "תלות תדרית משותפת".
לא היו לי חוויות מודעות, שהיו נפרדות מחוויותיהם של אחרים. רק כשהייתי לבד בחדר, יכולתי להתוודע ולחוות את הרגשות האישיים שלי. אך בחברת אנשים, ילדים או מבוגרים, כל מה שהרגשתי בהם, מהם, זה הפך להיות ההתנסות שלי, התנסות של מה שהם חשבו עלי. וכך הפכתי את הבדידות שלי לנדבך כל כך חשוב בהתפתחות. באמצעותה הפכתי להיות סקרנית יותר ויותר, על החיים, על המציאות, מגיל צעיר עסקתי בנושאים רוחניים רק שלא קראתי להם כך. כשגיליתי את אלוהה, ידעתי כי לשם אני הולכת. זה מה שמהווה השראה עבורי. את זה אני רוצה לדעת. וחוויתי דברים שאחרים לא חוו. ידעתי שאני חווה דברים אינטואיטיביים שאנשים אחרי לא חווים לעיתים קרובות, והחלטתי להשתמש ביכולות האלה לעזור לאנשים אחרים להבין את עצמם ולהביאם לחוות את מה שלי בא בקלות וללא מאמץ. זו התרומה שלי עד היום. לחבר אנשים לעצמם.
וכך, למדתי לחבר משפטים כמו "אני עצובה" ולהחליפם במשפט – "העולם הוא עצוב". כי "אני" הוא רק הניסיון הישיר של יקום שיש לי. ואנו המרפאים המסוגלים לאכול זבל רגשי, מרפאים את סביבתנו מכל כל האנשים מסביבנו. זו תרומתנו המתמשכת לפלנטה. כשאתם חשים עצב, זהו העולם שעצוב, ואתם פשוט חווים את העצב שאתם מנקים אנרגטית מן העולם. אך אליה וקוץ בה. כאשר אנו מחליטים לאמץ את פרספקטיבת האגו ולהפוך זאת אודותינו, אנו מונעים מהאנרגיה מלהתנקות מהשדה שלנו ולחזור למקור. ואז זה נותר במרקם מבנה האישיות שלנו. וכך, מה שמלכתחילה לא היה שייך לנו, הופך לחלק בלתי-נפרד מאיתנו. ישנם אנשים שהמירו חושך כל ימי חייהם והזדהו איתו, עד לרמה שהפכו להיות חושך בעצמם. וגם כשזה אינו שלכם, קשה לכם בשלב הזה להתנקות מזה.
אך אם נקבל עלינו את הצהרה הריפוי האוניברסלית הזו – - להרגיש זה לרפא -Feeling is Healing
"זה מרגיש כאילו אני עצובה, אך זהו העולם שהוא עצוב, כפי שאני כעת, ואני רק מרגישה שמה שהאנרגיה שלי מרגישה זהו ריפוי מלב הפלנטה. וזו אני המקבלת את העובדה שאני רק מרפאה של התבנית הזו. אני מאפשרת לה לעבור דרכי ולחזור אל המקור, כתרומה להתעוררות של האנושות".
אנו השער לגן-העדן, איננו רק מגנט המושך לכיוונו את הדחיסות שהעולם מוכן לרפא. והעולם הזה, עליו רק לעבור דרך הדלת שהיא אתם, כדי לחזור חזרה למקום ולשנות חזרה את צורתו למקורה הטבעי, כאור טהור ונצחי.
מה שאתם מרגישים – זה הדבר אותו אתם מרפאים. זה נראה כאילו אתם מרפאים זאת עבורכם, אך אתם בעצם מרפאים זאת עבור העולם. וכשאנו מגלמים יותר ויותר נשמה והופכים להיות יותר ויותר העצמי הנצחי שאנו, יכולת ההתמרה שלנו עבור העולם רק גדלה. אך במקום לחיות בכבדות של הדחיסות שאנו מרפאים, אנו יכולים להתחיל לחיות כאור שאני מעריכים בכל אדם שאנו פוגשים. וזו מתנתי לכם, בכל פעם שאנו נפגשים.
"זה עשוי להיראות כאילו אני עצובה, אך בעצם זהו העולם שעצוב, כפי שאני כעת". והצער שאני מרגישה, אלו השכבות שאני מרפאה, לטובת הכלל. זה נראה כאילו אני פוחדת, אך זהו העולם שפוחד. ואני מרפאה את השכבות הללו של הפחד, לטובת הכלל. זה נראה כאילו אני בודדה, אך זהו העולם שהוא בודד כפי שאני כעת. ואני מרפאה את שכבות הבדידות הללו בשם הפלנטה. וכל בדידות שאני חשה, היא ריפוי שמתרחש.
ובין אם אני מרגישה נטישה, רדיפה, אכזבה, כעס, קנאה, תסכול, שמעמום, זהו מסע הריפוי של העולם. ואני רק מרגישה בכל רגע את התרומה ששדה האנרגיה שלי תורם לקולקטיב. זו תזוזה משמעותית בתודעה, כי ככל שממעיטים להרגיש, כך ממעטים להביא את האור לעולם, וזה מסית אותנו מההזדהות עם הדחיסות שאנו מנקים החוצה מהפלנטה. זה שינוי והוא עצום ועוצמתי.
בתבנית הישנה, מירב התהליכים והתובנות היו אודות כיצד לשנות את מה שקורה לי. התבוננות, מביאה לשאלות כגון – "למה זה קורה לי, למה אני משכתי את זה לחיי ועוברת את כל זה? ולעיתים קרובות כל חוויותינו הקשורות לרגשות שליליים, תרגמנו בתוכנו כאילו איננו במקום טוב במסע הרוחני שלנו. דמיינו לרגע את התפיסה המוטעית הגדולה ביותר בעולם. אתם כבר שדה אנרגיה מופעל. אתם מלאך שהתגלם כדי לרפא את הפלנטה ולהתלבש כאדם. תורגלתם לראות את עצמכם כאילו אינכם בדיוק שם....כאילו חסך יש בכם, בגלל הדברים שאתם מרגישים, שאתם חושבים, שאם לא הייתם שם, לא הייתם מרגישים כך. אך במציאות, אתם עשויים להרגיש את אותם הדברים, אך אל תהפכו אותם להיות אודותיכם. אל תאמרו שזה שלכם.
"זה בסדר להרגיש את מה שאני מרגיש. אך השאלה היא, האם אני עוזרת בזה לתקן את עצמי? האם אני משתמשת בזה ליצור זהות של – "החיים לא הולכים בדרכי וזה לא הוגן". או שאולי ניתן לשנות זאת כך – "זה לא אני הנמצאת בחסך, זו לא אני שחסר לה. אני חווה את החסך של פלנטה שלמה. זהו שדה האנרגיה שלי המומר מן העולם, כל מה שאני מרגישה הוא ריפוי שמתרחש."
זו שינוי תודעה שאינו בהכרח נוח בגוף. לעיתים קרובות אנו חשים בגופנו את מה שעובר דרכנו וזה לא מרגיש נעים במיוחד. אך בין אם זה מרגיש טוב או לא, אם מסע הריפוי הוא ארוך יותר ממה שקיוויתם, כל מה שאתם חשים, במקום לאמר –"זה שלי. זה קורה לי" – אמרו לעצמכם - "העולם נרפא כפי שאני. בדמותי. העולם נרפא כפי שאני כעת."
ואינכם צריכים לחכות שהעולם יהיה חופשי להשתחרר. האם אתם מוכנים לשחרר את עצמכם מהאמונה שזה בעצם אודותיכם? כי זה לא שלכם. זה אודות העולם!!! ואנו הגענו לשנות אותו ולהעבירו טרנספורמציה. ותהליך זה מתחיל בכך שאנו הופכים להיות כלי נרחב ופתוח לרגשות, שהם הדחיסויות של הזבל הסלולרי כשהן עולות בתוכנו, ובאמצעותן אנו פשוט יכולים לראות שריפוי מתרחש בשם הפלנטה ובתוך עצמנו.
אמרו לעצמכם – "אני מרשה לדחיסות הרגשית הזו לעבור דרכי, ולחזור אל האור. אני מאפשרת לרגש הזה לעבור דרכי ולחזור את האור. או אמרו בקיצור – "אני מאפשרת לך לעבור". זה אפילו יותר טוב מלשחרר, שיכול להיתפס מעט אגרסיבי. לשחרר זה כמו לדחוף זאת הלאה מאיתנו, לשחרר כדי שזה לא יטריד אותנו יותר...זו גרסה גברית מעט.
"אני מאפשרת לך לעבור" – משמע – אני הדלת לגן העדן. אני מרשה לך לאפשר לכל הדחיסות שפשוט מבקשת לחזור את האל, ואני מאפשרת לכל מה שנכנס, לחזור את תפארתה של האמת דרכי, לטובת הכלל. אני מאפשרת לכם לעבור.
"העולם נרפא כפי שאני כעת". האם אתם מוכנים לשחרר את עצמכם מהאמונה שכל זה הוא בעצם אינו אודותיכם? זה לא אודותינו!! זה אודות העולם!! ואנו התגלמנו כדי לשנות את העולם הזה ולתרום לטרנספורמציה שלו. אנו מתחילים את התהליך הזה בכך שאנו כלי פתוח ונרחב, ובו ישנן רגשות שהן דחיסויות הזבל הסלולרי . וכשהם עולים בתוכנו, אנו פשוט יכולים לראות איזה ריפוי מתרחש בפלנטה, בתוך עצמנו.
אמרו לעצמכם: "אני מאפשרת לדחיסות הרגשית הזו לעבור דרכי ולחזור אל האור". חזרו על כך כמה פעמים במשך היום. זה עוזר ומקל. אפשר גם ליצור קיצור ולאמר – "אני מאפשרת לך לעבור". חשבו על הרשות הנתונה כאן. אני מאפשרת לך לעבור. זה שונה בתכלית מ- אני משחררת את זה. האגרסיביות של לדחוף זאת מעלינו הלאה, כאילו אנו אומרים – "לא ארשה לזה להסיח את דעתי". זו אנרגיה גברית מידי.
לעומתה – "אני מאפשרת לך לעבור", משמעותו כי אני היא הדלת המובילה לגן העדן. אני מקבלת את פני כל הדחיסות המבקשת לחזור אל האור. ואני מאפשרת לכל מה שנכנס בדלתי, לחזור את התפארת של האמת, דרכי, לטובת הכלל. אני מאפשרת לך לעבור.
נסו זאת. שימו יד על לבכם, עצמו עיניכם ורק נסו את המונח הזה – "אני מאפשרת לך לעבור". רוב הרגשות הקשים שעברו דרכינו, במקום להחזיר אותם אל האור, הם נצמדו והפכו לחלק ממבנה האגו שלנו. אפשרו לכל ההשתקפות בגופנו של העולם סביבנו, לעבור דרכנו. אפשרי, לכל האספקטים של היסטוריית העבר שלנו – לעבור דרכנו. לכל מה שאנו חושבים שהוא עדיין לא פתור במסע הרוחני שלי – לעבור דרכנו.
כל מגבלה או מחלה פיזית, פרוגנוזות שאינכם מרפאים רק מגופכם שלכם, אלא שאתם מרפאים מהעולם – אפשרו. הרגישו את האנרגיה של המשפט הזה ועל חכמת האפשור. המשמעות היא כי אני נותן "לזה" רשות לעבור דרכי וללכת אל האור. אך רשות משמעותה שאני מותירה את הבחירה ל-"זה". שיעשה הוא את הבחירה כשהוא מוכן לכך. איננו מכריחים משהו לעבור, אלא רק מאפשרים לזה לעבור דרכנו. המשמעות היא – כי אני נותנת רשות לכל להיכנס אל האור, ולכל דבר יש זכות להיכנס לאור בתנאים ובהתניות האישיים שלו.
ויש אנשים שיקראו זאת וידאגו ויחשבו שאם הם יתנו לדברים לעבור בעצמכם, בזמן שלהם, זה יכול לקחת נצח!!! אך בגלל שאנו חיים בעולם של פולריות, שהוא האיזון האנרגטי של ההפכים, כשאתם נותנים למשהו רשות מלאה לעבור בזמן שלו, הוא יעבור מיידית, לעיתים קרובות. אך אם תנסו לדחוף ולאלץ ולהכריח משהו לעבוד בקן הזמן שלכם, הוא יישאר תקוע ויתיישב לו בתוך המציאות שלכם, הרבה יותר ממה שאתם רוצים. כך שאם אנו מאפשרים – זה קורה מהר יותר.
ובכל מקרה, אנו עושים זאת ממקום אותנטי של לב, בו אנו, מלאכי היקום, המלאכים האנושיים, משמשים דלתות חיות של שערי גן העדן, ואומרים לכל מה שמגיע בדרכנו – "אתה נמשך לאור שלי רק בגלל שאתה מבקש ללכת הביתה. אני מאפשרת לך לעבור. בבקשה הכנס אל האור. בבקשה, לך הביתה אל גן-העדן. בבקשה עבור דרכי. אתה חופשי ללכת".
ובטרנספורמציה הזו איננו נשמות המחכות שכוחות מלאכיים יצילו אותנו, אלא אנו הם המשחררים הנצחיים של החיים. אנו המלאכים הנמצאים כאן, מתעוררים לזהות האמיתית שלנו, למטרתנו הנעלה ביותר, ובכך אנו משנים את הפלנטה הזו לטובת הכלל. וגם לדורות הבאים שיבואו. זהו המקום בו כל החלקים מתחברים וחיינו הופכים להיות מרגשים, מלאי תשוקה, מעוררי שמחה, מלאי-שפע, מעבר לחלומותינו הפרועים ביותר.
וכל זה מתחיל בתהליך פשוט הנקרא – "אני העולם". זה עשוי להרגיש כאילו אני מוטרד ומודאג, אך האמת היא כי העולם הוא זה שחווה דאגה, בדמותי. וכל מה שאני מרגיש, אלו הן בעיותיו של העולם.
זהו הריפוי שמתרחש. כי להרגיש זה לרפא. אני מאשרת בכך שאני אומרת למה שאני מרגישה – אני מאפשרת לכל הרגשות לעבור דרכי. ברוכים הבאים הביתה, נשמות יפות.
כשאנו מאפשרים לפוטנציאל הזה, לפרספקטיבה החדשה הזו לנקות כל אספקט בחיינו, נתחיל להבין הבנה עמוקה, כיצד כל זה כלל אינו שלנו. התשובות הן תמיד לכולנו. כי מתנה שניתנה לאדם אחד היא תובנה לכולכם, לטובת הכלל.
מה שאף פעם לא היה חסר/ נשימת בראשית - נכתב ב-2011
הנחתי ראשי על הכר הלילה נגמר זה מכבר וקולות מרצדים באוזניי אומרים לי "עד מתי? "עד מתי? לבשי את צבעי הנחמה, הניחי את השמש במקומה, וצאי ליתרת המסע ,נשמה".
אורי ילטף את השביל בו אשתה כוס קפה מהביל, צמרמורת תאחז בזה שיבחין, מחפשת את האיש שיבין.
טלטלת האל אינה בכדי יש כאן מימוש ואלוהים עדי. צעד אחר צעד נפתחות השורות מקבלות את פני, עוצמות את עיני ליופי המופלא הזה שבפנים. ואני צועדת ואורי רך ונשמתי זכה כביום היוולדה מברכת את כל שנקרא בדרכה. אור גדול מציף את הלב. הוא שלם ,הוא אוהב הוא מכיל וסופג ומאושר ומתמוגג. מה רבו מעשיך אלוהי!!! ואני רוצה לעשות עוד ,ללא די!
לצאת מן ההסגר. תן לי אלוהי את מה שאף פעם לא היה חסר. אשליה אמיתית אחת מתוקה, האם היא תשוב אלי? האם הגיע זמנה? לו יכולתי למלא עכשיו את צווארו בנשיקות. אהבה גשמית מופלאה, אהבה כמרפא ומזור, תלבה בליבי את האור. בואי עד אלי. ביחד הביתה נחזור. אל השלם ,אל המקור.
רחלי גנון – מאסטר-הילר, מרפאה מוסמכת, טיפולים אנרגטיים מותאמים אישית. התקשרו לתאם – 054-4839889
