13/08/2025
המכור שבי הוא לא אויב. הוא איש מכירות מצטיין.
"יאללה נו, רק היום.
זה לא שאתה נרקומן…"
אני זוכר את הקול הזה.
לא מבחוץ מבפנים.
זה לא היה דילר, לא חבר.
זה הייתי אני.
משווק לעצמי עוד נסיגה,
בעסקת תשלומים של "הפעם באמת אחרונה".
המוח שלי היה מכונת שכנוע.
ידע להנדס הצדקה מכלום:
יום קשה? מגיע לך.
יום טוב? תחגוג.
שעמום? אתה לא רובוט.
לחץ? ברור שצריך לשחרר.
וכל פעם זה עבד.
לא בצעקות בלחישות.
לא באלימות באינטימיות.
בול כמו שסמים עושים.
רק שהיום אני כבר לא קונה את הלחישות האלה.
לא כי הן נעלמו.
הן עדיין פה.
רק שעכשיו אני מזהה את הקול.
ויודע עם מי אני מדבר.
המכור שבי הוא לא רשע.
הוא פשוט חכם.
והוא עייף.
והוא כל כך משתוקק להרגיש לרגע שהוא בשליטה.
גם אם זה שקר.
וזה השקר הכי מסוכן שיש:
לא השורה.
הסיפור שמוביל אליה.
המוח שמוכר לך חופש
דרך אזיקים.
