21/09/2026
"פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום".
זו השנה הרביעית שמתנדבי קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש בהובלת הרב אלקנה שרלו מעבירים את כל יום הכיפורים באיתנים עם המטופלים שלנו.
מוזמנים לקרוא את הדברים המרגשים שכתב הרב:
"כשתפילות יום כיפור פרצו מהחצר של המחלקה הסגורה באיתנים, והדהדו במורדות הרי ירושלים המערביים, הרגשתי איך בכוחן לבקוע שמים ולחבר לבבות.
זו כבר השנה החמישית שאנחנו מתנדבים במרכזי בריאות הנפש (שנה רביעית במרכז הירושלמי לבריאות הנפש איתנים), וכל פעם הלב נפתח מחדש ומגיע לשיאים חדשים. משהו במקום הזה מנקה את כל הגינונים, המסכות והחומות, ומאפשר להיות.
השנה זכינו ברגעים שאי אפשר לתאר במילים. אנסה לתאר כמה רגעים:
- כשהסתובבנו במחלקת הנשים עם ספרי התורה, נשים ניגשו אליי וביקשו שאברך אותן. בעיקרון, אני ממש לא בקטע... מה אני 'בבא'? אבל אמרתי לעצמי: בעצם, זה לא אני שמברך. זה אלוהים שמברך, ואני בסך הכל הצינור. אז אמרתי קדימה - ואחת אחרי השנייה בירכתי אותן במשאלות לבן. כמובן שבסוף ביקשתי שגם הן תברכנה אותי.
- זכינו שאחד הבחורים המאושפזים הוא היה הכהן שבירך את כולנו בתפילת נעילה. נסו לדמיין איך התכנסנו כולנו תחת הטליתות, מול השקיעה המהממת, והוא בירך אותנו בקול ובכוונה.
- נכנסנו לקרוא בתורה במחלקות השונות, והמטופלים אחד אחרי השני עלו לתורה ובירכו ביראת קודש. את יום הכיפורים כולו ליווה ספר התורה המיוחד שנכתב לזכרו של מיכאל גל ז"ל, שנפל בעזה. הנוכחות והזיכרון שלו היו עטופים בתוך כל תפילה וקריאה בתורה.
- ביקשתי לאורך החג מהמאושפזים והמאושפזות שישתפו אותנו במחשבות או בדברי תורה, אפילו במשפט-שניים. ונאמרו שם דברים שהרעידו את הנשמה:
אחד שיתף על אלוהים שהוא מרגיש שנמצא איתו דווקא במקומות הכי נמוכים שלו.
אחר ציטט בעל פה פרק שלם מספר "התניא" על אהבת ישראל.
מאושפזת אחת בירכה את כולנו בחיים טובים, בברכה, בשלום, באהבה ובאחדות.
- והיה רגע אחד שנגע בי במיוחד: כשעמדתי כחזן בתפילה, ניגש אליי אחד הבחורים וביקש להצטרף אלי. עמדנו שם כתף אל כתף והתחזנו ביחד. עבורי זו הייתה הרגשה עילאית שאין דומה לה.
אני מודה, אני כבר לא מסוגל להתפלל ביום כיפור בבית כנסת רגיל.
נהייתה לנו מסורת: בליל יום כיפור, בסוף תפילות "כל נדרי" ו"ערבית", אנחנו יוצאים מהמחלקה ויושבים יחד - חבורת המתנדבים והמתנדבות - למעגל שיתוף ולימוד. הפעם ביקשתי מבני, גלעד, שינחה וילמד אותנו משהו על ש"י עגנון ויום הכיפורים (זו ממש המומחיות שלו).
גלעד הראה לנו שבכתביו של עגנון יום הכיפורים העמוק ביותר לא צומח מתוך מקומות נשגבים או מושלמים, אלא דווקא מתוך המקומות השבורים ומתוך היומיום האנושי, על כל המורכבויות, הכאב והשברים שלו. זה היה כל כך מתאים ונוגע בחוויה שלנו.
בסוף, בשיא תפילת נעילה, כשתקעתי את תקיעת השופר - זה היה פשוט וואו אחד גדול.
יש בי הערכה עצומה להדס המנהלת האדמיניסטרטיבית וכל צוות הניהול, לאנשי הביטחון והמשק, לאחים ולאחיות שמחזיקים את המקום הזה במסירות נפש וקבלו אותנו ודאגו לנו. יש בי הודיה ושמחה על חבורת המתנדבים והמתנדבות שאנחנו. אבל מעל הכל - אהבה עמוקה לכל המאושפזים והמאושפזות שפתחו בפנינו את הלב.
התפילה הכי זכה, הכי אמיתית והכי מקובלת בוקעת דווקא מתוך הסדקים והחסדים.
גמר חתימה טובה לכל בית ישראל. ❤️"
