30/08/2026
סיפורים מהקליניקה והפעם, "הילדה הטובה" ש"מסכה" את עצמה לדעת 🎭
לפני זמן מה הגיעה אל הקליניקה נערה בת 16. נערה מלאת עומק ורגישות, אבל כזו שהסתובבה בעולם עם תחושת "עטיית מסכה" מתמשכת. היא הגיעה עם מטרה אחת ברורה ונוקבת: "אני לא מוכנה לחזור למקום הרע שהייתי בו".
כשצללנו פנימה, גילינו יחד מאיפה הכל התחיל. כמי שגדלה בצילה של אחות הסובלת מהפרעה נפשית, רוב תשומת הלב בבית הופנתה באופן טבעי אליה. מבלי להתכוון, היא הפכה ל"ילדה הטובה" – זו שתמיד שמחה, תמיד מתקתקת, תמיד "בסדר", ותמיד מתנצלת... גם כשאין שום אשמה על כתפיה. אל תוך המרחב הזה השתרבבו גם עיוותי חשיבה של שחור-לבן ("הכל או כלום") במערכות יחסים, וקושי עצום לשחרר אנשים שפגעו בה.
יצאנו יחד לדרך עמוקה של שינוי תודעתי והתנהגותי:
שחררנו אמונות מעכבות דרך מעגל הידיעה של היידינגר וערעור על קביעות מוחלטות.
עברנו לגישת ה-"גם-וגם": יוצאים מחשיבת "או-או" או "הדרך שלי או כלום" אל מרחב של פתיחות.
ניהלנו את הרגש: מוח שליט על הלב, לומדים להשהות תגובה מול הצפה רגשית ולבחור תגובה מהיגיון ולא מאוטומט.
דיברנו עם הילדה הפנימית: נותנים מקום למה שתמיד הושתק.
ניקינו "זוללי אנרגיה": עושים הבחנה אמיצה בין קשרים מזינים למתישים, ומפנים מקום לחברויות מיטיבות.
התוצאה? הנערה הזו לא רק למדה את הכלים – היא לקחה אותם בשתי ידיים ויישמה אותם בשטח בגבורה. היא יזמה מפגשים חברתיים, עמדה על גבולות ברורים מול המעסיק ומול אחותה, זיהתה את שורש הריצוי – ופשוט הפסיקה אותו.
אין סיפוק גדול יותר מלראות נערה משילה את ה"מסכה", מפסיקה להתנצל על קיומה, ומתחילה לחיות את חייה במחשבה תחילה.
מוכר לכם? מרגישים שהגיע הזמן לפנות מקום לעצמכם או לילדים שלכם?
מוזמנים באהבה ליצור קשר או לכתוב לי בפרטי.
#מתבגרים #ריצוי
