Expressions by Shlomie

Expressions by Shlomie Helping leaders create human connection, trust, and growth.

פעם ראשונה שאני מעביר את ההרצאה הזו בפורמט הנוכחי, וזה מרגיש לי כל־כך סמלי.סמלי למסע שעברתי בשנים האחרונות כמטפל שעובד ע...
07/12/2025

פעם ראשונה שאני מעביר את ההרצאה הזו בפורמט הנוכחי, וזה מרגיש לי כל־כך סמלי.

סמלי למסע שעברתי בשנים האחרונות כמטפל שעובד עם מטופלים המתמודדים עם פוסט־טראומה, התמכרויות ומשברים, וסמלי למסע האישי שלי.

אני זוכר רגע מסוים בתהליך הריפוי שלי: ישבתי במעגל, בתוך שיחת עומק עם כמה חברים לדרך, ושיתפתי בכאב שהיה קבור בי עמוק.

ואז אחד מהם, אדם שאני מאוד מעריך, הסתכל עליי ואמר:
״אתה במסע בעקבות האומץ להרגיש.״

זה תפס אותי לא מוכן, כי זה היה כל־כך מדויק.

האומץ להרגיש.

שנים פחדתי להרגיש.
התביישתי ברגשות שלי.
ניסיתי למסך, להדחיק, לברוח.

לא היה מי שיגיד לי שמה שאני מרגיש, זה בסדר.

והלוואי שבגיל של הילדים שישבו היום בהרצאה, כשהייתי בן 15, היה מי שישב לידי ויגיד לי את זה בפשטות.

וזה לא נכון רק לילדים, כולנו צריכים לשמוע את זה לפעמים:

מותר להרגיש את מה שאתם מרגישים.

ומתוך המקומות האלה נולדה ההרצאה החדשה.

והיום הייתה לי הזכות להעביר אותה ליותר מ־300 תלמידים, על פוסט־טראומה, על טיפול בטראומה, ועל הקשר העמוק בין טראומה להתמכרויות.

זה היה לי מרגש, משמעותי, ונגע בי במקום עמוק מאוד.

והרגשתי שבפעם הראשונה אני מביא לבמה לא רק את המסע שלי, אלא גם את המסע של האנשים המדהימים שאני זוכה ללוות.

מכיר תודה על הדרך, על אלו שליוו ומלווים אותי, ועל הזכות להיות היום במקום של נתינה. #הרצאות #התפתחותאישית #פוסטטראומה

לפעמים, באמצע הציור, אני עוצר לרגע, מרים את הראש ומביט סביבי. ואני נדהם מחדש: עשרים מכורים במרכז גמילה, שלושים הייטקיסטי...
04/12/2025

לפעמים, באמצע הציור, אני עוצר לרגע, מרים את הראש ומביט סביבי. ואני נדהם מחדש: עשרים מכורים במרכז גמילה, שלושים הייטקיסטים, או חמישה־עשר חיילים פוסט־טראומטיים, כולם שקועים בתוך העולם הפנימי שלהם, בתוך ציור, כתיבה או יצירה אחרת.

אנשים שאמרו לי שלא ציירו מאז שהיו ילדים, שעברו חמישים או שישים שנות חיים בלי לגעת בחלק הזה של עצמם ופתאום הם נכנסים בו לעומק, בחופשיות, ובנכונות לגעת בנפש.

באותם רגעים אני מבין כמה אני בר־מזל. איזה זכות זו להיות במקום שמאפשר לאנשים להתחבר לעצמם מחדש, לגלות צדדים שלא קיבלו מקום במשך שנים, ולפתוח חלון קטן לריפוי דרך היצירה.

נושא היצירה של היום: מה זה חופש בשבילי, איך החופש שלי נראה? #יצירה #אומנות #ריפוי #חיבורלעצמי

אחד השינויים המשמעותיים שקרו לי בשנים האחרונות הוא היכולת להוריד ציפיות.מעצמי, מאחרים, מהעולם.לא לצפות שאנשים יתנהגו בצו...
24/11/2025

אחד השינויים המשמעותיים שקרו לי בשנים האחרונות הוא היכולת להוריד ציפיות.

מעצמי, מאחרים, מהעולם.

לא לצפות שאנשים יתנהגו בצורה מסוימת, שיקרה משהו ספציפי, או שהדברים יסתדרו בדיוק כפי שאני רוצה.

אין לי שליטה.

אבל ציפיות לחוד מעצמי בנוגע ללהוריד ציפיות ומציאות לחוד.

ראו דוגמאות — מה עבר עליי היום:

ציפיות: לקום ב־7:15 מהשעון המעורר.

מציאות: קם ב-7:14 לרעש של קערה נשברת.



ציפיות: להגיע סוף סוף בזמן לאימון פילאטיס, אחרי שהבטחתי למאמנת שזה יקרה.

מציאות: מאחר ב־7 דקות כי לא סיימתי את טקס הבוקר שלי בזמן.



ציפייה: פגישה ב-10:30 עם מטופל שהבריז שבוע שעבר, לדבר איתו על ההברזה.

מציאות: המטופל מבריז גם היום.



ציפיות: ב־12:00 — קבוצה שאני מנחה במרכז גמילה. המנהלת הטיפולית מעודדת אותי לעשות תרגילים שיאתגרו אותם ויוציאו אותם מאזור הנוחות. חשבתי על תרגיל מרגש וחזק.

מציאות: הקבוצה די השתעממה מהתרגיל.



ציפיות: להגיע ב־13:15 לקבוצה השנייה, שנמצאת 5 דקות נסיעה מהראשונה, ולהנחות תרגיל דומה כי אין לי זמן לתכנן או לחשוב על תרגיל אחר.

מציאות: הרבה יותר משתתפים מהרגיל, חלקם הגדול חדשים. שיניתי את התרגילים על המקום שיתאימו למשתתפים – ודווקא יצא מעולה.



ציפיות: 14:50 - פגישה קלילה אצל הפסיכולוגית. בלי לחפור. אין לי כוח. יום עמוס גם ככה.

מציאות: שלומי מספר על רגעים של השפלות ומבוכה בחייו.



ציפיות: 17:00 - להנחות את הקבוצה האחרונה בהשראה עם דובר מבחוץ שייתן תקווה. שהקבוצה תתעניין ותדבר על ההשראה שהדובר נתן להם.

מציאות: הקבוצה התעניינה בסיפור, אבל כמעט לא התייחסה… עד שאחד המשתתפים הציף את מה שעבר עליו ב־7 באוקטובר. שקט. הצפה. חלק מהקבוצה יצאה החוצה לנשום.



ציפיות: 18:30 - להגיע הביתה אחרי יום ארוך ומתיש לארוחת ערב שמחכה לי, לבת זוג שכבר מוכנה לאכול, ולילד שעייף ורוצה לישון.

מציאות: הבית באקשן, הילד עשה פיפי על השטיח, והבת זוג הכינה לי ארוחה חדשה וטעימה כדי שאסיים את היום בנעימות… אבל היא עדיין לא מוכנה לאכול.



ציפיות: 19:30 - לאכול שוקולד לקינוח ולנוח.
מציאות: יש עדיין מנגו. והוא יותר טעים ממה שציפיתי.

23/11/2025

לפני ארבע שנים הנחיתי קבוצה טיפולית במרכז שיקומי.זה היה המפגש השני שלי איתם, והראשון היה מוצלח במיוחד, וזה ריגש אותי, כי...
09/11/2025

לפני ארבע שנים הנחיתי קבוצה טיפולית במרכז שיקומי.

זה היה המפגש השני שלי איתם, והראשון היה מוצלח במיוחד, וזה ריגש אותי, כי האוכלוסייה בקבוצה הזו הייתה שונה מהקבוצות שאני רגיל להנחות.

הגעתי למפגש מלא ביטחון, אולי אפילו יותר מדי.

וזה היה יום טעון במיוחד: מיד אחרי הקבוצה עמדתי לנסוע למפגש פרידה ממקום עבודה שהיה לי בית במשך כמה שנים, אחרי שפוטרו עובדים ואני ביניהם.

היה בזה גם משהו סמלי, יום שבו עזבתי רשמית את עולם ההייטק ועברתי לעולם ההנחיה והטיפול.

עוד בתחילת המפגש הראש שלי היה במלא מקומות אחרים, אבל היה בי רצון עז להוכיח את עצמי, ולעצמי, שאני מסוגל להצליח בקריירה החדשה.

מישהי העלתה נושא רגיש, וישר קפצתי להעמיק.

כעבור כמה דקות מישהי פרצה בבכי ויצאה מהחדר. ואחריה משתתף נוסף יצא נסער.

זה כבר ערער אותי מאוד.

ואז, בדיוק כשניסיתי לאסוף את מה שנשאר מהמפגש, ובשביל לוודא שאם דברים כבר מתחברנים, אז שיתחרבן עד הסוף,

עבר מעלינו מטוס קרב וגרם לבום על-קולי.

אחד המשתתפים, פוסט טראומתי, נבהל, קפץ ממקומו והתעלף.

הקבוצה נכנסה לפאניקה. אנשים בכו, קראו לעזרה.

אני ועוד משתתף ניסינו לעזור לו להתאושש, בזמן שבתוכי הרגשתי אבוד ומפורק.

זו הייתה אחת מחוויות ההנחיה הכי קשות שהיו לי.

ולמרות שהנחתי מאז מאות קבוצות שונות עם אוכלוסיות דומות, לא חזרתי לאותו מרכז אחר כך, פשוט הרגשתי כל כך אשם ורע מכל מה שקרה.

אבל החלטתי ללמוד מהחוויה הזו:

איך לזהות מתי קבוצה באמת מוכנה לעומק ומתי לא,

איך מתנהלים במצבי קיצון,

ואיך שומרים על עצמנו בתוך מרחב רגשי כל כך פתוח וחשוף.

ואולי הכי חשוב – איך להיות נוכח בכאן ועכשיו שלי ושל המשתתפים.

אם אני לא לגמרי מחובר, אז לעשות הפעלות ותרגילים שיעזרו לי לחזור לנוכחות, עם עצמי ועם הקבוצה.

בשבוע שעבר שוב מצאתי את עצמי במקום דומה.

קבוצה חדשה, מפגש שלישי, דינמיקה חזקה, הזמנה לצלול מהר.

הפעם עצרתי. שיתפתי את הקבוצה בהתלבטות שלי.

דיברנו על קצב, על מוכנות, על אמון.

התקדמנו לאט, הקשבנו, ואז הגענו לעומק, אבל בקצב הנכון, גם עבורם וגם עבורי.

מאז אותו מפגש לפני כמה שנים אני זוכר דבר אחד ברור:

לא כל קבוצה או אדם מוכנים לצלול באותו הקצב.

והתפקיד שלי כמנחה וכמטפל הוא לזהות את זה, גם אצל אחרים, וגם אצלי.

#טיפול #אמונהוביטחון #צמיחהאישית #

בתקןפה האחרונה אני שם לב למשהו שמבקש לקבל מקום בתוכי.רצון לפתוח את הלב שלי יותר.בגלל הדרך שבה אני חי ועובד, כמטפל וכמנחה...
28/10/2025

בתקןפה האחרונה אני שם לב למשהו שמבקש לקבל מקום בתוכי.

רצון לפתוח את הלב שלי יותר.

בגלל הדרך שבה אני חי ועובד, כמטפל וכמנחה קבוצות, התרגלתי לשמור על עצמי.

יש בי מקום שיודע בדיוק איך להחזיק מרחב לאחרים, איך להקשיב, לשתף מנקודת מבט מקצועית, ליצור אינטימיות ולשמור על גבולות.

זה מאפשר חיבור אמיתי.

אבל גם שומר עליי מלהיפגע.

אני הרי בוחר כמה לחשוף, כמה לשתף, ואיך.

העניין הוא, שהשמירה הזו לפעמים סוגרת אותי גם מול האנשים הכי קרובים אליי.

אני פוגש בכל שבוע בין 60 ל־70 מטופלים, וזה דורש ממני להיות שם במלוא הרגש, אבל גם לדעת לעשות הפרדה בין שלומי המטפל לבין שלומי האדם: בן הזוג, האבא, החבר.

היו לא מעט פעמים שהכאב שפגשתי אצל אחרים נגע לי בפצעים הכי עמוקים שלי. וכדי לא להישחק, הלב שלי למד לשים שכבת הגנה.

אבל עם הזמן, שכבת ההגנה הזו לא נשארת רק בטיפול. היא גם נכנסת למערכות יחסים אישיות, לאינטימיות, לחברות.

וזה מקום כואב עבורי.

הרצון שלי להיפתח ולהרגיש קרוב יותר הרבה פעמים נבלם בצורה אוטומטית כמנגנון הגנה פנימי.

והייתי רוצה לתת ללב להיפתח יותר.

מבלי לפחד.

ולתת לאנשים להיכנס קצת יותר פנימה.

אומץ להרגיש.

יש לו את כל הכלים להצליח – חכם, אחראי, יחסי אנוש גבוהים, יצירתי.אבל שנים הוא מרגיש תקוע באותו מקום.קידום, העלאה, תנאים י...
21/10/2025

יש לו את כל הכלים להצליח – חכם, אחראי, יחסי אנוש גבוהים, יצירתי.

אבל שנים הוא מרגיש תקוע באותו מקום.

קידום, העלאה, תנאים יותר טובים – הכל היה שם.
אבל בפנים? אותו חוסר סיפוק.

הרגשה שהוא לא באמת איפה שהוא רוצה להיות.

הפחד משינוי שיתק אותו.

מה אחרים יגידו.

הציפיות של כולם עליו – ובעיקר של האח הגדול, שמוביל את המשפחה מאז שאבא שלהם נפטר.

והלב שלו? הלב בכלל במקום אחר.

בתחום שלפי כולם הוא לא אמור להיות בו.

כמה אומץ דרוש להגיד לאנשים שאתה אוהב דברים שיושבים לך על הלב…

הפחד לאכזב…

וכמה אומץ צריך להעיז לשנות כיוון כאשר זה מרגיש שכולם נגדך.

כמטפל, אני עוזר למטופלים לעצור באמת, להקשיב לעצמם, ולמצוא את הצעד הקטן הראשון.

צעד אחד קטן להתחיל גל של שינויים משמעותיים – כי שינוי אמיתי מתחיל מהלב, ולא מהציפיות של אחרים.

אם אתם מרגישים תקועים ורוצים להתחיל ללכת בדרך שלכם – אפשר להתחיל היום.

אני תמיד הרגשתי שאני עושה הכול נכון…עובד, מתאמץ, זז קדימה.אבל לא באמת זזתי לשום מקום.גם כשנהניתי מהצלחות בעבודה או בפרוי...
12/10/2025

אני תמיד הרגשתי שאני עושה הכול נכון…
עובד, מתאמץ, זז קדימה.

אבל לא באמת זזתי לשום מקום.

גם כשנהניתי מהצלחות בעבודה או בפרויקטים – לא הרגשתי סיפוק אמיתי.
פשוט… תקוע.

ככה סטארטאפיסט מוכשר אמר לי במפגש השבועי שלנו.

ואני אמרתי לעצמי: “אני יכול לכתוב ספר על המצב הזה. הייתי שם. שנים.”

מוציא כל כך הרבה אנרגיה לרוץ ממקום למקום ולהישאר בדיוק באותו מקום.

זה אחד הדברים הכי מתישים שיש – להרגיש שאתה משקיע המון מעצמך, אבל שום דבר לא משתנה.

כמו קיר שקוף שאתה מתנגש בו שוב ושוב.
קיר פנימי.

אני זוכר את הפעם הראשונה שהעזתי לעצור.

לא לברוח לעבודה, לטלפון, לשאכטה, לכדור קסם לריכוז, או לנסות “לתקן” את עצמי בכוח.

פשוט לעצור.

ולשאול את עצמי:

האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות בחיי? האם ככה אני רוצה שיראו חיי? האם אני באמת אוהב את מה שאני עושה?

הייתי צריך להוריד הרבה מיסוכים פנימיים וחיצוניים כדי לשמוע משהו חדש, קול פנימי שלחש לי:

“מותר לך ללכת בדרך אחרת.”

שנים התעלמתי מהקול הזה… עד שהוא הפך לצעקה פנימית, שדרשה שינוי.

רק אז הסכמתי להקשיב באמת... וללכת בעקבותיו.

השינוי לא קרה ביום אחד.

עברתי עוד המון שינויים בדרך.
אבל זאת הייתה ההתחלה של שינוי אמיתי.

והנה סוד קטן: גם אתם יכולים. 😉

אם אתם מרגישים תקועים ורוצים שינוי משמעותי בחיים או בקריירה – דברו איתי!

#קריירה #מנטורינג #התפתחותאישית

8 נקודות קטנות בדרך שלי 8 - לפני 8 שנים גרתי בחול אחרי סיבוב של כמה שנים בעולם בחיפוש אחר עצמי. סיימתי תואר שני במנהל עס...
30/09/2025

8 נקודות קטנות בדרך שלי

8 - לפני 8 שנים גרתי בחול אחרי סיבוב של כמה שנים בעולם בחיפוש אחר עצמי. סיימתי תואר שני במנהל עסקים עבדתי בהיי טק, ייעצתי לסטארטאפים, וגם התחלתי עסק עצמאי. החיים שלי היו הקריירה והקריירה היו החיים שלי. הרגשתי שעוד רגע אני יתפוצץ ואגשים את עצמי.

7 - לפני 7 שנים חזרתי הביתה כי הבנתי שאני לא באמת חיפשתי את עצמי, ניסיתי פשוט לברוח כמה שיותר רחוק מעצמי.
הבועה שחייתי בה התפוצצה. התביישתי בעצמי והרגשתי שחזרתי לארץ עם הזנב בין הרגליים. מתוך משבר עמוק שגם הובילה אותי לבריחה מהארץ מלכתחילה, החלטתי שאני מפסיק לפחד ולברוח מעצמי. החלטתי גם שאני מפסיק עם האלכוהול והסמים והשיט הזה ויוצא למסע פנימי למצוא שלום בית אמיתי.

6 - לפני 6 שנים התחלתי ללמוד ולהתנסות בשיטות הטיפול ששינו (והצילו) לי את החיים. ריברסינג, פסיכודרמה, הנחיית קבוצות, ליווי פרטני, 12 צעדים, אומנות ויצירה. מה שקיבלתי באהבה מאחרים החלטתי שאני מעביר הלאה.

5 - ב-5 שנים האחרונות אני מטפל ומנחה קבוצות. האנשים שאני מלווה מאוד מגוונים: פוסט־טראומתיים, מכורים, אנשים שחוו משבר, כאלה שרוצים שינוי, וגם כאלה שמגדירים את עצמם “נורמטיביים” – שפשוט רוצים לחיות יותר קרוב לעצמם, בצורה יותר אותנטית.

4 - אנחנו 4 אחים ביולוגיים, ובזכות הגירושים והנישואים השניים של הוריי זכיתי לעוד 2 הורים ו־4 אחים במתנה.
זו הייתה גם ברכה גדולה וגם בלבול לא קטן – התפקיד שלי במשפחה השתנה, והרגשתי שלא תמיד רואים אותי. לפעמים גם העדפתי שלא יראו.

שנים לא ידעתי לבטא את מה שאני מרגיש. היום זה בדיוק מה שאני עוזר לאחרים לעשות – להתחבר לרגשות שלהם ולבטא אותם.

3 - לפני 3 שנים חברה טובה הכירה לי את מאיה ונפגשנו בים בפעם הראשונה. עד אז במשך תקופה ארוכה מאד ברחתי ממערכות יחסים ובטח ובטח משידוכים מביכים. בכוונה זרקתי למאיה את כל הדגלים האדומים שלי ולמה לא כדי לה לרצות אותי או להתקרב אליי. מאז אנחנו ביחד.

2 - לפני כמעט שנתיים , 3 שבועות אחרי היום המטלטל ההוא ששינה את חיינו, חיי השתנו מקצה לקצה כאשר בני הבכור עדן גבריאל הגיע לעולם. במשך תקופה ארוכה בחיי לא האמנתי שאזכה להיות אבא. פחדתי מזה כל כך. תודה לך. אתה נותן לי אומץ, אהבה, וקרקע. מתנה.

1 - מודה אני לפניך ולך.

Address

Karkur
3706130

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Expressions by Shlomie posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share