19/08/2016
כשאנחנו הולכים לרופא ומקבלים אבחנה, היא יוצרת אצלנו תמונה מסויימת על עצמנו, שלעיתים עלולה להגביל אותנו מאד בשיקום. גם כשהאבחנה נכונה.
למה אני מתכוון:
סקוליוזיס (עקמת) כדוגמא, נתפסת אצל מטופלים פעמים רבות כבעיה חמורה.
אז נכון שלעיתים זו בעיה משמעותית מאד, המגבילה תפקוד ומכאיבה, אך אלו בד"כ מקרים קיצוניים. ברוב המקרים, זו עקמת קלה (ששווה לעקוב אחריה, בעיקר בגיל ההתבגרות), שלא מגבילה, ואם יש כאבים, מקורם לא ממנה.
אבל מי שאמרו לו "סקוליוזיס", מבין שהוא בבעיה (בד"כ לא נכון).
ומי שאמרו לו "תהליך ניווני בעמוד שדרה" בפענוח רנטגן, מבין שהוא בתהליך חמור ומתדרדר. (לא נכון)
ומי שאמרו לו "פיברומיאלגיה" מבין שהוא בצרה צרורה, שקשה לעזור לה. (וזה נכון מבחינת אורטופדים וראומטולוגים, אך יש פתרונות שמקלים מאד בטכניקות מנואליות, תזונה ואורח חיים).
ואז מה שאני אומר בד"כ, הוא: "יותר משקשה להוציא את הכאב מהגוף, קשה להוציא את הרעיון מהראש". וזה נכון!
אז אני לא אומר סקוליוזיס. אני אומר אסימטריה בעמוד השדרה.
ואני לא אומר "תהליך ניווני", אלא שחיקה.
ולא אומר פיברומיאלגיה, אלא רגישות יתר במערכת העצבים.
וכשאדם מסתכל על גופו ככה, הרבה יותר קל לו לעזור לעצמו. וגם לי.
ולראיה: (ותודה ל חסקל בקר שהכיר לי את הסרטון)
https://www.youtube.com/watch?v=PBG-3zKu0CA
We believe progress comes from doing what can’t be done. Watch as Olympic swimmer Jessica Ashwood defies barriers to represent Australia at the 2016 Olympics...