יותם ינאי - פיזיותרפיה וטיפול בכאב כרוני

07/08/2026

💡מתרגש לשתף שמאמר שכתבתי ביחד עם מספר קולגות פורסם השבוע ב Journal of Head Trauma Rehabilitation (המדורג בעשירון העליון בתחומו). (קישור בתגובה הראשונה)

במאמר אנחנו מתארים תופעה ייחודית ומרתקת, שזהו התיעוד הראשון שלה בספרות הרפואית - תיעדנו 13 מטופלים עם סימפטומים מתמשכים לאחר זעזוע מוח שטופלו ב רעות תל אביב בית חולים שיקומי, מתוכם ל-11 (85%) התגברו סחרחורות ול-9 (69%) התגבר כאב ראש לאחר דימיון פעולה שמגבירה אותם במציאות.

כשאנחנו מדמיינים פעולה/תנועה, אותם אזורים במוח פועלים כמו בפעולה במציאות והגוף מייצר תגובות פיזיולוגיות מאד דומות. עד כה היו מספר קטן של מחקרים שהראו שגם כאב מתגבר לאחר דימיון של פעולה שמגבירה אותו במציאות, באנשים הסובלים מכאב כרוני.

את התופעה הזאת אנחנו מכירים גם מהעבודה הקלינית עם מטופלים לאחר זעזוע-מוח - שהסחרחורת וכאב הראש שלהם מתגברים לאחר דימיון של תנועות שמגבירות אותם במציאות (תנועות ראש, סיבובים, קימה מהירה...). הם לא מדמיינים את הסימפטומים. הם מדמיינים דברים שמגבירים אותם במציאות - ואז הסימפטומים מתגברים!

מה זה אומר ולמה זה חשוב?
זהו התיעוד הראשון של התופעה הזאת בסחרחורות (עד כה היא תועדה רק בכאב) ובאנשים לאחר זעזוע מוח. אם תופעה זו אכן אמיתית, יש לזה השלכות משמעותיות על הדרך בה אנחנו מבינים היום סחרחורות וכאבי ראש מתמשכים לאחר זעזוע-מוח.

למשל - האם סימפטומים אלה משקפים פגיעה אורגנית, מבנית ובלתי הפיכה של המוח? או דווקא שינויים פלסטיים של מערכת העצבים שהופכת רגישה יותר, בדומה לכאב כרוני ולהפרעת דחת פוסט-טראומטית.

דימיון שגורם להגברת סימפטומים יכול לרמז על מנגנון למידה מוחי שמפעיל אותם. יש לזה כמובן השלכות טיפוליות משמעותיות, כמו התאמה פוטנציאלית של אוכלוסייה זו לטיפולים נוירופלסטיים. עם זאת, נדרשת זהירות שכן נכון לרגע זה זוהי עדות ראשונית בלבד.

בהמשך לכך - בדיוק בימים אלה אנחנו מריצים ב"רעות" מחקר המשך שבודק את התופעה הזאת בצורה מבוקרת יותר.

רוצה להודות לקולגות ד"ר דנה גפן-דורון, ד"ר קרן סיוון, פרופ׳ אבי עורי וד"ר יואב גימון על שיתוף הפעולה בפרסום המאמר, ולמערכת של The Journal of Head Trauma Rehabilitation על ההזדמנות לפרסם את העדות הזאת אצלם.

שבת שלום🌼

https://www.ovid.com/jnls/headtraumarehab/abstract/10.1097/htr.0000000000001201~headache-and-dizziness-provoked-by-mental-imagery-in?redirectionsource=fulltextview

24/07/2026

💪 למה טיפולים פיזיקליים עוזרים לכאב? 🧠

🤕 אדם מגיע לפיזיותרפיה עם כאב בגוף, לרוב יקבל טיפול הכולל תרגילים גופניים עם או בלי שילוב של טכניקות מגע כלשהן. ההיגיון נשמע פשוט: יש חולשה > מחזקים, תפוס >משחררים, והכאב יורד. אלא שמסתבר שההסבר הזה כנראה לא מדויק.

💡 מאמר מערכת חדש ב-British Journal of Sports Medicine מציע זווית מפתיעה על למה תרגילי חיזוק מפחיתים כאב: וכשבודקים ישירות, מסתבר שההתחזקות עצמה היא לא מה שגרם לכך [Powell et al., 2026].

💆🏼‍♀️ אותו דפוס אנו רואים גם בהשפעה של טיפולים מנואליים (טכניקות עיסוי, מניפולציות, וכו') על כאב, שגם היא כנראה לא קורית בגלל ההשפעה הפיזיקלית של הטיפול על הגוף [Keter et al., 2025].

🧠 המחברים מציעים מנגנונים אחרים דרכם תרגילי החיזוק משפיעים על כאב, אשר כולם מובילים למקום אחד - מערכת העצבים המרכזית.

🧑🏾‍⚕️ אפשר לחשוב שזה לא מאד משנה למה הטיפול עוזר, ומנקודת המבט של המטופל זה אולי נכון. אבל למטפלים ואנשי רפואה הנושא הזה הוא בעל השלכות אתיות וקליניות נרחבות שכדאי לא להתעלם מהם.

📝 במאמר חדש באתר שלי אני מפרט על סוגיות אלה בהרחבה - https://body-soul.me/he/articles/why-physical-therapy-reduces-pain/ . קריאה נעימה 🌿

אם מכירים מישהו שהמידע הזה עשוי לעזור לו, מוזמנים לשתף 🙂

🕊️ושתהיה שבת רגועה ושלווה

מקורות:
- Keter et al. (2025). PloS one. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0319586
- Powell et al. (2026). British journal of sports medicine. https://doi.org/10.1136/bjsports-2025-110372

הבהרה: המידע המופיע בפוסט הינו להעשרת הידע, הוא אינו ייעוץ רפואי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.

12/07/2026

אהלן, מתרגש לשתף אתר שעבדתי עליו לאחרונה על טיפול נוירופלסטי והחלמה מכאב וסימפטומים מתמשכים.

http://www.body-soul.me

באתר אינפורמציה על כאב ועל טיפול נוירופלסטי; עמוד מאמרים הכולל תוכן מקצועי שכתבתי בעבר בעמוד הפייסבוק; ועמוד מקורות המידע הכולל מגוון רחב של מקורות למטופלים ומטפלים, מחולקים בצורה נוחה לפי שפה ואבחנה, כך שיהיה קל למשתמשים למצוא מידע שרלוונטי עבורם או עבור מטופליהם.

מוזמנים להסתכל, להשתמש ולשתף🙂

טיפול נוירופלסטי להחלמה מכאב כרוני וסימפטומים מתמשכים אחרים, בגישה חדשנית ומבוססת-מחקר.

10/06/2026

לפני חודש העברתי הרצאה על שיקום CRPS במסגרת החוג לטיפול בכאב של איגוד רפואת המשפחה.

ההרצאה עוסקת בשיקום אחת מהפרעות הכאב הקשות ברפואה, תסמונת CRPS (Complex Regional Pain Syndrome), ועל גישה ייחודית שפיתחנו בבי״ח השיקומי ״רעות״ תל אביב, שעשויה לתת מענה לקשיים ולאתגרים המרובים של מטופלים הסובלים מCRPS.

מצרף קישור להקלטה

הרצאה נוספת מבית החוג לטיפול בכאב של איגוד רפואת המשפחה הפעם בנושא הטיפול בתסמונת כאב אזורית מורכבת CRPS. המרצה הוא פיזיותרפיסט שיקומי יותם ינאי מבית החולים...

23/05/2026

🦋י"The patient needs an EXPERIENCE, not an explanation"🦋

🧠ציטוט זה של פרידה פרום-רייכמן (1889–1957), פסיכואנליטיקאית גרמנית-אמריקאית יהודיה שעסקה בין היתר בחשיבות הקשר הטיפולי בטיפול בפסיכוזות, רלוונטי מאד לאחד האתגרים המרכזיים בטיפול בכאב כרוני - ועשוי להסביר למה גישה פופולרית ומוכרת בתחום, שנשמעת הגיונית לחלוטין, מניבה תוצאות מאכזבות.

🎓 *על Pain Neuroscience Education (PNE)* 🎓

🌿גישת PNE היא גישה חינוכית-טיפולית שבמרכזה הקניית ידע: מסבירים למטופלים כיצד הכאב נוצר במוח, שהכאב לא תמיד מעיד על נזק רקמתי, שממצאים ב-MRI לאו דווקא הם הגורם לכאב וכו'. בקיצור, "brain education" על מנגנון הכאב כחיישן הסכנה של המוח.

🌿 ההיגיון שבבסיס הטיפול הוא שאם המטופל יבין שהכאב שלו אינו מסוכן, תחושת האיום תרד, "מנגנון הסכנה" המוחי יירגע, והכאב יפחת.

🌿 ובאמת לפעמים — זה אכן מה שקורה. יש מטופלים שהידיעה לבדה מספיקה כדי ליצור שינוי ממשי, למשל - אנשים שהחלימו מכאב ממושך לאחר שקראו את ספריו של ד"ר ג'ון סארנו, רופא מ-NYU שכתב לראשונה על הקשר בין מוח, רגשות וכאב כרוני (תופעה שקיבלה את השם "Book Cure", ועדויות רבות שלה מתוארות באתרים tmswiki.org ו- http://thankyoudrsarno.org). יצא לי לראות מספר מטופלים כאלה בקליניקה, שלאחר הסבר מקיף על כאב חוו הפחתה משמעותית בסימפטומים ממושכים מהם סבלו. אצל אותם אנשים, הידיעה תורגמה ישירות לחוויית ביטחון — וזה עבד.

📊 אבל אנשים אלא לא רבים, ומאד חשוב לבדוק — מה העדויות המחקריות על PNE? 📊

💡 סקירה שיטתית ומטא-אנליזה חדשה שפורסמה ב-2025 בכתב העת *Annals of Physical and Rehabilitation Medicine* כללה *19 סקירות שיטתיות עם 5,200 משתתפים*, שסקרו עשור של מחקרים על PNE בכאב גב כרוני [1].

⭕ י*PNE לבד* — הניבה תוצאות לא עקביות. חלק מהמחקרים הראו שיפור קצר-טווח, אחרים לא מצאו כלום. בטווח הארוך — השפעה קטנה ולא ברורה.

⭕ י*PNE בשילוב פיזיותרפיה/תרגול גופני* — המטא-אנליזה שכללה 6 מחקרי RCT הראתה הפחתה ממוצעת של *כ-1.1 נקודות מתוך 10* בעוצמת הכאב — תוצאה חיובית, אבל קטנה וכמעט ללא משמעות קלינית בעולם האמיתי...

מסקנת הסקירה: טיפול PNE יכול לתרום (קצת...),, אבל בעיקר כחלק מגישה משולבת.

*אז למה זה לא עובד מספיק טוב?*

💡 כאן אחזור למשפט של פרום-רייכמן מהכותרת. ייתכן שהסיבה נעוצה בפער בין שני דברים שנראים דומים אך שונים מהותית:

🍁 *הבנה* שהכאב לא מסוכן (הסבר קוגניטיבי)
🍁 לעומת *חוויה* של הכאב כבטוח (חוויה גופנית ורגשית)

🎢 סיפור קצר: לפני כמה שנים הייתי בפארק שעשועים די מאולתר בבירה מזרח-אירופית. אחד המתקנים היה כרונית קבועה לרצפה — כשנכנסים אליה מרכיבים משקפי מציאות מדומה המציגים נסיעה ברכבת הרים בירידה חדה מאד (בגרפיקה מצוירת ומיושנת להחריד), תוך כדי תנועות קלות של הכרונית. כשעליתי על המתקן ידעתי לגמרי שאני לא זז, שאני מחובר לרצפה, ושהגרפיקה לא אמינה. ועדיין — כשהנסיעה הוירטואלית ירדה בירידה הראשונה, הלב שלי "נפל לי לתחתונים".

🧠 מוחנו פועל בשני ערוצים נפרדים — ה"יודע" וה"חווה". הידיעה הקוגניטיבית לא תמיד "מגיעה" לאזורים המוחיים האחראים על תגובת הסכנה האוטומטית. ייתכן שזו בדיוק הבעיה עם PNE לבדו: המידע עובר לקורטקס — אבל "מנגנון הסכנה" (שכולל אזורים נוספים בעומק המוח) ממשיך לפעול כרגיל, כי הוא מעולם לא *חווה* שהכאב בטוח. הוא רק *שמע* שהוא בטוח.

*מה ניתן לעשות אחרת?*

🪛 ב-Pain Reprocessing Therapy (PRT) — גישת טיפול נוירופלסטי שפותחה בעשור האחרון (למידע נוסף ראו פוסט https://www.facebook.com/share/p/1BLKBs2sqY )— ההסברים על מנגנון הכאב קיימים וחשובים, אבל הם רק ה"פתיחה". הלב של הטיפול הוא מתן *חוויה* של ביטחון על הכאב, בהדרגתיות ובאופן מותאם לכל מטופל, ע"י טכניקות מנטליות חווייתיות והתנהגותיות שונות.

🪷 המטרה: במקום *להסביר* למוח שהכאב לא מסוכן — לאפשר לו *לחוות* זאת, שוב ושוב עד שהמעגלים העצביים מתעדכנים מהניסיון הישיר.

🪷 ההסברים על כאב הם כמובן חלק אינטגרלי מטיפול PRT, אך חשיבותם היא באותו אופן בו אדם עם חרדות שחושב שהוא עובר התקפי-לב לא יפיק הרבה מטיפול אצל פסיכולוג (טוב ככל שיהיה) אם הוא לא ידע מה זה התקפי חרדה ושאין סכנה ללב שלו.

📊 מה אומר המחקר על PRT? 📊

🤯 במחקר RCT שפורסם ב-JAMA Psychiatry* (2022) על מטופלים עם כאב גב כרוני, *כ-75% מהמשתתפים* שקיבלו טיפול PRT דיווחו על היעלמות הכאב — תוצאה שנשמרה במעקב של שנה ואף של 5 שנים!! [2, 3].

🤯 *מחקר RCT שני* בגישה דומה שנערך ע"י קבוצת חוקרים אחרת הראה תוצאות דומות [4].

🤯 לאחרונה הוצגו בכנס תוצאות של *מחקר RCT שלישי* שטרם פורסם, שנראה כי שיחזר את הממצאים הקודמים.

🫵🏼 בנוסף, מחקרים ראשוניים ולא מבוקרים הראו תוצאות מרשימות גם בתסמונת Long Covid ובפיברומיאלגיה [5, 6].

⚖️ כשמשווים: PRT מביאה לירידה גדולה ועקבית ברמות הכאב ובמוגבלות ממנו, אפקט שלא נראה כלל במחקרים על PNE📈.

❗חשוב להגיד: ההשוואה הישירה בין גישות אלה לא נעשתה במחקר ראש-בראש, וכמו כן המחקר על PRT הוא מועט יחסית, ולכן נדרשת זהירות. בנוסף, גם ל-PRT ישנן מגבלות שונות ומשמעותיות, וגם היא צריכה להשתלב במודל טיפולי רחב יותר.

📝Take Home Message📝
להסברים על כאב יש מקום בטיפול, אך בשביל להשפיע על הכאב עצמו יש צורך לחולל שינוי באופן התפיסה שלו במוח - מחוויה של איום וסכנה, לחויית ביטחון ומסוגלות.

🌻עד כאן להפעם. אם מכירים מישהו שמידע זה עשוי לעזור לו — מוזמנים לשתף, להפיץ, להעתיק, ולהמשיך לעקוב 🙂

***הבהרה:*** המידע המופיע בפוסט הינו להעשרת הידע, הוא אינו ייעוץ רפואי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.

מקורות:
1. García Cancela et al. (2025). Annals of Physical and Rehabilitation Medicine. https://doi.org/10.1016/j.rehab.2025.102020
2. Ashar et al. (2022). JAMA Psychiatry.
3. Ashar et al. (2025). JAMA Psychiatry.
4. Donnino et al. (2021). Pain Reports.
5. Donnino et al. (2023). Mayo Clin Proc Innov Qual Outcomes.
6. Sturgeon et al. (2025). Reg Anesth Pain Med.

21/05/2026

☀️ מצרף כאן שוב את סדרת הפוסטים (מאמרים קצרים) שכתבתי על כאב כרוני ועל החלמה מכאב (קישורים למטה), מבמטרה להנגיש מידע לקהל הרחב, ולסייע למטפלים בניסוח והנגשת המידע למטופלים שלהם.

מוזמנים להסתכל, להשתמש ולשתף. ולשלוח לכל מי שיהיה רלוונטי עבורו.

תהנו, סופ״ש נעים וחג שמח 🌻

*סדרת פוסטים על כאב כרוני והחלמה*:

1 – מבוא - https://www.facebook.com/share/p/1AaApVU2uZ/?mibextid=wwXIfr
2 – חווית הכאב - https://www.facebook.com/share/p/16hspNtGvm/?mibextid=wwXIfr
3 – על ממצאי דימות וכאב - https://www.facebook.com/share/p/1EZJ13Ng2c/?mibextid=wwXIfr
4 – מיתוסים נפוצים בכאב - https://www.facebook.com/share/p/16ZXmYRz4T/?mibextid=wwXIfr
5 – "מעגל הכאב" - https://www.facebook.com/share/p/1ZjpfgrEQu
6 – חיווט המוח מחדש להחלמה מכאב - https://www.facebook.com/share/p/1BLKBs2sqY
7 – על טראומה וכאב - https://www.facebook.com/share/p/16o259KQWN/
8 – מודעות רגשית וכאב - https://www.facebook.com/share/p/1XbvbH426w/
9 - כאב נוירופתי - https://www.facebook.com/share/p/1GzZyCMbtF/?mibextid=wwXIfr
10 - סימפטומים נוירופלסטיים שאינם כאב - https://www.facebook.com/share/p/19nnfEAzK6/?mibextid=wwXIfr

01/05/2026

🌺 יש דיבייט גדול בעולם הפיזיותרפיה לגבי השימוש במגוון רחב של טכניקות החוסות תחת המונח "טיפול מנואלי" (טכניקות עיסוי שונות, מניפולציות למפרקים, טיפולים לרקמת הפאסיה ועוד. מטרתן המקורית של טכניקות אלה היא לעשות איזשהו שינוי ברקמה עליה הן מבוצעות - "תיקון מנח", "שחרור הדבקויות", "ריווח מפרקי", "החזרת הדיסק למקום" ועוד. השינוי בפיזיקלי הזה אמור לגרום לשיפור במצב המטופל - שיפור בכאב, בטווחים, בתנועה וכו'.

נשמע נחמד, ואכן מחקרים מראים שלטיפולים אלה באמת משפיעים לטובה, אם כי לרוב לטווח קצר ולא כטכניקה בודדת.

הבעיה מתחילה בכך שמחקרים באופן עקבי לא מצליחים לאשש את ההסבר הפיזיקלי לשאלה "למה טיפול מנואלי עובד". כלומר, אין באמת "ריווח מפרקי", אין "שחרור הדבקויות" (האם בכלל יש הדבקויות?), אין מנח לא נכון שצריך לתקן (וגם אם היה הוא ממצא נורמלי שלא מסביר כאב מתמשך, והטיפול לא מתקן אותו), וכו' וכו'.
בנוסף, מחקרים איכותיים על טיפול מנואלי מראים שאין הבדל בין סוגים שונים של טכניקות - עיסויים ספציפיים או כלליים, מניפולציות ("קנאקים" בגב) , "שחרור פאסיה". זה נראה כאילו מספיקה העובדה שידי המטפל נוגעות במטופל בצורה חומלת כדי להביא לשיפור.

ואכן, ייתכן שזה בדיוק מה שקורה... סקירה חדשה (ומקיפה ביותר) שפורסמה לאחרונה בז'ורנל Plose One מסכמת מידע מחקרי רב על המנגנונים הגופניים עליהם טיפול מנואלי משפיע, כלומר- מה בתאכלס קורה בגוף המטופל בתגובה לטיפול.

והמסקנות לא פחות ממדהימות - העדויות החזקות ביותר מראות שטיפול מנואלי לא משפיע דרך שינוי פיזיקלי ברקמה עליה הוא מבוצע (כמו ההנחה המקורית). במקום זה, נראה שהוא משפיע על מערכת העצבים באופן ישיר - דרך שינויים בקליפת המוח, ויסות רמות סטרס, הפרשה של נוירוטרנסמיטורים שתורמים שהרגעה, ירידה בסף העצבי של כאב ועוד.

בעולם הפיזיותרפיה אפשר הרבה פעמים לראות פיצול משמעותי. מצד אחד- מטפלים שמבצעים טיפול מנואלי תוך מתן הסברים לא מבוססים מדעית למטופלים שלהם, וסיפורים על שינוי רקמתי שלא באמת קורה.
מצד שני- מטפלים שזנחו לגמרי את הטיפול המנואלי, מתוך ראיה שלו כ"פסאודו מדע" וכטיפול פלסבו ש"עובד" על המטופל, גם אם עוזר לו. כלומר - בעיה אתית.

האם יש דרך אמצע? נראה שהמדע המחקר במקרה הזה מספקים לנו אותה בצורה הטובה ביותר. ישנה השפעה פיזיולוגית אמיתית לטיפול מנואלי! אנחנו פשוט צריכים לשנות את ההסבר שלנו ללמה זה עובד. להפסיק לספר סיפורי אלף לילה למטופלים על מה הידיים שלנו עושות (כאילו אנחנו יוצרים בחימר או בונים בלגו) ולהתחיל לדבר על מערכת העצבים (על המוח), שהיא המערכת שמעבירה כאב, היא שולטת על מתח שרירים, על טווחי תנועה (עד רמה מסויימת), על שליטה בתנועה.

לדעתי, יש לנו כיום הסבר טוב ומבוסס מדעית לטיפול מנואלי, והסוגיה האתית יורדת מהפרק (כלומר, זה תלוי בעיקר בהסבר שאנחנו נותנים למה שאנחנו עושים, ולאו דווקא לטיפול עצמו).

זה לא אומר שטיפול מנואלי הוא הטיפול הנכון בכל המקרים, וכמובן ששימוש בטכניקה כזאת או אחרת חשוב שיעשה תוך הבנה של המטפל את הבעיה של המטופל ופיתוח אסטרטגיה קלינית לשפרה.

Why does manual therapy work?

It’s a question most of us have been asked — by patients, by students, sometimes by ourselves mid-treatment.

A 2025 living review in PLOS ONE (Keter et al.) pulled together 62 systematic, narrative, and scoping reviews to map the current evidence.

Manual therapy doesn’t act on one system. It produces measurable responses across the following:

- Neurological
- Neurovascular
- Neurotransmitter,
- Neuroimmune
- Neuromuscular
- Neuroendocrine
- Biomechanical

The strongest, most consistent signals are central, not local: increased pressure pain thresholds at sites distant from treatment and enhanced descending pain modulation.

The biomechanical “joint-out-of-place” model? It's not supported by the evidence. The treatments purporting to do this may help, but for the reasons above, not because the joint has been popped back in.

What this means in practice: our hands are interacting with the central nervous system at least as much as the tissue beneath them and the language we use with patients should reflect that.

The full one-page clinical summary is below 👇

📖 Source: Keter et al. (2025), PLOS ONE. doi:10.1371/journal.pone.0319586

28/04/2026

18.5 בשעה 20:00 - הרצאה לצוותים רפואיים על גישה חדשה בשיקום CRPS. ללא עלות.

מוזמנים לבוא, ולהפיץ הלאה בקבוצות מקצועיות☀️

👇🏼קישור בתגובה הראשונה

19/04/2026

היתה לי הזכות להרצות היום בזום לצוותים של מכוני כאב בביה״ח שיבא, איכילוב, הדסה ורמב״ם על שיקום CRPS בגישה חדשה.

גישת ״חשיפה וויסות דינמיים״ (Dynamic Exposure and Regulation או בקיצור - DEAR) מהווה התאמה של גישות טיפול נוירופלסטי (Neuroplastic Recovery Therapies) לשיקום והחלמה מתסמונת CRPS, מהמורכבות והקשות שבהפרעות הכאב.

הגישה , שפותחה בשיתוף עם ד״ר גדי ברטור מביה״ח ״רעות״ תל אביב, שואבת השראה ממודלי טיפול מבוססי גוף בפוסט-טראומה, ממודל הפחד-הימנעות (מעגל הכאב), מטיפולים נוירופלסטים להחלמה מכאב ומניסיון רב שנים בשיקום וטיפול בCRPS.