15/09/2026
מטופלת בשנות העשרים שמגיעה לטיפול בכאבי בטן כרוניים עם אבחנה מערבית של "מעי רגיש". ( מה שפעם קראו לו "מעי רגיז"). זאת אבחנה שאומרת שבבדיקות גסטרו לא נמצא דבר שהוא בלתי תקין, ועדיין קיימים אי נוחות, נפיחות, כאבים ועיכול לא סדיר, שמונע ממנה לצאת מהבית ומשבש את החיים. במקביל יש גם סטרס וכאבי ראש. היא מאוד רזה וחיוורת.
בתשאול מסתבר שהתזונה שלה מושתתת על חטיפים ושוקולד, בקושי שותה מים ושהיא ישנה מעט מאוד שעות בלילה, כי הולכת לישון מאוחר.
אז לפני שאני שמה מחטים, ברור לי שאי אפשר שלא להתיחס לאורח החיים שלה. חטיפים ושוקולד זה טעים אבל ברור (!!!) שזה לא טוב לה ושהיא לא יכולה להמשיך ככה ולצפות שיהיה שינוי בבטן. וברור שגם היא מבינה את זה.
לפעמים (או בעצם לרוב) מטופלים צריכים שישימו להם מראה או פנס (כל אחד והדימוי החביב עליו) כדי שיצליחו להתחיל לעשות שינויים בחיים.
השינויים האלה הם הצעד הראשון לקראת ריפוי, ובלי הצעד הזה, לא יתכן הריפוי.
אז אנחנו מדברות על אוכל מבושל וביתי, וקובעות שעה מוקדמת יותר עבורה ללכת לישון, ועוד שיעורי בית- לשתות 10 כוסות מים ביום.
בטיפול השני היא כבר אמרה שהתחילה לשתות יפה ולאכול קצת יותר טוב. זאת התחלה. עכשיו אפשר להתחיל לטפל :)
