27/03/2019
לפני כמה שנים ניגש אליי בחור בבר ושאל אותי בת כמה אני, עניתי לו שאני מרמת גן, אחרי זה הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים אמרתי לו את הגיל שלי, ובסוף הוא הוא שאל אם אפשר להזמין אותי לדרינק ועניתי לו שאני לא זוכרת מאיפה קניתי את התיק. כנראה שהוא חשב שאני מסתלבטת עליו והוא הסתובב והלך..תכל׳ס דיי בצדק.
יצאתי להתאוורר קצת בחוץ והחברה שישבה לידי אמרה לי שהבחור במשך כמה דקות ניסה לשאול איך קוראים לי, ועניתי לו את כל התשובות שקיימות בעולם חוץ מהדבר היחיד שהוא רצה לדעת..
נקרעתי מצחוק עם עצמי וחשבתי על זה שיש לי את ה׳מגבלה׳ הכי מצחיקה בעולם.
אני לקוית שמיעה מגיל 4, כן כן לא רואים עליי ובטח שלא שומעים (חה חה) עליי, מי שמכיר אותי יודע שזה נושא שתמיד נמנעתי מלדבר עליו רק כדי להרגיש כמו כולם, אך לאחרונה שמתי לב שלהסתיר את הלקות ולהיות כמו ׳כולם׳ גורם לזה להיות אישיו, הופך את הלקות למגבלה במקום למשהו שמייחד אותי. וחוץ מזה אין דבר כזה כמו כולם, לכל אחד יש את הmessed up המיוחד שלו.
אז החלטתי כדי שתכירו אותי קצת יותר טוב, לצאת עם הייחוד שלי מהארון, לשים את כל הקלפים על השולחן ולתת לכם כמה עובדות לאינטראקציה נכונה עם אנשים לקויי שמיעה במידה ותכירו כאלה במהלך חייכם.
הנה כמה טיפים לאיך לזהות ולהתנהג עם אדם לקוי שמיעה, לצורך העניין, איתי:
1. דברו אליי לאט. א ב ל-ל א-כ מ ו-ש ג׳ י ן-מ ד ב ר ת-ל ט ר ז ן, כי אז אני אזרוק עליכם בננה!
פשוט דברו לאט. וחזק. וברור. אל תתביישו להרים את הקול (אבל בלי לצעוק), ואם יש לכם נטייה לדבר מהר מבלי לשם לב, קחו אוויר ותעשו מאמץ אחרת אין שום סיכוי בעולם שאבין מה אתם רוצים ממני וסתם תמצאו את עצמכם מדברים בעצם...עם עצמכם ולא איתי 🤷♀️
2. במקום הומה אדם ורועש (מועדון, מסעדה, רחוב וכ׳ו) אני משאירה הרבה פעמים רושם של סנובית או סתם מעופפת ולא קשובה כי אני קצרה במילים ולפעמים עונה תגובות לא קשורות לחיים או סתם מהנהנת, קבלו את התנצלותי הכנה, אני בחורה מאוד נחמדה בד״כ (גם כשאני במחזור) אבל שום סיכוי שאצליח להבין אפילו לא הברה אחת בסיטואציה כזאת, וההמלצה שלי, קחו אותי פשוט החוצה וכך האינטראקציה תהיה עניינית וגם אינטימית יותר.
אם לא-גם אם תגידו לי שהשמיים כחולים, רוב הסיכויים שאהנהן ואענה שלגמרי זורם לי לשתות מים. לא בגלל שאני מסתלבטת, פשוט לא הבנתי מילה.
אגב, פעם מישהו סיפר לי במועדון על *חוויה* שהייתה לו עם סבתא שלו באותו בוקר ואמרתי לו שאני שמחה שהוא דואג לייצר איתה זמן איכות, הוא הרים גבה ונראה קצת מוטרד. בדיעבד מסתבר שהוא היה ב*לוויה* שלה והבנתי אותו קצת אחרת. טרו סטורי. קיצר, קחו אותי החוצה. כי אני לפעמים עלולה להיות מביכה. 👹
3. קשר עין קשר עין קשר עין. אני צריכה לראות את הפנים שלכם כדי לקשר את המילים שאתם אומרים זה עוזר לי להשלים את המשפטים בראש יותר בקלות, גם אם אני לא שומעת הכל בבירור, אל תיבהלו אם אני בוהה בשפתיים שלכם, לרוב זה כי אני מנסה להבין מה אתם אומרים ולא בגלל שאני רוצה להדביק לכם נשיקה עסיסית וחושנית.(לפעמים כן, אבל עכשיו לעולם לא תדעו את כוונתי האמתית 😈 ).
4. אם שאלתם שאלה ולא הבנתי אותה, נסו לשנות את הקונוטציה של המשפט ולשאול אותו בצורה אחרת, למשל אם שאלתם 'מה העניינים?' ולא הבנתי תנסו לשאול במקום 'מה קורה?' או לפרק את המשפט לגורמים. זה לגמרי יכול לייעל את התקשורת ולגרום לפחות תסכול ללקוי שמיעה שיצטרך להגיד כל הזמן 'מה?', באיזשהו שלב אנחנו נפסיק לשאול גם אם לא הבנו כי זה מרגיש קצת לא נעים.
5. אם אתם קצת רחוקים פיזית ממני וקוראים לי, אני מציעה לכם להתקרב אליי ולגעת בכתף שלי לפני תחילת האינטראקציה, כדי להסב את תשומת ליבי. ולא לדבר ממרחק, גם אם הוא קטן לטעמכם, קרבה זה דבר מאוד מאוד חשוב ואפילו הכרחי! (!!!)
6. אז לסיכום: אל תשכחו ליצור קשר עין תמידי, לדבר ברור וחזק ולהתאזר בסבלנות, ואם תהיו חמודים אולי גם אדביק לכם בוסה בסוף 🙂
7. טיפ בונוס הכי חשוב;
תשאלו כל דבר שאתם רוצים לדעת, אני לא תמיד יודעת לתת מידע ללא הכוונה, ואני אישית אעריך את ההתעניינות והאכפתיות הרבה יותר. אז אל תתביישו לשאול, זה רק יגרום לנו להבין אחד את השנייה הרבה הרבה יותר טוב. ❤️
ולסיום: תודה שקראתם, אתם מדהימים!