לימור רחמים טיפול באמנות וcbt

לימור רחמים טיפול באמנות וcbt מרחב הלב- מרכז לטיפול ולצמיחה.
מלווים אנשים בתהליך טיפולי מעמיק באמצעות טיפול באמנות וCBT. מרכז לטיפול רגשי לילדים, נוער ומבוגרים

החופש נגמר. ומה עושים עכשיו עם המסכים?הילדים חזרו למסגרות, אבל יש דבר אחד שלא תמיד חוזר כל כך מהר לשגרה: המסכים.בחופש כמ...
03/09/2026

החופש נגמר. ומה עושים עכשיו עם המסכים?

הילדים חזרו למסגרות, אבל יש דבר אחד שלא תמיד חוזר כל כך מהר לשגרה: המסכים.

בחופש כמעט אצל כולנו יש יותר גמישות. עוד קצת טלפון, עוד משחק, עוד פרק, שעות שינה שנדחות, פחות גבולות ברורים. זה חלק מהחופש, וזה גם בסדר.

ואז מגיע ספטמבר, ואנחנו רוצים להחזיר קצת סדר לבית. פתאום כל בקשה להניח את הטלפון, לכבות את המחשב או לסיים משחק יכולה להפוך לוויכוח.

אז מאיפה מתחילים?

אם גם אצלכם המסכים תפסו קצת יותר מדי מקום בקיץ, הנה כמה דברים שכדאי לעשות עכשיו, בעדינות ובלי לנסות לתקן את כל החופש בבת אחת.

קודם כל, להבין מה באמת מפריע לכם.

לפני שאומרים “די כבר עם המסך”, כדאי לעצור רגע ולשאול: מה אנחנו בעצם רוצים שיקרה אחרת בבית?

חשוב לנו שלא יהיו טלפונים בארוחות? שלא ייכנסו איתם למיטה? ששיעורים ומטלות יהיו לפני מסך? שיהיה אחר הצהריים גם זמן לחברים, לחוגים או פשוט לדברים אחרים?

ככל שלנו ברור יותר מה חשוב לנו, לילדים יהיה קל יותר להבין מה אנחנו מבקשים מהם. “אתה כל היום במסך” לא באמת אומר לילד מה לעשות אחרת. “בשמונה וחצי הטלפון נשאר מחוץ לחדר” כבר הרבה יותר ברור.

דבר שני, לא הייתי מתחילה דווקא מלספור שעות.

במקום לשאול רק כמה זמן הילד במסך, כדאי להסתכל על מה המסך דוחק הצידה. האם הוא פוגע בשינה? האם הילד כמעט לא נפגש עם חברים? האם קשה להפסיק כדי לאכול יחד? האם הוא מוותר על דברים שפעם אהב לעשות? האם הלימודים נדחקים הצידה?

מבחינתי זו שאלה הרבה יותר חשובה ממספר השעות. המסך הוא חלק מהחיים של הילדים שלנו. השאלה היא איזה מקום הוא תופס בתוכם.

עוד דבר שיכול לעזור הוא לא לחכות לרגע שבו צריך לכבות את המסך כדי לדבר על הכללים.

כשהילד באמצע משחק, סרטון או שיחה עם חברים, זה בדרך כלל הזמן הכי פחות מוצלח להסביר למה צריך להפסיק. הרבה יותר נכון לדבר על זה בזמן רגוע, להחליט יחד מה הולך לקרות עכשיו כשחוזרים לשגרה, מתי משתמשים במסכים, מתי מסיימים ומה חשוב שיקרה לפני.

וכשמגיע הזמן לסיים, כדאי לתת התראה. גם לנו קשה כשעוצרים אותנו באמצע משהו שאנחנו נהנים ממנו. “עוד עשר דקות מסיימים” לא מבטיח שלא תהיה מחאה, אבל הוא כן עוזר למעבר להיות קצת פחות חד.

והכי חשוב בעיניי: לא לנסות לתקן את כל הקיץ בשבוע אחד.

אם בחופש המסכים תפסו הרבה מקום, לא חייבים עכשיו לשנות הכול בבת אחת. תבחרו שניים או שלושה דברים שהכי חשובים לכם כרגע. למשל, טלפונים מחוץ לחדר בלילה, בלי מסכים בארוחה, ומסך רק אחרי שמתארגנים ומסיימים את מה שצריך.

תתחילו משם. תנו לזה קצת זמן להתבסס, ורק אחר כך תבדקו אם צריך לשנות עוד משהו.

בסופו של דבר, המטרה היא לא לנצח את הילדים במאבק על המסך.

המטרה היא לעזור למסך לחזור להיות חלק מהחיים שלהם, במקום לנהל אותם.

וזה לא חייב לקרות ביום אחד.

במרחב הלב אנחנו מלווים ילדים, בני נוער והורים סביב ויסות רגשי, גבולות, חרדה, מעברים וחזרה לשגרה.

לפעמים עצם זה שעוצרים רגע להבין מה הילד צריך, ומה הבית צריך עכשיו, כבר עוזר להתחיל שינוי קצת יותר רגוע.

החזרה למסגרות כבר ממש מתקרבת.ואצל חלק מהילדים ובני הנוער, דווקא עכשיו מתחילים להופיע יותר חששות, עצבנות, קשיי שינה או פש...
26/08/2026

החזרה למסגרות כבר ממש מתקרבת.
ואצל חלק מהילדים ובני הנוער, דווקא עכשיו מתחילים להופיע יותר חששות, עצבנות, קשיי שינה או פשוט... "אני לא רוצה לחזור".

כהורים, לא תמיד קל לדעת מה הוא חלק טבעי מההתרגשות וההסתגלות, ומתי כדאי לעצור ולהיות קצת יותר קשובים.

בדיוק בשביל זה הכנתי מדריך קצר להורים עם 7 סימנים שכדאי לשים לב אליהם לקראת החזרה למסגרות, וגם כמה דברים פשוטים שאפשר לעשות כבר עכשיו.

המדריך יכול לעזור להבין קצת יותר טוב מה עובר על הילדים שלנו, ולתת לנו כיוון איך ללוות אותם בימים האלה.

המדריך ללא עלות 🌿
לקבלת המדריך:
https://limorrahamim.ravpage.co.il/merhav

מרכז מרחב הלב | מודיעין
טיפול רגשי בילדים ובני נוער | הדרכת הורים

יש שלב בחופש הגדול שבו החופש כבר לא תמיד מרגיש כמו חופש.בהתחלה יש התרגשות, יציאה מהשגרה, פחות לחץ בבוקר, יותר זמן בית, ב...
13/08/2026

יש שלב בחופש הגדול שבו החופש כבר לא תמיד מרגיש כמו חופש.

בהתחלה יש התרגשות, יציאה מהשגרה, פחות לחץ בבוקר, יותר זמן בית, בילויים, משפחה, מסכים, חברים, נסיעות, ימים אחרים.

אבל אחרי כמה שבועות, הרבה הורים מתחילים לראות בבית משהו אחר. יותר ריבים, יותר “משעמם לי”, יותר בכי על דברים קטנים, יותר קושי להיפרד מהמסך, יותר התנגדויות, פחות סבלנות. לפעמים גם אנחנו כהורים מרגישים שכבר אין לנו את אותה נשימה שהייתה בתחילת החופש.

וזה לא אומר שמשהו לא בסדר עם הילד. הרבה פעמים זה פשוט אומר שהמערכת שלו עייפה.

ילדים צריכים חופש, אבל הם גם צריכים עוגנים. כשהימים משתנים כל הזמן, כששעת השינה זזה, כשאין סדר ברור, כשכל יום נראה אחרת, יש ילדים שמאבדים קצת את תחושת הביטחון הפנימית שלהם. ואז מה שאנחנו רואים מבחוץ הוא לא תמיד “ילד שמתנהג לא יפה”, אלא ילד שכבר קשה לו להחזיק את עצמו בתוך הרבה חופש ומעט שגרה.

אז מה אפשר לעשות עכשיו, בלי להפוך את הבית לבית ספר ובלי לבטל את החופש?

אפשר להתחיל מכמה עוגנים קטנים.

לא צריך לבנות לו"ז מלא לכל היום, אבל כן כדאי שיהיו כמה דברים שחוזרים על עצמם: שעת שינה פחות או יותר קבועה, זמן מסך שיש לו גבול ברור, משהו אחד שמתוכנן ביום, וזמן מעבר לפני שיוצאים מהבית או לפני שמכבים מסך.

אפשר גם לעזור לילדים לדעת מראש מה הולך לקרות. לא תוכנית גדולה ומפורטת, אלא משפט פשוט בבוקר: “היום נהיה בבית עד הצהריים, אחר כך נלך לסבתא, בערב חוזרים להתקלח ולישון”. ילדים נרגעים כשהעולם קצת יותר צפוי.

כשיש התפרצות או ריב, כדאי לנסות רגע לא רק לעצור את ההתנהגות, אלא להבין מה יושב מתחתיה. האם הילד רעב? עייף? מוצף? היה יותר מדי מסך? היה יום בלי מספיק תנועה? לפעמים התשובה לא תהיה שיחה ארוכה, אלא כריך, מקלחת, יציאה קצרה החוצה, או חצי שעה של שקט.

ובעיקר, חשוב לזכור שגם לנו כהורים מותר להיות עייפים. החופש הגדול דורש מאיתנו הרבה מאוד החזקה. לא תמיד צריך להגיב מושלם. לפעמים מספיק לעצור רגע, להוריד טון, להחזיר גבול פשוט, ולהגיד: “אני רואה שקשה עכשיו. בוא ננסה רגע להתחיל מחדש”.

לקראת סוף החופש, הרבה ילדים לא צריכים עוד אטרקציה. הם צריכים קצת יותר סדר, קצת יותר שקט, וקצת יותר מבוגר שעוזר להם להרגיש שהם לא הולכים לאיבוד בתוך הימים הארוכים האלה.

במרחב הלב אנחנו פוגשים לא מעט ילדים והורים בתקופות שבהן שינוי שגרה מציף קושי רגשי, ויסות, חרדה או מתחים בבית.

לפעמים דווקא העוגנים הקטנים, לא עוד אטרקציה ולא עוד מאמץ, הם אלה שעוזרים לילדים ולהורים להמשיך את החופש עם קצת יותר שקט.

מאחלים לכם המשך חופש רגוע ונעים (-:

23/07/2026

כשאנחנו חושבים על הכנה לכיתה א׳, הרבה פעמים אנחנו הולכים ישר לדברים המעשיים. תיק, קלמר, מחברות, אולי קצת אותיות, אולי מספרים, אולי לבדוק שהילד יודע לשבת רגע ליד שולחן.

וכל זה חשוב, ברור.

אבל הרבה פעמים אני פוגשת שהמעבר לכיתה א׳ יושב אצל ילדים במקום הרבה יותר רגשי. לא תמיד הם יגידו את זה במילים, ולפעמים זה בכלל יופיע דרך יותר עצבנות, יותר היצמדות, יותר שאלות שחוזרות על עצמן, או דווקא דרך אמירה כזאת של “אני לא רוצה לדבר על זה”.

כי כיתה א׳ היא לא רק כיתה חדשה. זו כניסה לעולם חדש, עם כללים חדשים, דמויות חדשות, פחות משחק חופשי, יותר ציפיות, והרבה רגעים שבהם הילד צריך להרגיש שהוא מסוגל.

לפעמים, מתוך רצון טוב, אנחנו מנסים להכין יותר מדי. שואלים, מסבירים, מדברים על כל מה שיהיה, מנסים להרגיע. אבל לא תמיד יותר דיבור עושה יותר ביטחון. לפעמים הוא דווקא מציף.

הכנה רגשית יכולה להיות הרבה יותר פשוטה ועדינה. להגיד מדי פעם מה יהיה מוכר ומה יהיה חדש. לתת מקום גם להתרגשות וגם לחשש, בלי להפוך את זה לשיחה גדולה מדי. להזכיר לילד דברים שהוא כבר הצליח בהם בעבר. לאפשר לו לבחור משהו קטן לקראת ההתחלה, כדי שתהיה לו תחושה של שליטה בתוך שינוי גדול.

ובעיקר, לעזור לו להרגיש שהוא לא נכנס לזה לבד.

לפעמים זה לא משפט גדול. זה מבט, חיבוק, התארגנות רגועה בבוקר, או אמירה פשוטה כמו: “יכול להיות שיהיה גם מרגש וגם קצת לא פשוט, ואנחנו נהיה איתך בזה”.

כיתה א׳ היא התחלה לימודית, אבל היא גם התחלה רגשית, חברתית ומשפחתית. וכשאנחנו זוכרים את זה, אנחנו יכולים להכין את הילדים שלנו לא רק עם ציוד מוכן, אלא גם עם קצת יותר ביטחון בלב.

במרחב הלב אנחנו מלווים ילדים והורים גם ברגעים של מעבר, כשהשינוי מבחוץ פוגש משהו רגשי מבפנים.

לפעמים עצם זה שעוצרים רגע להבין מה הילד צריך, ואיך נכון להיות איתו בתוך המעבר, כבר עושה הבדל גדול.

בחופש הגדול הרבה ילדים נראים פתאום פחות רגועים.יותר “משעמם לי”, יותר ויכוחים, יותר בכיאו קושי להעסיק את עצמם.יש יותר מעב...
07/07/2026

בחופש הגדול הרבה ילדים נראים פתאום פחות רגועים.

יותר “משעמם לי”, יותר ויכוחים, יותר בכי
או קושי להעסיק את עצמם.
יש יותר מעברים חדים בין שמחה לתסכול.

לפעמים, כהורים, זה יכול להרגיש כאילו משהו לא עובד.

אבל לא תמיד זה אומר שיש בעיה,

הרבה ילדים צריכים שגרה כדי להרגיש מוחזקים.
כשהיום משתנה, כשאין גן או בית ספר, כשהשעות נמרחות, כשהכול קצת פחות ברור, גם העולם הפנימי שלהם יכול להיות פחות מאורגן.

לפעמים “משעמם לי” הוא לא רק שעמום.

לפעמים זו דרך להגיד:
קשה לי למצוא את עצמי עכשיו.
אני לא יודע מה לעשות עם כל הזמן הזה.
אני צריך שמישהו יעזור לי להרגיש קצת יותר מוחזק.

לא צריך למלא לילדים כל רגע בחופש,
שעמום הוא גם חשוב
הוא מאפשר דמיון, יצירתיות, מנוחה ומפגש עם עצמם.

אבל כן אפשר לעזור להם עם כמה עוגנים קטנים:

שעת שינה פחות או יותר קבועה
משהו אחד שמתוכנן ביום
זמן מסך עם גבול ברור
רגע ביום שבו אנחנו באמת רואים אותם
אפשרות לבחור מתוך שתיים או שלוש אפשרויות, ולא מתוך אינסוף.

ולפעמים גם משפט פשוט יכול לעזור:

“אני רואה שקצת קשה לך עם היום הזה.”
“אתה לא חייב לדעת מיד מה לעשות.”
“בוא נחשוב יחד מה יכול לעזור עכשיו.”

בחופש הגדול ילדים צריכים חופש,
אבל הם עדיין צריכים מבוגרים שמחזיקים עבורם קצת סדר, קצת גבול וקצת ביטחון.

אם אתם מרגישים שהקיץ מציף יותר מהרגיל, שהילד או הילדה מתקשים מאוד עם שינוי השגרה, או שאתם לא בטוחים איך נכון להגיב, אפשר להתייעץ איתנו.

במרחב הלב מרכז לטיפול, במודיעין אנחנו מלווים ילדים, הורים ומשפחות סביב קשיים רגשיים, חרדה, ויסות רגשי, ביטחון עצמי ומעברים.

אפשר להשאיר לנו הודעה ונחזור אליכם

28/06/2026

יש ילדים שחוזרים הביתה מבית הספר ופשוט זורקים את התיק.

לא רוצים לדבר.

לא רוצים לענות לשאלות.

לפעמים הם אפילו נשמעים כעוסים או חסרי סבלנות.

קל לפרש את זה כחוסר נימוס,

חוסר שיתוף פעולה,

או סתם מצב רוח רע.

אבל הרבה פעמים מה שאנחנו רואים הוא פשוט ילד שסיים יום ארוך מאוד,

יום של רעש, ציפיות

מעברים, מפגשים חברתיים

משימות...

והוא פשוט צריך רגע לחזור לעצמו.

יש ילדים שצריכים אוכל

יש ילדים שצריכים שקט

יש ילדים שצריכים תנועה

ויש כאלה שצריכים קצת זמן לפני שהם מצליחים שוב לפגוש את העולם.

לפעמים אחד הדברים הכי טובים שאנחנו יכולים לתת להם ברגעים האלה הוא לא עוד שאלה,

אלא כמה דקות של אוויר.

אולי במקום:

"איך היה בבית הספר?"

אפשר לנסות:

"רוצה כמה דקות לעצמך לפני שנדבר?"

או פשוט להיות לידם רגע,

בלי למהר למלא את השקט,

לפעמים דווקא שם מתחילות להגיע המילים.

15/06/2026

הרבה הורים מחפשים את הרגע שבו יראו שהילד שלהם מרגיש טוב יותר.

לפעמים אנחנו מחכים לשינוי גדול.

שייעלם הקושי.

שהביטחון יופיע.

שהכול יסתדר.

אבל הרבה פעמים השינוי מתחיל דווקא בדברים הקטנים.

בילד שמעז לנסות.

בילד שמביע את עצמו.

בילד שמוכן לעשות משהו שלא היה מוכן לעשות קודם.

כשמסתכלים על התהליך דרך הרגעים הקטנים האלה, לפעמים אפשר לראות כמה דרך כבר נעשתה

אחת השאלות שהורים שואלים אותי כמעט תמיד לפני תחילת טיפול היא:"כמה זמן זה ייקח?"זו שאלה מאוד טבעית.כשאנחנו מתחילים תהליך ...
03/06/2026

אחת השאלות שהורים שואלים אותי כמעט תמיד לפני תחילת טיפול היא:

"כמה זמן זה ייקח?"

זו שאלה מאוד טבעית.

כשאנחנו מתחילים תהליך טיפולי אנחנו רוצים להבין למה להיערך.

מבחינת זמן.

מבחינת אנרגיה.

וגם מבחינה כלכלית.

האמת היא שלא תמיד יש לי תשובה מדויקת.

כי כל תהליך הוא אחר.

יש ילדים שמגיעים עם קושי ממוקד יחסית, וכבר אחרי מספר חודשים אפשר לראות שינוי משמעותי.

ויש ילדים שמתמודדים עם קשיים שנבנו לאורך שנים, ושם התהליך בדרך כלל ארוך יותר.

יש ילדים שנכנסים לקשר טיפולי במהירות.

ויש כאלה שזקוקים לזמן כדי להרגיש בטוחים, להיפתח ולהתחיל לעבוד.

לכן כששואלים אותי כמה זמן יימשך הטיפול, אני בדרך כלל מסבירה שאנחנו נבין את זה טוב יותר תוך כדי הדרך.

מה שחשוב לזכור הוא שטיפול רגשי הוא לא מרוץ.

המטרה היא לא להגיע כמה שיותר מהר לסוף.

המטרה היא ליצור שינוי יציב ומשמעותי שילווה את הילד גם בהמשך החיים.

לפני שמתחילים תהליך, אני ממליצה להורים להיערך מתוך מחשבה שמדובר בתהליך ולא בפתרון מהיר.

וכמו בהרבה תהליכים משמעותיים בחיים, לא תמיד אפשר לדעת מראש כמה זמן הוא יימשך.

אבל אפשר לדעת שלא צריך לעבור אותו לבד.

בהדרכת הורים השבוע,ישבו מולי הורים מאוד עייפים.הם דיברו על הילד שלהם,על הטלפונים מבית הספר,על ההתפרצויות,על התחושה שכל י...
28/05/2026

בהדרכת הורים השבוע,
ישבו מולי הורים מאוד עייפים.

הם דיברו על הילד שלהם,
על הטלפונים מבית הספר,
על ההתפרצויות,
על התחושה שכל יום מביא איתו עוד בעיה.

ובאיזשהו שלב,
אמא שלו אמרה:
‘אני כבר לא יודעת מה טוב בו.’

זה היה רגע מאוד כואב.

כי הרבה פעמים,
כשילד מתמודד לאורך זמן,
כל הפוקוס בבית מתחיל לעבור רק למה שלא עובד.

הערות,
קשיים,
תסכול,
כעס.

ולאט לאט,
גם הילד מתחיל לראות את עצמו רק דרך המקומות האלה.

בהדרכה,
דיברנו על החשיבות של להמשיך לראות גם את החלקים הטובים שבו.

לא כדי להתעלם מהקושי.
לא כדי לייפות את המציאות.

אלא כי ילדים צריכים שמישהו ימשיך להאמין בהם,
גם ברגעים שבהם הם כבר מתקשים להאמין בעצמם.

והרבה פעמים,
האמונה של ההורה,
היא המקום שממנו מתחיל להיבנות מחדש הביטחון של הילד.

ולפעמים,
גם בתוך ימים מורכבים,
משפט אחד טוב,
מבט אחד שרואה את הילד מעבר לקושי,
יכול להשאיר בתוכו משהו שילך איתו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

לא לתת ליום לעבור,
בלי שהילד שלכם שמע מכם משהו טוב עליו.
משהו אמיתי.
מהלב

יש ילדים,שכל טעות קטנה יכולה לערער אותם מאוד.ציור שלא יצא בדיוק כמו שרצו.משחק שלא הסתדר לפי התכנון.משהו שהתבלגן פתאום.מב...
10/05/2026

יש ילדים,
שכל טעות קטנה יכולה לערער אותם מאוד.

ציור שלא יצא בדיוק כמו שרצו.
משחק שלא הסתדר לפי התכנון.
משהו שהתבלגן פתאום.

מבחוץ,
זה יכול להיראות כמו עקשנות,
צורך מוגזם בשליטה,
או קושי ‘לשחרר’.
אבל הרבה פעמים,
מאחורי הצורך שהכל יהיה מדויק,
יש בכלל פחד.

פחד לטעות
פחד לאבד שליטה
פחד ממה יקרה אם הדברים לא יסתדרו בדיוק כמו שציפו.

הם לא תמיד צריכים שנמהר ללמד אותם ‘לשחרר’.
הם קודם צריכים להרגיש,
שגם בתוך חוסר סדר קטן,
הם עדיין בטוחים.

התגובה שלנו ברגעים האלה,
יכולה לעשות הבדל גדול.

פחות למהר לתקן,
פחות להילחץ מהתגובה שלהם,
ויותר לנסות להבין מה קורה מתחתיה.

במרכז הטיפול מרחב הלב,
אנחנו פוגשים ילדים דרך קשר,
שיחה, משחק,
וגם דרך חומרים.

בטיפול באומנות,
החומר עצמו הוא חלק מהתהליך.
יש ילדים שיבחרו שוב ושוב חומרים מדויקים ומוחזקים.
יש כאלה שיימנעו מלכלוך, ערבוב או חוסר שליטה.

ויש רגעים קטנים בתוך היצירה,
שיכולים ללמד אותנו הרבה על העולם הרגשי של הילד,
על הפחדים שלו,
ועל הדרך שבה הוא פוגש טעויות, תסכול או חוסר ודאות.

דרך ההתבוננות העדינה הזאת,
אפשר להתחיל לבנות אצל הילד תחושת ביטחון,
גמישות,
ויכולת להתמודד גם עם דברים שלא מסתדרים בדיוק כמו שרצה

Address

Modi`in

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when לימור רחמים טיפול באמנות וcbt posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to לימור רחמים טיפול באמנות וcbt:

Shortcuts

Share