17/09/2026
לפעמים אדם שנמצא בחושך
צריך שמישהו יחזיק עבורו את האור,
עד שהוא יוכל לראות אותו בעצמו.
לפני שלוש שנים היא פנתה אליי ושאלה אם נכון לה להישאר בקשר הזוגי שלה.
ככל שהקשבתי לה, הבנתי שהיא חווה פגיעה מילולית וכלכלית. אמרתי לה בעדינות אך בבירור:
הגיע הזמן לצאת מהקשר הזה.
אבל היא הייתה תלויה בו כלכלית ולא האמינה שהיא מסוגלת לצאת.
בפגישות שלנו החזקתי עבורה את התקווה. הזכרתי לה שוב ושוב שהיא לא חייבת לעבור את זה לבד, ועודדתי אותה לפנות לעובדת סוציאלית ולקבל את הסיוע שמגיע לה.
אלה היו שיחות לא פשוטות.
שיחות של כאב, פחד וסבל, אבל גם של תקווה ואמונה שאפשר להגיע לחיים אחרים.
בראש השנה קיבלתי ממנה טלפון מרגש:
היא סיפרה שמצאו עבורה מקום מגורים, שיש לה עבודה מסודרת ושהיא נמצאת במקום טוב ובטוח.
ובעיקר היא כבר לא לבד.
יש לה בית ואנשים שנמצאים לצידה.
פעמים רבות היא אמרה לי:
״אין לי אף אחד בעולם. אני לבד.״
והיום היא יוצאת להרצאה משלה,
ומספרת כיצד יצאה מחושך לאור.
מרגש ומשמח אותי לדעת שהייתי חלק מהדרך שלה שהושטתי לה יד ברגעים הקשים, הקשבתי, האמנתי בה והחזקתי עבורה את האור, עד שהצליחה לצאת ולבנות לעצמה חיים חדשים.
לפעמים זו המשמעות של ליווי:
לא לעשות את הדרך במקום האדם,
אלא להאיר לו את הדרך עד שהוא מאמין שהוא מסוגל ללכת בה בעצמו.
