08/09/2026
30 שנה של ביחד(בלתי נתפס)!
מסתכלת על הדרך שעברנו, והכל מתחבר לי פתאום לימים האלה של תחילת הסתיו.
הכל התחיל בדייט ראשון במוצאי ראש השנה, אחרי חצי שנה של היכרות בצבא. משהו בשקט של מוצאי החג, לצד צד. ההתרגשות מההתאהבות סימן את התחלת השביל. ארבע שנים לאחר מכן, ב-7/9, עמדנו תחת החופה כל כך צעירים (אני בת 23 ואתה 26).
יש משהו מיוחד בריווח הזה – הימים שבין תאריך החתונה שלנו לבין ראש השנה. כמו ימים שיושבים בין שני חגים, בין תחילת שנה להתחלה של בית. ימים שקטים כאלה, שבין טיפות הזמן צוברים משמעות עמוקה.
אף פעם לא עשינו ענין גדול מהתאריך- אנחנו גם לא אנשי שפת האהבה - מתנות.
ועדין,
שלושים שנה של התפתחות. של תנועה מתמדת בין ה"יחד" העמוק לבין ה"לבד" שמבקש מקום. שלושים שנה שלמדנו בהן שאהבה היא בחירה מחודשת בכל יום מחדש – לטפח, להתרגש, ולגלות זה את זו שוב.
עבור יום הנישואין השנה – אתה כתבת לי שני שירים, ואני הכנתי לנו את כל השירים שהחלפנו בינינו השנה, אגודים יחד לספר.
כמה יפה החיבור הזה, וכמה מעט צריך בשביל לגעת ברוח.
שִׁיר הַמַּסָּע וְהַשִּׁיבָה / צביקה ירום
שְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת אוֹר שֶׁזָּרְחוּ עַל פָּנֵינוּ,
שְׁלֹשִׁים שְׁנוֹת יָפְיָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ.
פֵּרוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ: שְׁלֹשָׁה יְלָדֵינוּ,
וְעוֹד עָנָף שֶׁאֻמַּץ אֶל הָאֵלֹן וְהִפְרִיחַ מָזוֹר –
וְלוֹ כְּבָר אִשָּׁה וְיֶלֶד קָטָן,
וְשֹׁרֶשׁ חָדָשׁ שֶׁצָּמַח בַּגָּן.
הָיָה הַמֶּרְחָב שֶׁפָּתַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת כָּל אֶחָד נַפְשׁוֹ הַלּוֹחֶשֶׁת.
הָיוּ הַמַּסָּעוֹת, יְפֵי הַתִּפְאֶרֶת,
וְגַם הַמְּבוּכָה, הַפְּצָעִים וְהָרֶשֶׁת.
כִּי יֵשׁ שֶׁהַדֶּרֶךְ אָבְדָה בֶּעָנָן,
וְאִישׁ לְנַפְשׁוֹ נָסַע, לֹא אִתָּנוּ,
וְרוּחַ קָרָה אֶת הַיַּחַד אָסְפָה וְזָרְתָה,
וּמָה שֶׁהָיָה – כִּמְעַט שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנּוּ.
אַךְ הִנֵּה הַשַּׁחַר עָלָה עַל הָהָר,
וְשׁוּב הַזְּהָבִים נוֹגְעִים בָּעֵינַיִם.
תְּשׁוּקָה חֲדָשָׁה כְּמוֹ נָהָר שֶׁנִּפְתַּח,
מְלֵאָה נְהָרָה, זְהוֹרִית שָׁמַיִם.
כִּי שָׁבְנוּ לַלֶּכֶת, יָדַיִם בְּיָד,
וְהָאוֹשָׁר גָּדוֹל, וְהַלֵּב שׁוּב נִרְעָד.
שלושים שנה, והנס הזה עדיין פועם. נפעמים מהנס.
#שלושיםשנותאהבה #יוםנישואין30 #נפעמיםמהנס #דיאלוגפואטי #שירהזוגית #יחדולבד #בחירהמחודשת #נגיעהברוח
