30/12/2024
שנה שעברה, כשחיפשתי גן למעיין, ראיתי גן שהייתה בו טלוויזיה. הגננת מיד ניסתה להרגיע אותי:
'אנחנו משתמשים בה רק כשהילדים בוכים ומתקשים להסתגל.'
הבנתי שהיא רואה בזה כלי להרגעה, אבל אני הרגשתי שמשהו בי מתכווץ.
איך זה באמת משפיע על הילדים שלנו?
כשהילדים שלנו מתוסכלים או בוכים, ברור שלפעמים אנחנו רוצים להרגיע אותם מהר.
גם לי, כאמא, יש רגעים שבהם אני פשוט רוצה שקט.
יחד עם זאת, כשאנחנו משתמשים במסך כפתרון, אנחנו עלולים לפספס רגעים משמעותיים לבנייה הרגשית שלהם.
אז מה באמת קורה כשהמסך הופך לפתרון להרגעה?
📺הילד לומד להימנע מלהתמודד עם הרגשות שלו. המסך מסיח את דעתו, ובמקום להרגיש ולעבד את מה שעובר עליו, הוא 'בורח' – וזה פוגע בתהליך הלמידה הרגשי שלו
📱המסך *לא* מלמד כלים לוויסות עצמי- כשאנחנו נותנים לילד מסך במקום להתמודד עם תחושת הצפה, הוא מפספס את ההזדמנות ללמוד להרגיע את עצמו בדרכים טבעיות.
👩💻פגיעה בקשר ההורי- רגעי בכי ותסכול הם הזדמנות שלנו להיות שם בשביל הילד, לחזק את הקשר וליצור ביטחון רגשי. כשהמסך מחליף אותנו זה יכול לפגוע בתחושת הביטחון שמגיעה מתמיכה רגשית של מבוגר משמעותי.
💉מתפתחת תלות במסך- הילד ירגיש צורך במסך כדרך להתמודד עם רגשות שלילים. המסך הופך להיות פתרון אוטומטי, וכל תחושה רגשית שלילית נתקלת בדרישה למסך.
🩷אז מה עושים?
כשהילד שלכם בוכה, מתוסכל או כועס, קודם כל פשוט להיות שם בשבילו.
רק אחרי שהוא נרגע, (ולא כתנאי להרגעות ) ואחרי שעובר מספיק זמן כך שאין קשר ישיר בין הרגש למסך, אפשר לשקול להדליק אותו.
תנו למסך להיות פתרון לפנאי – לא לתחושות קשות.
ההורות היא מסע, וכולנו רוצים לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים.
אם אתם מרגישים שהמסכים השתלטו קצת יותר מדי, או שהתגובות למסך יוצרות מתח בבית,
אני כאן כדי לעזור לכם למצוא איזון שיעבוד בשבילכם ובשביל הילדים שלכם.
ליאור נוימן💜
הורות מצמיחה
