לשחרר את המשקל מבפנים - סנדי סוראני, דיאטנית קלינית

  • Home
  • Israel
  • Petah Tikva
  • לשחרר את המשקל מבפנים - סנדי סוראני, דיאטנית קלינית

לשחרר את המשקל מבפנים - סנדי סוראני, דיאטנית קלינית טיפול באכילה רגשית ולירידה במשקל בגישה משולבת (תזונתית-רגשית) ובהתאמה אישית. מפגשים פרטניים בקליניקה בכפר גנים ג' בפתח תקווה או בזום.

אם כבר ניסית דיאטות שונות בחייך, ולמרות זאת את לא מרוצה מהאכילה, המשקל או המראה שלך- הגעת למקום הנכון.

שמי סנדי סוראני, דיאטנית קלינית ומטפלת, וממש בתחילת דרכי לפני 10 שנים הבנתי- שדיאטות לא עובדות. לא רק שהן לא מביאות לירידה במשקל אלא להיפך- עם השנים הן גורמות לעלייה במשקל, ביסוס של הרגלי אכילה מזיקים ואכילה רגשית.

מה נעשה אצלי בקליניקה? בתהליך פרטני ומותאם אישית, אלווה אותך ליצירת מערכת יחסים חיובית עם האכילה, עם הגוף שלך ועם עצמך.
יחד נבין איך את יכולה לאכול בצורה קשובה ומספקת ולשלוט באכילה שלך, במקום שהיא תשלוט בך. זאת מבלי שתצטרכי לוותר על המזונות שאת אוהבת או לחיות בתחושת חסך וחוסר.
בנוסף לעבודה התזונתית, תקבלי מגוון כלים וטכניקות שיעזרו לך לעשות שינוי תודעתי אמיתי, להטמיע את הההרגלים החדשים ולשמר אותם לאורך זמן.

בכל שאלה את מוזמנת ליצור איתי קשר, כאן בעמוד או ב-054-4871530

בשבוע שעבר נסענו אני ושנשן לעגלת קפה חדשה.מה יש לכם ללא גלוטן? שאלתי את המוכר, והוא הצביע על תצוגה יפה של כל טוב- עוגיות...
26/07/2026

בשבוע שעבר נסענו אני ושנשן לעגלת קפה חדשה.
מה יש לכם ללא גלוטן? שאלתי את המוכר, והוא הצביע על תצוגה יפה של כל טוב- עוגיות, קינוחים, מאפה שוקולד.
אוקי, אחלה, אבל אני אחרי אימון ורעבה, אני צריכה אוכל.
ואז ראיתי אותו. בורקס גבינה.

עכשיו תראו, הפסקתי לאכול גלוטן לפני שנתיים וחצי (מסיבות רפואיות, זאת לא המלצה!), ואני יכולה לספור על 3 אצבעות את המקומות שבהם אני יכולה לאכול בורקס.
אז קול בראש שלי ישר צעק- כן! בורקס! קחי בורקס, מהר לפני שיגמר!
אבל הקול שיצא החוצה שאל- יש כריכים?
יש טוסט.

אוקי. אני אוהבת טוסט. אבל טוסט אני יכולה להכין לי בבית, לא חבל "לבזבז" הזדמנות למשהו “שווה”?
התלבטתי קצת, ואמרתי למוכר-
טוסט בבקשה.
והייתי ממש שלמה עם הבחירה הזאת, כי הבנתי שזה מה שאני באמת רוצה באותו הרגע.

כשאני מדברת עם המטופלות שלי על אכילה קשובה, ועל לאכול את מה שהן באמת רוצות, אני לרב מקבלת תשובה בסגנון- אבל אז אני כל היום ארצה לאכול פיצה/ פסטה/ בורקס...

המחשבה הזאת מקורה כמובן ב”תרבות” הדיאטות, שם סוג אוכל שכזה נחשב אסור. וכולנו הרי יודעות שמה שאסור- הופך אוטומטית לנחשק.
בפועל, מה שיקרה אם באמת תסכימי להוריד את האיסורים ותאפשרי לעצמך בחירה חופשית ומלאה, הוא שתגלי דבר מעניין- הגוף מבקש משהו שונה בכל פעם. לפעמים תרצי פיצה ולפעמים כריך ולפעמים סלט.
כי את יכולה לאכול הכל, אבל השאלה החשובה היא- מה את באמת רוצה?

ועוד נקודה חשובה: כדי לא להרגיש ש”הפסדת” או “ויתרת”, תני לעצמך הבטחה אמיתית שתוכלי לאכול את הבורקס (או העוגה, או כל דבר אחר) כשבאמת יתחשק לך.
הרי כשיהיה לי חשק אמיתי דווקא לבורקס, אני אוכל פשוט לחזור לאותו המקום ולקנות לי אחד ולהנות ממנו כמו שצריך.
לדעתי יש בזה משהו מאוד מרגיע.

ועכשיו בואי נעשה תרגיל קטן:
בפעם הבאה שאת יוצאת לבית קפה או מסעדה, קחי את התפריט ותשאלי את עצמך- מה אני באמת רוצה עכשיו?

את יכולה לשאול שאלות מכוונות כמו-
האם בא לי אוכל חם או קר?
קליל או כבד?
רך או קראנצ’י?
טעמים חזקים או עדינים?
כמה אני רעבה כרגע?

ואפשר גם לבדוק את הצד השני, עם שאלות כמו-
האם בא לי להזמין את זה רק כי זאת הזדמנות שאני לא רוצה לפספס?
האם אני מזהה FOMO?
האם יש עניין של לחץ או ציפייה חברתית לאיזה כיוון?

חשוב מאוד- תיגשי אל התרגיל הזה בפתיחות ובסקרנות.
אל תניחי הנחות מראש (בטוח ארצה…) ואל תחלקי ציונים (אם אבחר במנה הזאת זה יהיה טוב או רע).
פשוט תאפשרי לעצמך להתחבר לגוף שלך ולרצון שלו.
מה את אומרת, מוכנה לנסות? 🙂

לא בטוחה שאת מצליחה להבין את מה שהגוף אומר לך? שלחי לי הודעה ונעשה זאת יחד 🌸

26/02/2026

האמת? הלוואי וזה היה נכון.
הלוואי ופשוט היה צריך רק ממש לרצות והופ- קסם! האכילה מתאזנת, האכילה הרגשית נעלמת והמשקל יורד.
בפועל, זה הרבה יותר מורכב מזה.
יש פה פיזיולוגיה, עבודה רגשית, הרגלים התנהגותיים.

אז אם ניסית את כל הדיאטות הקלאסיות וזה לא עובד ונמאס לך להיות מתוסכלת מזה שאת "לא מספיק חזקה"-
בואי ננסה דרך אחרת.

דרך של שינוי פנימי אמיתי שיאפשר לך איזון ויצירת שגרת אכילה מיטיבה שאת באמת יכולה להתמיד בה לאורך זמן.
דרך שתאפשר לך להרגיש טוב עם הגוף שלך.
אני פה, במרחק הודעה ❤️

בכנות? לא רציתי לכתוב על זה.לא אוהבת לתת במה לדברים האלו. זה עושה לי כווץ' בבטן. וכל כך הרבה כבר נאמר.אבל אולי זה כל הענ...
05/02/2026

בכנות? לא רציתי לכתוב על זה.
לא אוהבת לתת במה לדברים האלו. זה עושה לי כווץ' בבטן. וכל כך הרבה כבר נאמר.
אבל אולי זה כל העניין בעצם. הכווץ' הזה.

אני זוכרת את עצמי הנערה בתיכון.
אהבתי לאכול והייתי "שמנה". הסביבה דאגה להזכיר לי את זה כל הזמן.
הייתה לנו מורה לספרות, רחל. היא הייתה אישה מדהימה בכל המובנים, כזאת שבאמת ראתה אותנו, ובין היתר היא איפשרה לנו לאכול בשיעורים שלה.
אלו היו שעות אחה"צ והיינו רעבים כבר אז היינו יורדים כמה חברים לקפיטריה למטה וקונים פלאפל או נקניקיה בבאגט ויושבים בשיעור ואוכלים.
ואני הייתי מחזיקה את הבגט ביד אחת, וצובטת את הבטן שלי מתחת לשולחן ביד השנייה.
אוכלת ושונאת. לא יכולה להפסיק לאכול, ולא יכולה להפסיק לשנוא.
ועברו מאז מעל 20 שנה, עבר מאז הכל מהכל ולמרות ההכל הזה, הנה אני מקלידה את השורות האלו רועדת ובוכה.

הפרה עם האבוב.
כמה כאב, כמה רעל, כמה בריונות יש במילים האלו.
ולמה? באמת, למה?!
האם, גברת פוליאקוב, את עד כדי כך שונאת את עצמך שאינך יכולה לסבול את עצם המחשבה על כך שישנן נשים שמנות שפשוט חיות את חייהן?
האם זה כל כך כואב לך שהדרך היחידה שבה את מסוגלת להתמודד עם זה היא להכאיב בחזרה?

שנים של עבודה לקח לי כדי לצאת מהמעגל הנוראי הזה. שנים של סבל עד שלמדתי לדבר אל עצמי יפה. להפסיק לשנוא, ואז גם להתחיל לאהוב.
לטפח את הגוף שלי מתוך חמלה וראיית הטוב.

אז בואו נעשה את זה ברור:
מותר לך.
מותר לך ללבוש מה שאת רוצה, ולהצטלם איך שאת רוצה.
מותר לך, לא- רצוי לך- לחיות חיים מלאים וטובים ממש כמו שאת, בכל משקל שאת נמצאת בו.
ואם למישהו יש בעיה עם זה, הוא מוזמן מאוד להסתובב וללכת.
תם עידן החושך.
את לא תחזירי אותנו לשם יעל.

22/01/2026

מגיע לך!

בשבוע שעבר עברתי עם חברה ליד הגלידריה של אייל שני.בעיקרון אני לא עומדת בתורים היא אמרה לי, אבל אם ממש בא לך אז אפשר.וואל...
02/12/2025

בשבוע שעבר עברתי עם חברה ליד הגלידריה של אייל שני.
בעיקרון אני לא עומדת בתורים היא אמרה לי, אבל אם ממש בא לך אז אפשר.
וואלה, האמת שלא בא לי, עניתי לה. לא מתחשק לי גלידה.
אבל נשאר בי איזה FOMO. הרי כל כך הרבה המלצות שמעתי על הגלידריה הזאת!

והנה לא עבר שבוע והיום הזדמן לי להיות שוב באיזור.
איך שיצאתי מהבית בבוקר אמרתי לעצמי- היום אני אוכל שם גלידה!
ולאורך הסידורים שהיו לי לעשות חשבתי עליה.
וסיימתי את הסידורים ושוטטתי לי להנאתי ברחובות נווה צדק היפה ועברתי ליד מגוון גלידריות ובתי קפה ולא האטתי ולא הסתכלתי! אין לי מה לחפש פה, אני אוכלת היום בגלידריה של אייל.

ובצעידה לעבר הגלידריה הבנתי שלא בא לי.
והתבאסתי.
והגעתי לתחנת הרכבת והייתי צריכה להחליט: ימינה לכניסה לתחנה, שמאלה לגלידריה.
ופניתי שמאלה! אמרתי לעצמי שאגיע לשם ואז אחליט. אולי פתאום כן שוב יבוא לי? הרי מהבוקר ציפיתי. עד כדי כך רציתי לרצות.

הגעתי. עצרתי. דמיינתי איך זה ירגיש לשבת עם הגלידה באחד השולחנות, או אולי בדשא בין העצים.
הראש אמר- נו! לכי תקני! חבל שתפסידי!
אבל הגוף אמר- לא בא לי עכשיו. זה לא יהיה וואו. חבל לבזבז כסף/ סוכר/ חוויה על לא וואו.
בחרתי להקשיב לגוף. מניסיוני, הוא יודע טוב יותר...
הסתובבתי והתחלתי לצעוד חזרה לעבר תחנת הרכבת.
נראה שאצטרך להגיע לאיזור פעם שלישית בשביל הגלידה :)

בתמונה: יום אחר, גלידה אחרת. בלי הייפ, אבל התאימה בול להמתיק רגע🍦

הרבה זמן לא כתבתי פה, אבל אחרי החגים הגיע אז זה תזמון טוב להתחיל דיאטה-אז זהו שלא.כי כמה פעמים כבר עשית את זה.התחלת, שמר...
18/10/2025

הרבה זמן לא כתבתי פה, אבל אחרי החגים הגיע אז זה תזמון טוב להתחיל דיאטה-

אז זהו שלא.
כי כמה פעמים כבר עשית את זה.
התחלת, שמרת, הקפדת, ירדת אבל אז... "פתאום" זה הפסיק לעבוד. את כבר לא מצליחה לשמור. מרגישה שאין לך כח רצון. מה שירדת עולה חזרה וכמה שזה מתסכל.

אז אני רוצה לספר לך משהו.
זאת לא את, זאת הדיאטה!
זה לא קשור לכח רצון, או לידע על קלוריות או תפריטים (בטוחה שיש לך בשפע).
זה קשור לזה שאף אחת לא באמת רוצה לחיות בחוסר ובצמצום.
לזה שאי אפשר להחזיק חזק חזק לאורך זמן- כי בסוף נתעייף, ונחפש נחמה- באוכל כמובן.

אז אם גם לך נמאס מדיאטות,
ואת רוצה לעשות שינוי אמיתי בהרגלי האכילה שלך,
לצאת מהלופ של אסור-מותר, להפסיק לספור ולצמצם.
להבין למה את אוכלת רגשית ולטפל בזה מהשורש, להפסיק את הבולמוסים, להשיג שקט מול האוכל.
אם את רוצה להפסיק את המלחמה בגוף ולהתחיל איתו תהליך של שלום.

אני פה, ללוות אותך צעד צעד עד שנגיע ❤️

קמתי הבוקר עייפה מהרגיל. לארוחת הבוקר לקחתי משכך כאבים, כי הגב כבר התחיל לתת את אותותיו.אלעד במילואים, אני ביום קליניקה ...
22/01/2024

קמתי הבוקר עייפה מהרגיל. לארוחת הבוקר לקחתי משכך כאבים, כי הגב כבר התחיל לתת את אותותיו.
אלעד במילואים, אני ביום קליניקה מלא ולבד עם הילדים.
אוספת את עצמי, אוגרת כוחות, ואז- מגלה שדנה העלתה חום. ליבי יוצא אליה והכל כבר מרגיש יותר מדי.
מגדל הקלפים קורס.

אני מצליחה לאסוף את עצמי (אין באמת ברירה) ואז הוא מגיע-
חשק עז למתוק.
פיצוי, נחמה, פינוק.
מגיע לי.
אני לא מתנגדת לו.
לוקחת קוביית שוקולד ובוחרת לאכול אותה לאט. לבד. בשקט, בנחת.

וזה מספק ומספיק.
הצורך קיבל מענה-
בתשומת לב. בחמלה.

לאכילה הרגשית יצא שם רע, היא נתפסת כמשהו שיש להילחם בו ולהכחיד אותו.
אבל האמת היא שגם אכילה רגשית יכולה להיות מווסתת-
אם רק נעיז להתבונן עליה בעיניים אחרות, לשנות את הטון-
משנאה- לסקרנות. מביקורת- לחמלה.
אז תוכל קוביית השוקולד פשוט להמתיק לנו את הרגע.

09/06/2022

לפני 24 שעות העליתי את הסרטון הזה לסטורי שלי.
הדופק שלי היה על 200. פחדתי.
ממה את פוחדת? שאלתי את עצמי.
ולא הייתה לי תשובה טובה.

אז קפצתי למים.
בטייק אחד, בתאורה בינונית מינוס, בלי עריכה.
נקי, אותנטי. חשוף. מאוד.
בסדר, כולה סטורי, הרגעתי את עצמי, 24 שעות ופוף, יעלם.

קיבלתי המון תגובות מרגשות.
המון הזדהות. מילות תודה.
אז החלטתי שאם כבר אז כבר, ואני מעלה אותו גם לכאן.
למקום שהוא קבוע.

איכות הצילום כאמור לא משהו בכלל.
גם הפורמט לא מתאים לפיד.
אבל התוכן סופר חשוב בעיניי.

אז אני גם מעיזה ומבקשת- תשתפו.
שיגיע לכמה שיותר א.נשים.
שכמה יותר א.נשים ידעו שהמשקל שלהם הוא בסך הכל מספר. ולגמרי מותר להם פשוט להיות ❤️

לפעמים כשאני אוכלת, אני צריכה להיזהר מעצמי.לפעמים כשאני אוכלת, אני צריכה להיזהר מהמחשבות של עצמי.הבדל של מילה אחת שהוא ה...
02/06/2022

לפעמים כשאני אוכלת, אני צריכה להיזהר מעצמי.
לפעמים כשאני אוכלת, אני צריכה להיזהר מהמחשבות של עצמי.
הבדל של מילה אחת שהוא הבדל של שמיים וארץ.

הנה אכלתי מנה יפה ואני עדיין רעבה.
ואז זה מתחיל -
איך יכול להיות שאת עדיין רעבה?
זה היה אמור להספיק לך
את לא צריכה לקחת תוספת
זה לא הגיוני שאת לא שבעה מזה!

מחשבות שיפוטיות, ביקורתיות שמרחיקות אותי מעצמי, מהגוף שלי.
היום אני יודעת שזאת לא אני.
זאת גם לא האמת.
אלו רק מחשבות.
היום אני בוחרת להקשיב לבטן, לגוף- כי הוא היחיד שבאמת יודע.
וזה מוכיח את עצמו בכל פעם מחדש.

כשאני בוחרת להאמין למחשבות-
ארגיש רעב, תסכול, חסך, אי שקט.
בהמשך כנראה יגיע גם הפיצוי, שיוביל לאשמה, וחוזר חלילה.

כשאני בוחרת להקשיב לגוף -
ארגיש שובע, סיפוק, שקט.
ובאופן מדהים, בארוחה הבאה, או בהמשך היום, או למחרת- הגוף שלי פשוט ידע לאזן את עצמו, בהתאם למה שהוא זקוק לו.

מחשבות הן רק מחשבות.
הן לא האמת.
נשימה.

ומה איתך?
האם את בוחרת להאמין למחשבות
או להקשיב לגוף?

במשך 10 דקות, היא דיברה ואני רק הקשבתי.לא, זה לא מדויק. גם חייכתי עד ששרירי הפנים שלי כאבו והתרגשתי עד עמקי נשמתי.היא סי...
29/05/2022

במשך 10 דקות, היא דיברה ואני רק הקשבתי.
לא, זה לא מדויק. גם חייכתי עד ששרירי הפנים שלי כאבו והתרגשתי עד עמקי נשמתי.

היא סיפרה לי איך למדה לשים גבולות. זה התחיל באוכל, אבל אתמול מישהו אמר לה משהו לא במקום והיא העיזה וענתה לו.
היא סיפרה לי איך הבינה שהיא לא צריכה אישורים חיצוניים של אחרים. היא כבר בטוחה בעצמה. אז נכון- מחמאות זה נחמד מאוד, אבל כבר לא הכרחי.
היא סיפרה לי איך הקלילות מלווה אותה בכל תחומי החיים- בהורות, בעבודה. פתאום מה שפעם היה כבד וקשה הפך לקל ואפשרי. החיים פשוט זורמים יותר.

נכון, התכנסנו כאן כדי לדבר על אוכל ואכילה. ואכן, המון שינויים תזונתיים נעשו וגם המשקל ירד.
אבל אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל. הוא חוויות, זכרונות, הרגלים, דפוסי חשיבה והתנהגות.
אוכל הוא מערכת יחסים ארוכה, עמוקה ומורכבת.
וכאשר מעיזים לגעת, להסתכל על ההקשרים האלו ולהבין אותם, דברים מדהימים קורים.
השינוי מחלחל לכל תחומי החיים.
המשקל יורד, ולא רק בקילוגרמים. מטענים משתחררים.

אם גם את רוצה להשתחרר מהמשקל הזה,
אני פה בשבילך.
את רק צריכה להעיז ולהתבונן,
להסכים ולשחרר,
ודברים נפלאים יקרו ❤️

Address

כפר גנים ג'
Petah Tikva
4937969

Opening Hours

Monday 08:00 - 16:00
Tuesday 15:00 - 20:00
Thursday 08:00 - 16:00
Sunday 08:00 - 16:00

Telephone

+972544871530

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when לשחרר את המשקל מבפנים - סנדי סוראני, דיאטנית קלינית posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category