11/08/2026
מיכל שנוצר בתוך קשר.
במפגש דיאדי עם חימר התחיל להיווצר מיכל.
הילדה ביקשה צורה של לב ואמא שלה לקחה על עצמה את הבנייה.
אמא השקיעה במיכל זמן ומאמץ.
חשבה על העובי, על הרוחב, על הגבולות ועל הדרך שבה יוכל להחזיק. עבדה, תיקנה והתאימה מתוך היכולות שלה, המציאות, התחושה בחימר ומתוך מחשבה על הילדה ועל הצורה שביקשה.
במקביל הילדה יצרה דמות קטנה, מחייכת וחיובית.
כשהמיכל היה מוכן, הילדה התאימה אותה למיכל שאמא יצרה עבורה וביקשה להכניס את הדמות לבפנים.
וכך, מתוך העבודה בחומר נוצר רגע שמספר משהו על הקשר ביניהן:
אמא שמתאמצת לבנות ולהתאים מיכל עבור הילדה שלה, וילדה שמצליחה למצוא בתוכו מקום למשהו משלה. חי, מחייך ונוכח.
בעבודה דיאדית, רגעים כאלה מאפשרים להורה ולילד לא רק לדבר על הקשר, אלא לחוות אותו אחרת בתוך המפגש. להתבונן זה בזו, להתאים, להשפיע ולהיות מושפעים, וליצור יחד מרחב שיש בו גם החזקה וגם מקום לנפרדות.
