אולגה גרון CBT

אולגה גרון CBT מטפלת במגוון קשיים: חרדות, דיכאון, OCD, טראומה ועוד. מתמחה בטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי.

קליניקה בכיס🥄 למה הילד שלכם קורס אחרי בית הספר? תכירו את "תאוריית הכפיות" 🥄​שחיקה אוטיסטית (Autistic Burnout) אצל ילדים ...
07/08/2026

קליניקה בכיס

🥄 למה הילד שלכם קורס אחרי בית הספר? תכירו את "תאוריית הכפיות" 🥄

​שחיקה אוטיסטית (Autistic Burnout) אצל ילדים היא לא סתם "עייפות". זו התרוקנות מוחלטת של מאגרי האנרגיה שלהם, לרוב כתוצאה ממאמץ יומיומי לנווט בעולם שלא תמיד מותאם להם.
​בעבודה הקלינית, כשאנחנו מסתכלים על הילד מבעד לעדשה אינטגרטיבית ורחבה, תחושתית, רגשית וקוגניטיבית. אנחנו מבינים שכדי למנוע את ההתרסקות הזו, אי אפשר להסתמך רק על מנוחה מקרית.
צריך לנהל משאבים.
אחד הכלים הטובים והפרקטיים להסביר ולנהל את זה נקרא "תאוריית הכפיות".
​איך זה עובד?
תארו לעצמכם שכל בוקר הילד שלכם מתעורר עם מספר מוגבל של "כפיות" אנרגיה. כל פעולה שהוא עושה במהלך היום, עולה לו בכפית.
​בעוד ששינוי קטן בלו"ז או רעש בהפסקה עשויים לעבור בקלות אצל חלק מהילדים, עבור ילד על הרצף, הפעולות האלו שואבות משאבים עצומים:
🥄 מיסוך (Masking) - הניסיון "להתנהג כרגיל" או להסתיר קשיים כדי להשתלב גובה כפיות.
🥄 הצפה חושית - התמודדות עם הצלצול, תאורת הכיתה או המולה באוטובוס עולה כפיות.
🥄 שינויים בלתי צפויים - מורה מחליפה או ביטול חוג ברגע האחרון עולים המון כפיות.
​כשנגמרות הכפיות, הילד מגיע לקצה. שם לרוב נראה את ההתפרצויות (Meltdowns), הניתוקים או ההסתגרות. הגישה הרחבה מלמדת אותנו שאנחנו, כהורים, יכולים וצריכים לעזור להם לנהל את האנרגיה הזו בצורה אקטיבית:
​💡 הטיפ שלי אליכם:
עזרו לילדים לתכנן את היום לפי תקציב האנרגיה שלהם. אם אתם יודעים שיש היום אירוע משפחתי או פעילות שדורשת הרבה כפיות, נסו להוריד ציפיות ולצמצם משימות אחרות מראש.
בנוסף, עזרו להם למצוא ולשלב בסדר היום את מה שמטעין להם את הכפיות בחזרה: זמן שקט בחדר, עיסוק ממוקד בתחום עניין שהם אוהבים, או שימוש בעזרים לוויסות תחושתי. הנגשת הכלים המקצועיים האלו אליכם הביתה, ממש כמו להכניס את הקליניקה לכיס, יכולה לשנות את היומיום של כל המשפחה.

כשילד מגיע לקליניקה ומרגיש מספיק בנוח להביא איתו את תחומי העניין שלו ..כמו דמות אהובה שממנה הכל מתחיל.. קורה קסם אמיתי.​...
06/08/2026

כשילד מגיע לקליניקה ומרגיש מספיק בנוח להביא איתו את תחומי העניין שלו ..
כמו דמות אהובה שממנה הכל מתחיל.. קורה קסם אמיתי.
​החלטתי לקחת את זה צעד קדימה 💓
יחד התחלנו לבנות עולמות, ליצור, לדמיין ולשחק.
פתאום החדר הופך למרחב משותף שבו הכל אפשרי, ודרך המסע הזה נפתחים שערים עמוקים לחיבור, לתקשורת ולעולמו הפנימי.
​כי בסוף, הקסם הכי גדול קורה כשאנחנו נכנסים יחד לעולם שלהם.

הרעיון מתבשל אצלי בראש כבר המון המון זמן.. וסוף סוף יש לי אומץ להתחיל! אז אני יוצאת להרפתקה חדשה..
05/08/2026

הרעיון מתבשל אצלי בראש כבר המון המון זמן.. וסוף סוף יש לי אומץ להתחיל! אז אני יוצאת להרפתקה חדשה..

הורים יקרים,כמה פעמים מצאתם את עצמכם מחפשים כלים מעשיים , עצה טובה או דרך לפשט את היומיום עם הילד או הילדה, אבל טבעתם בת...
04/08/2026

הורים יקרים,
כמה פעמים מצאתם את עצמכם מחפשים כלים מעשיים , עצה טובה או דרך לפשט את היומיום עם הילד או הילדה, אבל טבעתם בתוך ים של מידע, מאמרים ארוכים ועומס אינסופי של התראות?

נעים להכיר, אני אולגה גרון, עובדת סוציאלית קלינית (MSW) ופסיכותרפיסטית CBT. אני מטפלת בקליניקה בקריית אונו בגישה אינטגרטיבית, שמשלבת כלים קוגניטיביים-התנהגותיים מותאמים לגיוון נוירולוגי.

בדיוק בשביל זה פתחתי את "קליניקה בכיס: אוטיזם"- קבוצת וואטסאפ שקטה וממוקדת שנועדה לרכז עבורכם ערך נקי ישירות לנייד, בלי רעשי רקע.
מה תקבלו בקבוצה?
* פרוטוקולים מובנים לבית: עקרונות וכלים מבוססי CBT שמותאמים לגיוון נוירולוגי ואפשר ליישם ביומיום.
* דפי עבודה ותרגילים: חומרים דיגיטליים וכלים פרקטיים שאני מפתחת.
* רעיונות יצירתיים לאיך לייצר שיח רגשי ומשמעותי דרך תחומי העניין של הילדים.
* תכנים מקצועיים: מאמרים, טיפים והצצות "מאחורי הקלעים" של עולם הטיפול, לפני כולם.
💡 כמה דגשים חשובים לפני שצוללים לדרך:
* הקבוצה היא שקטה (פרסום תכנים הוא באחריותי בלבד, כדי לשמור על קשב נקי וממוקד).
* ההשתתפות בקבוצה אינה אנונימית, ומספרי הטלפון גלויים לחברי הקבוצה (חשוב לי לשמור על שקיפות מלאה).

אתם מוזמנים להצטרף בנחת, לקרוא בזמנכם הפנוי, ולקחת את מה שעובד לכם הכי טוב הביתה.
🔗 להצטרפות לקבוצה (ומוזמנים באהבה להעביר הלאה להורים נוספים שזה יכול לעזור להם):
הלינק להצטרפות:
https://chat.whatsapp.com/Eyib8fX77hSHon7GpPoFDF?s=cl&p=a&mlu=0&ilr=0

מכירים את זה שהילד עונה לכם : "היה כייף", "בסדר", "אני לא יודע/ת".הרבה פעמים מגיעים אליי ילדים מקסימים ורגישים, וההורים ...
30/07/2026

מכירים את זה שהילד עונה לכם : "היה כייף", "בסדר", "אני לא יודע/ת".

הרבה פעמים מגיעים אליי ילדים מקסימים ורגישים, וההורים מספרים שהילד מתוסכל, מתכנס בעצמו או מתפרץ, אבל כששואלים אותו: מה אתה מרגיש? הוא פשוט נאטם או אומר שהוא לא יודע. ההורים לפעמים חושבים שהוא לא רוצה לשתף או עושה דווקא. אבל האמת היא שהוא באמת לא מצליח לזהות מה עובר עליו מבפנים.

לתופעה הזו יש שם מקצועי: אלכסיתימיה (Alexithymia).
מקור המילה מיוונית, ומשמעותה המילולית היא "אין מילים לרגש". אלכסיתימיה היא קושי לזהות, לעבד ולתת שמות לרגשות הפנימיים שלנו.

איך זה קשור לאוטיזם?
אלכסיתימיה שכיחה מאוד אצל ילדים ואנשים על הרצף האוטיסטי. חשוב להבין: זה לא שאנשים אוטיסטים לא מרגישים. להפך, פעמים רבות הם חווים את העולם ואת הרגשות בעוצמה גבוהה מאוד! הקושי הוא בחיבור שבין התחושה הפיזית בגוף (כמו דופק מהיר או כיווץ בבטן) לבין ההבנה הקוגניטיבית שקוראים לזה פחד, תסכול או קנאה.

אצל ילד עם אלכסיתימיה, הוא לא יוכל להגיד לכם: "אני מרגיש עכשיו עצב ברמה 6". במקום זה, אנחנו נראה את הרגש פורץ החוצה דרך סימנים התנהגותיים וגופניים, לדוגמא:
* עלייה במחשבות חזרתיות וטורדניות
* התהלכות חסרת שקט בחדר
* זינוק בתנועות וויסות עצמי
* או התפרצות פתאומית שנראית כאילו הגיעה "משום מקום"

איך אנחנו עובדים עם זה בקליניקה?
כשיש אלכסיתימיה, לשאול ילד "מה אתה מרגיש?" זה כמו לבקש ממנו לקרוא שפה שהוא לא מכיר. לכן, אנחנו נעזרים בכלים חזותיים שעוקפים את המחסום המילולי:

מדד הרגשות וגלגל הרגשות:
אנחנו לא מחפשים מיד את הרגש המדויק. אלא מתחילים מהתבוננות בגוף ובשפה חזותית. אנחנו לומדים לזהות יחד את השינויים בעוצמת הרגש ואת הסימנים שהגוף נותן לנו לפני שהסיר מבעבע ועולה על גדותיו.

כשילד מקבל כלי שמנגיש לו את עולם הרגש בלי שיפוטיות, הבלבול הופך לאט לאט למודעות, והתסכול מפנה את מקומו לתקשורת ולחיבור.

מרגישים שהילד שלכם מתמודד עם הצפה רגשית ומתקשה להסביר מה עובר עליו? אתם לא חייבים להישאר עם זה לבד. מוזמנים ליצור איתי קשר לייעוץ ולבקש כלים שיעזרו לכם ולפיצוח השפה הרגשית של הילד שלכם.

האם אתם מכירים את המושג שחיקה אוטיסטית?אם הילד או הילדה שלכם פתאום לא מסכימים ללכת לבית הספר, מסתגרים שעות בחדר, או פתאו...
26/07/2026

האם אתם מכירים את המושג שחיקה אוטיסטית?
אם הילד או הילדה שלכם פתאום לא מסכימים ללכת לבית הספר, מסתגרים שעות בחדר, או פתאום מפסיקים לדבר איתכם ועם החברים.. בטח קשה לכם מאוד ואתם דואגים. לפעמים אנחנו רואים אותם פתאום לא מצליחים לעשות דברים שפעם באו להם בקלות (כמו להתלבש בבוקר, לצחצח שיניים, לסדר את התיק או אפילו להצליח להסביר את עצמם במילים), ואנחנו שואלים את עצמנו בייאוש: "מה קרה לו פתאום?"

חשוב שתדעו: הילד לא "עושה דווקא", לא מתפנק, וזה לא סתם גיל ההתבגרות או משבר רגיל. יכול להיות שהוא עובר עכשיו משהו שנקרא "שחיקה אוטיסטית".

מה זה בעצם? זה לא סתם לחץ מבית הספר, זו קריסה אמיתית של הגוף והמוח שמשפיעה על כל תחומי החיים.

איך זה נראה ומרגיש?
יש לזה 3 סימנים בולטים:

עייפות עצומה: לא סתם עייפות של סוף יום שאפשר לפתור עם שינה טובה. זו הרגשה ש"הבטרייה התרוקנה לגמרי", גם בגוף וגם בראש, ושום כמות של מנוחה לא מצליחה למלא אותה בחזרה.

איבוד יכולות: דברים שהילד כבר ידע לעשות נהיים פתאום קשים מדי. זה יכול להיות דברים פשוטים של יומיום כמו לשמור על היגיינה, לזכור דברים, או אפילו פשוט לתקשר ולדבר.

הכל מציף מדי (רגישות חושית): פתאום קשה להם מאוד לשאת רעשים, אורות או מגע. זה כאילו מישהו לקח את ה"ווליום" של העולם והגביר אותו למקסימום, ככה שכל רעש או תחושה קטנה הופכים לבלתי נסבלים.

בגלל זה הילד כל כך צריך את החדר החשוך והשקט שלו!
אנשים על הרצף האוטיסטי שחוו את זה, מתארים שזה מרגיש כאילו אתה בקושי מצליח להחזיק את הראש מעל המים בים סוער. כלומר זה לא סתם מתח זו ממש חוויה של קריסה.

אז מה אנחנו יכולים לעשות? קודם כל, לנשום. להבין שההסתגרות הזו היא הדרך של הילד לשרוד כרגע. המוח שלו חייב מנוחה. הילד צריך עכשיו סביבה בטוחה, שקט, הרבה פחות דרישות ממנו (להוריד ציפיות לתקופה הזו), והמון הבנה ואהבה, כדי שהגוף שלו יוכל להתאושש. הוא לא נגדכם, הוא פשוט צריך אתכם עכשיו כחוף מבטחים.
❤️
המידע בפוסט מבוסס על עבודתה של ד"ר מייגן אנה נף - Dr. Megan Anna Neff, מתוך המדריך שלה על שחיקה אוטיסטית .

הורים יקרים, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקרה לי לאחרונה בעבודה עם משפחה, כי אני פוגשת את המצבים האלה המון ומאמינה שחשוב לד...
20/07/2026

הורים יקרים, אני רוצה לשתף אתכם במשהו שקרה לי לאחרונה בעבודה עם משפחה, כי אני פוגשת את המצבים האלה המון ומאמינה שחשוב לדבר על זה.
עבדתי לאחרונה עם ילד מקסים על הרצף האוטיסטי, שחווה המון התפרצויות זעם בבית הספר. רגע אחד הוא היה נראה בסדר גמור, וברגע שאחריו פשוט מוצף לגמרי ומתפרץ.
ההורים והצוות החינוכי היו מתוסכלים ואובדי עצות.
ישבנו יחד... אני, ההורים והמורים... כדי לנסות להבין מה באמת עובר עליו שם. וגילינו כמה דברים שממש חשוב לי שכל מי שעובד או חי עם ילדים נוירודיברגנטים ידע:

קודם כל, הבנו שהתפרצות זעם היא לא בעיית משמעת. ברגעים של קריסה (Meltdown), "המוח החושב" של הילד פשוט מתנתק. להעניש, לנסות לחנך או לתת הוראות ברגע כזה...זה פשוט לא עובד!

כשהתחלנו לחקור, גילינו שנקודת הקושי העיקרית שלו הייתה מעברים. דברים שלנו נראים יומיומיים וקטנים כמו לעצור פעילות שהוא אוהב, לאסוף ציוד, לעמוד בתור או לעבור כיתה.. כל אלו יצרו אצלו עומס מטורף.
כל שינוי "קטן" כזה העמיס עליו בבת אחת מבחינה חושית, קוגניטיבית ורגשית.

בנוסף, הציפייה מילד על הרצף "לקרוא בין השורות" בסיטואציות חברתיות בבית הספר, היא בערך כמו לבקש ממנו לראות סרט על השתק ולצפות שהוא יסביר לנו את העלילה. זה דורש מהם "התעמלות שכלית" פשוט מתישה.

אז מה עשינו? הפסקנו להעניש את ההתנהגות, והתחלנו לתמוך במערכת העצבים שלו.
אי אפשר להעלים את כל המעברים בבית הספר, אבל כן אפשר להפחית את העומס בתוכם.
התחלנו להשתמש בהכנות ויזואליות לפני מעבר, דיברנו אליו בפחות מילים בזמן השינוי, והכי חשוב! נתנו לו זמן התאוששות כדי להירגע אחרי שהמעבר הסתיים.
ברגע שעשינו את זה, ראינו שינוי משמעותי. כי האמת היא, שהתנהגות נראית לנו פתאום מאוד הגיונית כשאנחנו מבינים איזה עומס מטורף מסתתר מתחתיה.

אם אתם מרגישים שאתם והילד שלכם תקועים בלופ דומה של התפרצויות, בבית או במסגרת, חשוב לי שתדעו שיש לזה סיבה. ויותר מזה, שיש דרך אחרת לעזור להם שמבוססת על הבנה של מערכת העצבים ולא רק על עונשים.
אתם לא חייבים להתמודד עם זה לבד. מוזמנים לכתוב לי הודעה, ובואו נחשוב יחד איך אפשר לעזור לילד שלכם.

הם כל כך רוצים חברים, אז למה הם פשוט לא ניגשים?בקליניקה שלי אני פוגשת הרבה מאוד בני ובנות נוער נפלאים ואוטיסטים. אחת התח...
06/07/2026

הם כל כך רוצים חברים, אז למה הם פשוט לא ניגשים?

בקליניקה שלי אני פוגשת הרבה מאוד בני ובנות נוער נפלאים ואוטיסטים. אחת התחושות שהכי צובטות לי בלב היא לראות כמה הם צמאים לקשר חברתי וכמה הם רוצים להרגיש שייכים. אבל ברגע האמת, כשהם רוצים לגשת לחבורה בהפסקה, או אפילו רק לשלוח הודעה בקבוצת הווטסאפ...והם פשוט קופאים. הרצון לקשר חזק, אבל החרדה החברתית עוצרת אותם.

כהורים, מתוך דאגה עמוקה ואהבה גדולה, קשה לנו לראות את הקושי הזה. ולפעמים התגובה הטבעית שלנו היא לנסות לדחוף אותם קדימה: "נו, פשוט תיגש אליהם!", "למה את לא מתקשרת להזמין אותה?", או "זה ממש קל, רק תגידי שלום".

אבל הלחץ הזה, גם כשהוא מגיע מתוך כוונה טובה, משיג לרוב את התוצאה ההפוכה. כשאנחנו לוחצים עליהם לעשות משהו שהגוף והמוח שלהם מפרשים כ"סכנה", זה מעורר בהם רגשות אשמה קשים. הם מתחילים להרגיש שמשהו בהם "דפוק", שהם פגומים, ושכדי להיות שייכים הם חייבים להסתיר את מי שהם (זה נקרא מסקינג). הבושה הזו רק מחזקת את הרצון להימנע ומגבירה את החרדה.

אז איך בכל זאת אפשר לעזור להם ולייצר עבורם סביבה תומכת? הנה 3 דרכים מרכזיות מתוך העבודה בקליניקה:

1. הורידו את הלחץ ותנו תוקף לקושי (אל תכפו אינטראקציה)
חשוב להבין שההימנעות שלהם היא לא עצלנות או חוסר רצון. זוהי דרך של הגוף שלהם להגן עליהם מסיטואציה שמציפה אותם בחרדה גדולה. במקום לדחוף, שדרו להם שזה בסדר לקחת את הזמן. תנו תוקף לחוויה שלהם: "אני רואה שזה מלחיץ אותך עכשיו וזה בסדר גמור". כשהבית מהווה מרחב בטוח שלא שופט אותם ומקבל אותם כמו שהם, מפלס החרדה והאשמה יורד משמעותית.

2. השתמשו בתחומי העניין שלהם כגשר חברתי
אחת הדרכים היעילות ביותר להפחית חרדה היא לבנות אינטראקציות חברתיות סביב הנושאים שהם הכי אוהבים. כשנערה שיש לה ידע נרחב במשחק מחשב מסוים או באנימה נפגשת עם חברה סביב הנושא הזה, היא מגיעה מעמדה של "מומחית". הפוקוס עובר מהצורך המלחיץ לנהל "סמול-טוק" אל הפעילות עצמה. זה מפחית את החרדה, מצמצם את הצורך להתאמץ להיות מישהו אחר, ומעורר רצון חברתי אמיתי.

3. עזרו להם לבנות "צעדים קטנים" (רק כשהם מרגישים מסוגלים)
במקום לצפות מהם ליזום פגישה פנים אל פנים באופן מיידי, שבו איתם ובנו יחד תכנית של צעדים קטנים והדרגתיים. למשל, השלב הראשון יכול להיות רק לשלוח אימוג'י בתגובה בוואטסאפ, והשלב הבא יהיה לשאול שאלה קצרה וטכנית. המפתח הוא לעשות זאת תוך הקשבה להם. הפעולה צריכה לקרות רק כשהם מרגישים רגועים ויכולים להתמודד עם האתגר הקטן מבלי להיות מוצפים בחרדה.

זכרו, המטרה שלנו היא לא לשנות את מי שהם ולאלץ אותם לפעול לפי נורמות "רגילות" בכוח. המטרה היא להעניק להם כלים שיתנו להם תחושת שליטה, כדי שיוכלו ליצור את הקשרים שהם כל כך רוצים בקצב, בדרך ובמקום שהכי מדויקים עבורם. ❤️

מוזמנים לשתף הורים שזה יכול לעזור להם!

יש מחשבות שתופסות אותנו ברגעים הכי שגרתיים.. תוך כדי שטיפת כלים, בפקק בדרך לעבודה...פתאום קופצת השאלה שמנקרת בבטן: "מה י...
18/06/2026

יש מחשבות שתופסות אותנו ברגעים הכי שגרתיים.. תוך כדי שטיפת כלים, בפקק בדרך לעבודה...פתאום קופצת השאלה שמנקרת בבטן: "מה יהיה בעתיד? מי יבין וידאג לילד שלי כמוני כשאני כבר לא אוכל?"

​כמי שמלווה הורים לילדים ולבוגרים עם אוטיזם, אני פוגשת את השאלה הזו כל הזמן. אני רואה את השגרה שדורשת מכם תעצומות נפש, את הג'אגלינג הבלתי פוסק בין תיאומים, טיפולים ובירוקרטיה, ואת העייפות השקטה הזו... של מי שמרגישים שהם צריכים להחזיק את כל העולם כדי שהוא לא יקרוס.

​אני לא כותבת את זה כדי לפזר קלישאות על "זמן לעצמכם" או חופשות מפנקות. אלא לשתף אתכם בכמה רעיונות שיכולים לעזור..

3 כלים פרקטיים קצת אחרים...

​לפרק את הפחד ל-3 צעדים: המחשבה על העתיד הרחוק יכולה לשתק. במקום להסתכל על ההר המפחיד כולו, תשאלו את עצמכם רק שלוש שאלות: מה הדבר שצריך לעשות ממש עכשיו? מי האדם הנכון שיכול לעזור לי בזה? ומה הצעד שצריך לעשות מיד אחר כך? הפירוק הזה מחזיר את תחושת השליטה ומוריד את החרדה לממדים שאפשר להתמודד איתה

​לשמור על עצמכם! אתם הנכס! הרבה הורים מרגישים אשמה על כל דקה שהם לוקחים לעצמם. בואו נשנה את זווית הראייה - זה לא 'אנוכיות', זו הגנה על הנכס. אתם המשאב המרכזי והכי חשוב בחיים של הילד שלכם. אם לא תתחזקו את עצמכם, פשוט לא יישאר מאיפה לתת. לשים גבול או לקחת פסק זמן זה הצעד הכי הכרחי למען המשפחה שלכם.

​לבקש עזרה: לרובנו קשה לבקש עזרה, וכשקרובים שואלים אנחנו פשוט עונים "הכל בסדר". ההצעה שלי: תהיו ספציפיים. במקום לקוות שינחשו, תגידו בדיוק מה נדרש: "אפשר שתעשי לי מכונת כביסה?", "תוכל להכין ארוחת ערב ולהביא לנו?", או "אתה יכול להשגיח עליו חצי שעה כדי שאצא להליכה?"

באחת ההרצאות שמעתי משפט חכם:
​ "זה בסדר גמור לא להיות בסדר, אבל זה לא בסדר להישאר במצב הזה". אל תישארו על האי הבודד הזה לבדכם, תנו לאנשים להושיט לכם יד.
​שולחת המון כוחות לכל הורה שזקוק לזה היום. ❤️

נ.ב.. לא מזמן טיילנו בעין כרם בירושלים ומאז אני חולמת לעשות שם ריטריט באחד המנזרים..לעשות מדיטציה והמון שקט וציוץ ציפורים. לפחות עם הבינה המלאכותית אני מגשימה את החלום ;) ומצד שני..לא נראה לי שאני באמת אצליח לקום ב4:30 בבוקר כל יום.. כאילו סבבה, ריטריט ..אבל למה לעשות לוז ככ מוקדם בבוקר???

לפעמים צריך פשוט לעצור, להסתכל על הנוף, ולנשום..כשיצאתי לדרך עצמאית, זה בדיוק אחד הרגעים שדמיינתי בראש שלי. היכולת לקחת ...
28/05/2026

לפעמים צריך פשוט לעצור, להסתכל על הנוף, ולנשום..

כשיצאתי לדרך עצמאית, זה בדיוק אחד הרגעים שדמיינתי בראש שלי.

היכולת לקחת את הלפטופ או פשוט את המחשבות שלי, לשבת בבית קפה מול נוף ירוק ומשגע, וליהנות מהחופש לבחור איפה לעבור את היום שלי..
בלי משרד סגור.. בלי פלורסנטים..רק חלון ענק..שקט פנימי ותה חם שבא בדיוק בזמן...
על שקית התה שלי היה כתוב: "HAVE A TEA AND LET IT BE"..
וזה כל כך נכון. לפעמים המרדף היומיומי של העסק והחיים גורם לנו לשכוח פשוט להיות.
לשחרר את הלחץ, להרפות מהמשימות לכמה דקות, ופשוט ליהנות מהרגע הנוכחי וממה שיש לעולם להציע.
מאחלת לכולנו לדעת לעצור ברגעים הנכונים, לשתות משהו חם, ולתת לדברים פשוט להיות ❤️
נ.ב מי מזהה איפה בית הקפה המהמם הזה? ;)

Address

הכלנית 13
Qiryat Ono

Telephone

+972543566373

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when אולגה גרון CBT posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to אולגה גרון CBT:

Shortcuts

Share