ג'אנה וייס - רפואה משלימה

06/09/2026

29/07/2026

12/06/2026

אוהבת את העבודה שלי - נהנית לפשט את המורכב ולראות איך התלמידים מצליחים ולוקחים את זה הלאה
רפואה סינית בועטת
#ג'אנהוייס_דיקורמעשי

19/05/2026

#דיקורמעשי #מורהלדיקורסיני

26/04/2026

יש משהו כמעט קסום בקוורקינג.

קבעתי עם חברה פשוט לשבת יחד ולעבוד. כל אחת על הפרויקט שלה. בלי דרמות, בלי תוכניות גדולות, רק לפנות זמן ולהיות שם.

אבל מה שקרה בפועל היה הרבה מעבר.

הנוכחות הזו של עוד מישהי לידך, עם מיקוד, עם תנועה, עם עשייה מדביקה. פתאום יותר קל להתחיל. יותר קל להתמיד. פחות בורחים לטלפון, פחות מתפזרים.
יש שקט כזה, אבל שקט חי. שקט שמחזיק.

ובין לבין מחליפות מחשבות, משתפות בהתלבטויות, מקבלות זווית נוספת. בלי להעמיס, בלי לנתח יותר מדי. פשוט להיות בתנועה.

והכי יפה
שתינו התקדמנו. באמת.

אני יצאתי מהמפגש הזה עם התקדמות משמעותית על קורס חדש בדיקור קוסמטי וגם רעיון שנולד לסדנה ממוקדת

לפעמים כל מה שצריך כדי לזוז קדימה זה לא עוד מוטיבציה
אלא פשוט לא להיות לבד בתוך זה

מי עוד ניסתה קוורקינג והרגישה את ההבדל

16/04/2026

נקודות חשובות לטיפול בכאבים גב וסיאטיקה

15/04/2026

"הכל נרגע בחוץ, אבל בפנים משהו עוד לא חזר."

אחרי תקופה של מתח, דריכות ולחץ
כשהסביבה סוף סוף נושמת,
קורה משהו מפתיע בפנים.
אין חשק.
אין כוחות.
לא בא לי לראות אף אחד.
דברים שפעם היו פשוטים מרגישים כבדים.

ואז מגיעה המחשבה:
"מה קורה לי? הייתי אמורה כבר להרגיש אחרת..."
אבל הגוף לא עובד לפי "אמור".
אחרי עומס מתמשך המערכת מורידה הילוך בבת אחת.
וזה יכול להיראות כמו:
עייפות
חוסר מוטיבציה
ריחוק
רצון להיות בשקט

ולנשים בגיל השינוי זה מורגש עוד יותר.
ההורמונים כבר לא נותנים את אותה יציבות שהייתה פעם.
המערכת כולה נהיית רגישה יותר לעומס, למתח, לשינויים.

אז השאלה האמיתית היא לא
"איך חוזרים מהר למה שהיה"
אלא " מה הגוף מנסה להגיד עכשיו?"
כי יש פער בין השקט שבחוץ
לבין מה שעוד לא נרגע בפנים.

וברפואה הסינית דווקא הפער הזה הוא המקום לעבוד איתו.
להחזיר תנועה עדינה.
לחזק את האנרגיה.
לעזור לגוף לחזור לעצמו בקצב הנכון לו.

לא בכוח. לא דרך מאמץ.
אלא דרך הקשבה.

אם גם את מרגישה עכשיו קצת
בלי חשק, בלי כיוון, או פשוט עייפה מהכל - אולי זה לא משהו שצריך להילחם בו.
אולי זה משהו שצריך לפגוש נכון. 💛

כתבי לי בפרטי או השאירי תגובה ונדבר.

31/03/2026

יש תקופות שבהן הגוף והנפש לא באמת מספיקים לעכל את מה שהם עוברים.

אנחנו ממשיכות לתפקד, לעבוד, לדאוג, להחזיק, להכיל.
אבל מתחת לפני השטח מצטברים עייפות, מתח, שחיקה, דריכות, ולפעמים גם תחושה שקטה של התרחקות מעצמנו.

פסח מגיע השנה לא רק כחג של ניקיונות מבחוץ,
אלא גם כתזכורת עדינה למה מבקש להתפנות מבפנים.

מה כבר כבד מדי לשאת.
מה מבקש הקשבה.
מה בגוף קורא לרוך.
מה בלב מבקש מקום.
ומה בתוכנו מבקש לחזור לזרום, להתרכך, להאיר.

אני מאמינה שריפוי לא מתחיל רק כשמשהו "כואב מספיק".
הוא מתחיל ברגע שבו אנחנו עוצרות להקשיב.
לנשימה.
לקצב.
לעייפות.
לפנים.
ללב.
למקום הפנימי שמבקש חזרה לעצמו.

אולי זו היציאה לחירות של התקופה הזו.
לא להפוך בבת אחת למישהי אחרת,
אלא לחזור בעדינות, בשכבה אחרי שכבה,
למי שאנחנו מתחת לכל מה שהצטבר.

מאחלת לכולנו בחג הזה
שקט במערכת,
רוך בגוף,
אור בפנים,
נשימה בלב,
והתחלות חדשות שיגיעו בזמן הנכון,
בדיוק הנכון,
ובחסד.

חג פסח כשר ושמח, למרות הכול 🤍
#פסח #נשימה #חגשמח #בריאונשים #דיקורגילמעבר

31/03/2026

פסח הזה תופס אותי במקום אחר.

לא במקום של התחלות גדולות והתרגשות נוצצת,
אלא במקום הרבה יותר שקט, עייף, אמיתי.

אחרי תקופה כל כך ארוכה של מתח, דריכות, חדשות, חוסר ודאות ועומס רגשי,
אני מרגישה שהבקשה הכי עמוקה שלי לחג הזה היא פשוטה מאוד.

לנשום.
להתרכך.
להרגיש קצת יותר בבית בתוך עצמי.

בשנים אחרות אולי הייתי מאחלת בעיקר התחדשות.
השנה אני מבינה שלפעמים התחדשות אמיתית לא מגיעה בבת אחת.

לפעמים היא מתחילה ברגע קטן שבו הגוף קצת נרגע,
הלב קצת נפתח,
הפנים קצת מתרככות,
והנפש נזכרת שלא הכול היא צריכה לשאת לבד.

אני חושבת שהחירות שאנחנו מחפשות עכשיו היא לא רק חירות חיצונית.
אלא גם חירות פנימית.
חירות מהמתח שנאגר בגוף,
מהעייפות שהצטברה בלב,
מהקולות ששוחקים אותנו בשקט,
ומהצורך להיות כל הזמן חזקה.

מאחלת לנו בחג הזה
קצת פחות לשרוד
וקצת יותר לחיות.
קצת פחות להחזיק הכול
וקצת יותר להסכים לקבל.
קצת פחות כיווץ
וקצת יותר מרחב.

ושנזכה כולנו לימים שקטים יותר,
לבשורות טובות,
ולאור עדין שיחזור להיכנס,
גם מבחוץ
וגם מבפנים.

חג פסח כשר ושמח, למרות הכול 🤍