26/06/2026
רגע לפני שליחת הספר שלי לעריכה, בא לי לשתף בפרק אחד מתוך הספר, ואשמח לתגובות כמובן, אבל לא של חסר פסיק או כתבת את המילה הזאת עם טעות, כי את זה אני מכירה😘, ביקורת כזאת שתגרום לי לדייק בול, טוב?
פרק -36
תראו לי על מה אתם מסתכלים ואגיד לכם מה יצמח.
אני זוכרת הרבה דברים מהילדות שלי, אני זוכרת שאמרו שאני ADHD, שאמרו שאני שובבה, שאמרו שאני מצחיקה, אני זוכרת את אילנה, המורה לריקוד, שאמרה לאמא שלי שאני ילדה מקסימה, אבל לריקוד זה כנראה פחות, ודרך אגב היא צדקה, עד היום אני לא מצליחה להזיז את הכול ביחד, אבל היא לא הייתה חייבת לגלות לי את זה כבר בגיל כל כך צעיר.
ואני זוכרת עוד משהו, שלא היה מיועד לאוזניים שלי בכלל, אחת מאותן שיחות שילדים קולטים במקרה ונושאים איתם שנים. שמעתי את ההורים שלי מדברים, ובתוך כל מה שנאמר, נתפס לי משפט אחד, "אבל היא חכמה כמו שד". אני לא זוכרת מה נאמר לפניו ולא מה נאמר אחריו, אני זוכרת רק אותו, חכמה כמו שד, והמשפט הזה נשאר.
אבל האמת היא שלאורך רוב חיי, הסביבה בחוץ התעסקה הרבה יותר במה שחסר לי מאשר במה שיש בי. כמו הרבה ילדים עם הפרעת קשב, למדתי מהר מאוד מה אני לא, לא מסודרת, לא שקטה, לא מספיק מרוכזת, לא תמיד עומדת בציפיות. כי העולם אוהב למדוד ילדים דרך הפערים שלהם, כמה הם רחוקים מהממוצע, כמה הם רחוקים מהילד שיושב יפה ומרים יד, ומעט מאוד אנשים עוצרים לשאול את השאלה ההפוכה, מה דווקא עובד אצל הילד הזה, איפה הוא פורח, ומה הוא מביא לעולם שאף אחד אחר לא מביא.
האדם ששינה לי את הסיפור
אני התחלתי את לימודי בספרות ילדים וכמורה למחשבים ולאחר שנים למדתי פסיכולוגיה חינוכית יישומית וייעוץ, כשעבדתי כיועצת חינוכית, פגשתי מנהלת בשם שרי אריאב, ועד היום, כשאני צריכה עצה טובה באמת, אני מתקשרת אליה. שרי הייתה אחת מאותם אנשים חכמים ומפרגנים שראתה אותי, לא את הקשיים, לא את הבלגן, ולא את המקומות שבהם הייתי שונה, אלא את האהבה שלי, את ההסתכלות האחרת, את היכולת לראות ילדים בצורה רחבה, ובעיקר את הרצון לתת דווקא למי שקשה לו. בכל פעם שנפגשנו היא הייתה אומרת לי, 'את קולטת שאת גאון יצירתי?'.
בהתחלה צחקתי, אחר כך התווכחתי, בהמשך חשבתי שהיא מגזימה, ואז יום אחד התחלתי לחשוב שאולי היא צודקת. וכשהתחלתי להאמין לה, התחלתי לפעול כאילו זה נכון, וכשהתחלתי לפעול כאילו זה נכון, החיים שלי השתנו. כן, זה היה בגיל עשרים ושמונה. אנשים שואלים אותי לפעמים מה גרם לפריצה, והאמת, לא למדתי פתאום להיות מישהי אחרת, לא תיקנתי את כל החולשות שלי, ולא הפכתי לאדם מסודר במיוחד. פשוט הפסקתי לבנות את החיים שלי סביב מה שאין לי, והתחלתי לבנות אותם סביב מה שיש, סביב החוזקות שלי, היצירתיות, ההומור, הסקרנות, היכולת לראות חיבורים שאחרים מפספסים, היכולת לחלום, להמציא, ולראות אנשים. וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות היום עם כל ילד והורה שמגיעים אליי.
אז מה הן בכלל חוזקות:
שני פסיכולוגים, סליגמן ופיטרסון, הקדישו שנים לשאלה אחת, לא מה גורם לאנשים לקרוס, אלא מה גורם להם לפרוח. ויש משהו יפהפה במה שהם עשו עם זה, במשך עשורים הייתה למקצוע ספר עב כרס שמתאר כל מה שיכול להשתבש בנפש האדם, מדריך שלם של הפרעות וכשלים. אז סליגמן ופיטרסון ישבו וכתבו את ההפך הגמור, מדריך של מה כן בסדר בבני אדם. הם מצאו עשרים וארבע חוזקות אופי שמופיעות בכל התרבויות, דברים כמו יצירתיות, אומץ, התמדה, טוב לב, סקרנות, הומור, מנהיגות, תקווה, אהבה והכרת תודה. וסליגמן ניסח את כל הרעיון במשפט אחד שכדאי לזכור, ריפוי השליליות לא מייצר את החיוביות. כלומר, גם אם נתקן לילד את כל מה שחסר, זה עדיין לא ייצר לו מה שיגרום לו לפרוח, כי פריחה צומחת רק מהחוזקות.
וחשוב להבחין כאן בין חוזקה לכישרון, כי זה לא אותו דבר. ילד שמוכשר בכדורגל, זה כישרון, וילדה שמנגנת מדהים בפסנתר, זה כישרון, אבל חוזקה היא משהו אחר לגמרי, היא הדרך שבה האדם פוגש את העולם, מקור של אנרגיה. וכשאנחנו משתמשים בחוזקה שלנו, אנחנו מרגישים חיים יותר, חזקים יותר, ובעיקר מרגישים שאנחנו עצמנו. אפשר לזהות אותה לפי כמה סימנים פשוטים, היא נותנת אנרגיה במקום רק לדרוש מאמץ, אנחנו נהנים להשתמש בה ומחפשים הזדמנויות לעשות את זה, אחרים מזהים אותה אצלנו, ומעל הכל, כשאנחנו פועלים מתוכה, אנחנו מרגישים אותנטיים.
הבעיה הגדולה של רובנו
רובנו גדלנו בעולם של תיקונים. אם הילד חבר טוב, יצירתי, מצחיק, רגיש ואוהב אנשים, אבל מתקשה לשבת בשיעור, על מה מדברים באספה? על הישיבה בשיעור. מערכת החינוך, מערכת הבריאות, ולפעמים גם אנחנו ההורים, כולנו התרגלנו לשאול קודם כל מה הבעיה, מה התקלה, מה דורש תיקון, אבל יש כאן שאלה מסוכנת שכדאי לעצור עליה, כי אם כל הילדות הילד שומע רק מה לא בסדר בו, איך בכלל הוא ילמד לראות מה כן.
כי הילד הוא לא רשימת הקשיים שלו. הילד החרד הוא לא רק חרד, הילד עם הפרעת הקשב הוא לא רק ADHD, הילדה הביישנית היא לא רק ביישנות, כי מאחורי כל אבחנה יש ילד שלם, עם עולם שלם ועם חוזקות שלמות. ולפעמים החוזקות הן בדיוק המפתח, הילד החרד אולי מלא בסקרנות, הילדה הביישנית אולי עמוקה ומלאת חמלה, והילד עם הקשב אולי יצירתי בצורה יוצאת דופן.
ומה הקשר לביטחון
חוזקות לא גדלות בוואקום, הן גדלות במקום בטוח. ילד שחי בפחד עסוק בהישרדות, ילד שחי בבושה עסוק בהגנה עצמית, וילד שחי תחת ביקורת מתמדת עסוק רק בלא לטעות, וקשה להיות יצירתי כשמפחדים, קשה להיות סקרן כשדרוכים, וקשה להיות אמיץ כשמרגישים לבד. החוזקות הן כמו זרעים, והביטחון הוא האדמה, ובלי אדמה בטוחה, גם הזרעים הכי יפים בעולם פשוט לא יצמחו. התפקיד שלנו כהורים הוא לא למחוק לילד את החולשות, אלא להיות ציידי חוזקות, לראות את הניצוץ עוד לפני שהילד רואה אותו בעצמו, לשקף לו אותו, להאמין בו, ולהזכיר לו אותו שוב ושוב, עד שיום אחד הוא יתחיל להאמין לבד. החוקרת ליאה ווטרס, שחקרה הורות מבוססת חוזקות, מצאה שילדים שההורים שלהם מתמקדים במה שחזק אצלם, ולא רק במה שחסר, מתמודדים טוב יותר עם לחץ, ומאושרים יותר. כי לפעמים החיים משתנים לא בגלל שמישהו תיקן לנו את החולשה, אלא בגלל שמישהו ראה את החוזקה. וזאת אולי אחת המתנות הגדולות שהורה יכול לתת, לא רק להגיד לילד מה עליו לשפר, אלא לעזור לו לגלות מי הוא. כי ילדים גדלים לכיוון האור שמכוונים אליהם, ואם נכוון מספיק פעמים אל החוזקות שלהם, משם אפשר להגיע רחוק, הרבה יותר רחוק מה רשימת תיקונים תיקח אותם אי פעם.
תרגיל קטן, ציד חוזקות, והתחילו כבר היום
אז הנה משהו שאני מזמינה אתכם להתחיל בו עוד היום. במשך שלושה ימים, עליכם לבצע משימה אחת, לתפוס את הילד שלכם עושה משהו טוב, לא הישג גדול ולא ציון, אלא רגע קטן של מי שהוא, הוא הצחיק את כולם, הוא התעקש ולא ויתר, הוא שם לב שמישהו עצוב, הוא המציא משחק חדש. רשמו לעצמכם שלוש חוזקות שחזרו אצלו, ואז, פעם אחת ביום, אמרו לו אותן בקול, אבל לא בכלליות. לא "אתה אלוף", אלא משהו מדויק, "שמתי לב כמה אתה יצירתי, אף אחד לא היה חושב על זה כמוך", או "ראיתי איך לא ויתרת גם כשהיה קשה".
ואם בא לכם להעמיק, קחו תכונה אחת שתמיד הפריעה לכם אצלו, והפכו אותה. הילד ש"לא מפסיק לדבר" הוא אולי ילד עם כושר ביטוי וחברתיות נדירים, והילד ש"מתעקש" הוא אולי ילד עם נחישות שתשרת אותו כל החיים. כי ברגע שנתחיל לראות אצלם את החוזקה במקום את התקלה, גם הם יתחילו לראות אותה בעצמם.
