10/09/2026
מה היה קורה אם לרגע היינו מפסיקות ומפסיקים להחזיק?
לא את עצמנו.
לא את הסיטואציה.
לא את הסיפור.
ופשוט לפרוס זרועות לצדדים ולתת לחיים להחזיק אותנו?
ביקשתי מקום שבו ארגיש מספיק בטוחה ומוגנת כדי לשחרר שליטה.
וקיבלתי מתנה.
הזמנה לצוף בריף באילת.
אפשרתי.
שחררתי.
ובתוך הציפה הזו עלו בי המילים:
אני בוחרת לשחרר שליטה
מהסיפורים שאני מספרת לעצמי
על עצמי ועל אחרות ואחרים.
סיפורים שיש להם התחלה, אמצע וסוף
בזמן שכולנו שייכות ושייכים לאינסוף.
גם הספר שלי שהושלם,
אך לא מושלם -
עומד בקרוב לצאת לאוויר העולם.
וגם כאן אני מתרגלת לשחרר את הצורך שהכול יהיה מושלם או בשליטתי.
כי שליטה היא חשובה.
היא מעניקה ביטחון, יציבות ואיזון,
אבל כשהיא הופכת לעודפת
ולא מאפשרת לזרום עם גלי החיים -
היא כבר לא מגינה. היא מגבילה.
זו המנטרה שלי לדרך:
אני בטוחה ומוגנת.
אני משחררת שליטה
במקומות בהם היא אינה נחוצה.
המנטרה הזו מוקדשת בא ה ב ה
למי שמבקש/ת להרגיש בטוח/ה ומוגנ/ת ולשחרר קצת מהשליטה המיותרת.
שתהיה שנה יפה של ביטחון, אהבה, וזרימה.
🩷
