26/08/2026
היא בכתה כל הלילה אחרי שאמרה "לא" לאלביס, ועשורים אחר כך לקחה את הכסף שהרוויחה מכך שעמדה על שלה באומץ, והחזירה אותו לעולם.
אתמול, בגיל 80, נדם קולה המופלא של דולי פרטון, האישה והמוזיקאית שהעניקה לעולם הרבה מעבר ללהיטי ענק בלתי נשכחים.
חייה של פרטון, שאביה נאלץ לשלם לרופא המיילד שהגיע לעזור בלידתה בשק תירס, היו מעין סיפור סינדרלה שבו היא גם סינדרלה, גם הנסיך וגם הפייה הטובה. היא נולדה וגדלה בבית שלא היה הרבה יותר מבקתה מבודדת בלוקסט רידג' שבמחוז סבייר, טנסי. הרביעית מבין שנים-עשר ילדיהם של רוברט לי ואווי פרטון. אביה עסק בחקלאות ובבנייה, והיא עצמה אמרה לא פעם שהיה אחד האנשים החכמים שהכירה, אבל הוא לא ידע קרוא וכתוב. העובדה הזאת עוד תשפיע רבות על בחירותיה של פרטון בהמשך חייה, ועל חייהם של מיליוני ילדים ברחבי העולם.
היא גדלה בעולם שבו המוזיקה הייתה כמעט אוויר לנשימה: בכנסייה אליה השתייכה משפחתה זה היה חלק משמעותי בחוויה הדתית, ואווי, אמה, העבירה לילדיה מסורת עשירה של סיפורי עם ושירים אפלאצ'יים. אבל גם בסביבה הזו, כשרונה של פרטון ויכולתה להשתמש במוזיקה כאמצעי ביטוי בלטו מהרגע הראשון.
בגיל חמש היא חיברה שיר על בובה עשויה מקלח תירס, בגיל עשר היא כבר שרה בתחנות רדיו מקומיות, ובגיל 13 היא הופיעה לראשונה על אחת מבמות הקאנטרי המפורסמות בנאשוויל - ה"גרנד אול אופרי".
היא סיימה את לימודיה ליד הבית, אף אחד במשפחתה לא היה מוכן לגדל דור חדש נטול השכלה, ורק אז עברה לנאשוויל - בירת הקאנטרי האמריקאי והקרקע הפורייה ביותר לחלומות על קריירה מוזיקלית.
לנאשוויל הייתה מתנה מוקדמת בשבילה, עוד לפני שפתחה בפניה את הדלתות לבמות הגדולות של אמריקה. ביומה הראשון בעיר היא פגשה מחוץ למכבסה שכונתית קטנה את קרל תומאס דין, האיש שונא הפרסום שעמד להיות בעלה והגיבור של סיפור האהבה בן שישים השנה של האישה שעמדה להפוך לאחת הזמרות והמוזיקאיות המפורסמות ביותר בעולם.
באמצע שנות השישים היא חתמה על חוזה ההקלטות הראשון שלה בחברת התקליטים "Monument Records", ובשנים הראשונות היא עבדה כדי לנסות למצוא את הקול הייחודי שלה. בתחילה היא קודמה על ידי חברת התקליטים כזמרת פופ לבני הנעורים, אבל ההצלחה הפנומנלית הגיעה כשהיא נתנה ללב שלה להוביל ויצרה ושרה מוזיקת קאנטרי.
עשור מאוחר יותר, באמצע שנות השבעים, היא כבר כיכבה במצעדי פזמונים בכל העולם, ולהיטה הגדול, זה שיהיה לנצח המזוהה ביותר איתה, "I Will Always Love You", הגיע לראש מצעד הפזמונים האמריקאי. מי ששמע אותו והביע עניין בהקלטת גרסת כיסוי משלו היה מוזיקאי אחד בשם אלביס פרסלי. היא כמעט נחנקה מהתרגשות כששמעה על כך, אבל אז הגיעה דרישת מנהלו של פרסלי לוויתור על 50% מזכויות הפרסום של השיר. "בכיתי כל אותו הלילה", היא סיפרה לימים במספר הזדמנויות, אבל ההתרגשות מהחלום שפרסלי ישיר שיר שלה לא עיוורה אותה ולא מנעה ממנה לבחור בהחלטה העסקית הקשוחה אבל הנכונה - היא ענתה לזמר הנערץ לא.
בדיעבד הסתבר שזו הייתה אחת ההחלטות העסקיות החשובות בחייה. ב-1992 הקליטה וויטני יוסטון את השיר לסרט "שומר הראש", הרוויחה עבור פרטון סכומי עתק והפכה את השיר לנצחי.
לאורך שנות השבעים ביססה פרטון את עצמה כאחת מכותבות השירים הבולטות במוזיקת הקאנטרי, ואז הפכה גם לשחקנית ולכוכבת פופ שהעניקה לעולם רגעים אדירים של שמחה והתרגשות.
היא נכנסה להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי, ולהיכל התהילה של הרוקנרול. היא זכתה ב-11 פרסי גראמי (כולל אחד למפעל חיים) ובשלל פרסים מוזיקליים נוספים. 26 שירים שלה הגיעו למקום הראשון במצעד של בילבורד, והיא מכרה יותר ממאה מיליון תקליטים ואלבומים ברחבי העולם.
אבל האם זו המורשת האמיתית שלה?
שעות אחרי מותה, משפחתה יצאה בהצהרה ובקשה לעולם כולו: מורשתה של דולי פרטון היא מורשת של אהבה, חמלה וחוסן. אל תקנו פרחים לזכרה. כבדו אותה בתרומה למפעל החיים הגדול שלה - "Imagination Library".
רגע, מה הקשר בין זמרת הקאנטרי עטורת הפרסים לספריות וספרים?
ההודעה הזו היא זרקור על הצד האחר, העשיר והמרהיב לא פחות בחייה של דולי פרטון: תרומתה האדירה, הייחודית ומלאת הלב והמחשבה לילדי העולם בכלל ולבני מחוז ילדותה בפרט, ואמונתה העמוקה בכוחם של השכלה ושל סיפורים.
ב-1986 היא יצאה למסע לפיתוח המקום בו גדלה. היא הפכה למעסיק הגדול ביותר במחוז סבייר, כשנכנסה לשותפות בפיתוח פארק השעשועים שהפך ל"דוליווד". זה לא היה מיזם צדקה אלא מפעל עסקי לכל דבר, אבל לבחירה להשקיע במחוז הולדתה העני הייתה משמעות כלכלית וחברתית אדירה לאלפי תושבים המתפרנסים ממנו.
שנתיים אחר כך היא הקימה את "קרן דוליווד" במטרה לשפר את סיכויי ההצלחה של תלמידים במחוז. לימים הפעילה הקרן את אחת התוכניות המסקרנות בתולדות החינוך האמריקאי: תלמידי חטיבות הביניים התבקשו לבחור חבר או חברה ללימודים. אם שני החברים יסיימו בהצלחה את התיכון - כל אחד מהם יקבל 500 דולר. לפי נתוני הקרן, שיעור הנשירה של ילדי המחזורים שהשתתפו בתכנית ירד מ-35% ל-6%. כיום הקרן מעניקה מלגות להשכלה גבוהה בכל אחד מבתי הספר התיכוניים במחוז.
היא לא תרמה רק לחינוך. היא תרמה מיליונים לשיפור שירותי הלידה ובריאות האישה בטנסי, בה הוקם מרכז רפואי לנשים שנקרא היום על שמה, וכן סכומים בלתי ידועים לבית החולים לילדים במזרח טנסי, סכומים שהיו גדולים מספיק כדי להביא את הנהלת בית החולים לשנות את שמו ל"בית החולים לילדים דולי פרטון".
אבל המפעל הגדול ביותר שלה היה בכלל הקמת ספרייה. אולי "ספרייה" היא לא בדיוק ההגדרה הנכונה לפרויקט המטורף הזה, אבל ככה היא בחרה לקרוא לזה - "Imagination Library".
ההשראה המרכזית לתכנית הייתה אביה, שכל חייו הצטער על כך שלא למד קרוא וכתוב בילדותו. היא התחילה במחוז סבייר, אבל מהר מאד פרצה את גבולות המחוז, המדינה והיבשת.
כל ילד שנרשם לתכנית, מקבל בדואר ספר חדש אחד בכל חודש - מלידתו ועד גיל חמש. החבילות החודשיות ממוענות לילדים עצמם, לא להוריהם, וההשתתפות בתכנית אינה תלוית הכנסה. לא משנה מי הוריך או מה המעמד הכלכלי שלכם - אתה בעצמך יכול להתחיל לפתח ספרייה קטנה שהיא כולה שלך, עוד לפני שבכלל הבנת מה המשמעות של זה.
היום הקרן פועלת בחמש מדינות, וממומנת בעזרת שותפים מקומיים.
ההבדל העצום בין תרומתה של פרטון למיזמים פילנתרופיים גדולים אחרים בעולם הוא החלק האישי שהיא לוקחת בה. בתחילה, זה היה מפעל של שני אנשים: אביה הוא זה שעזר לה לפרוץ בטנסי, כשהוא מכתת את רגליו בין בתי ספר וקהילות, משכנע הורים ומורים לתמוך בתכנית, להרשם אליה ולהפיץ אותה.
"גברת הספרים", כך כינו אותה ילדים שהכירו אותה לא מהבמות הנוצצות אלא מהכיתה או מתיבת הדואר. "הכינוי הזה ריגש אותו עד דמעות", היא סיפרה לימים, והודתה שאביה היה גאה בתוכנית הזו יותר משהיה גאה בהצלחתה המוזיקלית או במדף הפרסים המרשים שלה.
בשנת 2018, כ-22 שנה לאחר שנשלח הספר הראשון במסגרת התכנית, הציגה פרטון בספריית הקונגרס את הספר ה-100 מיליון שנשלח, וקיימה "שעת סיפור" עם ילדים שהגיעו במיוחד. ב-2023 נשלח הספר ה-200 מיליון, והיום הקרן מדווחת כי חולקו כבר מעל ל-300 מיליון ספרים.
קשה להעריך כמותית את השפעתה של התכנית על העולם בכלל ועל המשפחות והילדים שהשתתפו בה, אבל מחקרים שונים שנעשו לאורך השנים הציגו תמונה של ילדים שלמדו לקרוא מהר יותר וטוב יותר, ילדים שנהנו מאוצר מילים עשיר ויכולות ביטוי גבוהות מהממוצע, ובכללי על משפחות שהקריאה, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהשגרה היומית שלהן, שיפרה משמעותית את חייהן.
אמונתה בחינוך ובקריאה ככלי לקידום העולם לא הסתכמה בחתימה על המחאות. דולי פרטון, הכוכבת הנוצצת, הייתה חלק בלתי נפרד מהמאמץ אותו היא ניסתה להתניע.
במהלך סגרי הקורונה היא יזמה והפיקה סדרה מקוונת בשם "לילה טוב עם דולי", בה היא הקריאה מידי שבוע ספר ילדים אחר. היא צילמה את עצמה בחדר ביתי והזמינה ילדים ומשפחות להקשיב יחד לסיפור לפני השינה.
לדולי ולקרל לא היו ילדים משל עצמם. היא סבלה מאנדומטריוזיס ונאלצה בשלב מסוים לעבור כריתת רחם. אבל העובדה הזו לא מנעה ממנה את האמהות. "ילדי כל העולם הם הילדים שלי", היא התבטאה פעם, ולא הייתה רחוקה מהאמת.
לזכרה של דולי פרטון, ספרו לנו בתגובות איזה משיריה נגע לליבכם ולליבכן במיוחד
***
בתמונה: דולי פרטון, 1977