כדיה מוזס - kadia moses

כדיה מוזס - kadia moses מיינדפולנס ברחובות, מכון ויצמן למדע

סטודיו ייחודי לתנועה - שיעורי "התעמלות אחרת": בקבוצות קטנות תוך מתן יחס חם, הדרכה אישית ומקצועית.
קורס מיינדפולנס/ מדיטציה: בן 8 מפגשים אחת לשבוע.
מיינדפולנס או קשיבות, היא מצב תודעתי של "הפניית תשומת הלב מתוך הכוונה לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות ובלא תגובתיות" כפי שמגדיר אותה החוקר והמודט ג'ון קבט צ'ין.
מדענים מוכיחים שוב ושוב שהמוח ניתן לתירגול. בעזרת תירגול ניתן להעשיר את היכולות המנטליות, התפקו

ד האישי והמקצועי ולשפר את היכולות החברתיות והרגשיות.
תרגול מיינדפולנס מפתח את יכולת הריכוז שלנו, מאפשר לזהות ולנהל טוב יותר את מערכת הרגשות שלנו, קבלת החלטות טובה יותר ומשפר את יחסינו עם עצמינו ועם אחרים.

“*לאהוב אינו להביט זה בזה, אלא להביט יחד לאותו הכיוון.*”— אנטואן דה סנט־אכזופריבתחילת האהבה אנחנו מרבים להביט זה בזה. יש...
30/07/2026

“*לאהוב אינו להביט זה בזה, אלא להביט יחד לאותו הכיוון.*”
— אנטואן דה סנט־אכזופרי

בתחילת האהבה אנחנו מרבים להביט זה בזה. יש התרגשות, משיכה, רצון להכיר ולהיות קרובים. אך אם האהבה נשארת רק שם, היא עלולה להיסגר בתוך עצמה.

אהבה בוגרת מתחילה כאשר שני אנשים מפסיקים להיות מרכז עולמו של האחר, ובוחרים להיות שותפים למסע גדול מהם. הם מביטים יחד אל החיים: אל המשפחה, אל היצירה, אל הערכים, אל החלומות, אל הדרך.

המשפט מזכיר שאהבה אינה רק קרבה – היא גם כיוון משותף.

אפשר להיות קרובים מאוד, אך אם כל אחד מושך לכיוון אחר, הקשר נשחק. ומנגד, גם כאשר יש מחלוקות או תקופות של ריחוק, אם עדיין קיים כיוון משותף, יש לקשר עוגן שמחזיק אותו.

בזן מדברים על כך שה”אני” וה”אתה” אינם שני עולמות נפרדים, אלא שני ביטויים של אותה מציאות. לכן, “להביט לאותו הכיוון” אינו אומר ששני אנשים צריכים לחשוב אותו דבר, אלא שהם מתעוררים שוב ושוב אל מה שגדול מהאגו: אל החיים כפי שהם, אל האמת, אל החמלה, אל הרגע הזה.

במובן הזה, אהבה היא פחות “כמה אנחנו עסוקים זה בזה”, ויותר “כמה אנחנו ערים יחד למה שחשוב באמת”.

דמיינו שני מטיילים ההולכים בשביל הרים.

אם כל הזמן יעמדו זה מול זה ויביטו זה בעיני זה – הם לא יתקדמו ואף עלולים למעוד.

אבל אם ילכו זה לצד זה, יישירו מבט אל השביל, אל הפסגה, אל האופק, הם יוכלו גם להתקדם וגם להושיט יד כשאחד מהם מתעייף.

זו אולי תמונת האהבה שעליה מדבר סנט־אכזופרי:
לא שני אנשים שאוחזים זה בזה מפחד ללכת לבד,
אלא שני אנשים שבוחרים שוב ושוב ללכת יחד, אל אותו האופק.

רגע למחשבה…
כשאני אוהב אדם, האם אני עסוק בעיקר במה שהוא נותן לי – או במה שאנחנו יוצרים יחד?

לאיזה כיוון אנחנו מביטים יחד?

לעיתים, התשובה לשאלה הזו מספרת על עומק האהבה יותר מכל הצהרת אהבה.

איור שנוצר באמצעות ChatGPT (OpenAI

אֶגְלֵי טַל זַכִּים�שֶׁלֹּא אִכְפַּת לָהֶם כְּלָל�הֵיכָן יִפְּלוּ(סואין - שיר הייקו 1660)הטל אינו בוחר היכן לנחות.על פרח...
13/07/2026

אֶגְלֵי טַל זַכִּים�שֶׁלֹּא אִכְפַּת לָהֶם כְּלָל�הֵיכָן יִפְּלוּ
(סואין - שיר הייקו 1660)

הטל אינו בוחר היכן לנחות.
על פרח או על אבן, על עלה רענן או על אדמה יבשה — הוא פשוט נופל.

יש כאן רעיון זֶן עמוק: חלק גדול מן הסבל שלנו נולד מן הרצון לשלוט היכן ניפול, מה יקרה לנו, ואיך ייראו חיינו. אגלי הטל מזכירים אפשרות אחרת — לפגוש את המקום שאליו הגענו בלי מאבק מיידי עם המציאות.

החופש אינו תמיד לבחור היכן ניפול; לפעמים החופש הוא באופן שבו נפגוש את המקום שבו נחתנו

“העולם הוא הקסם שלו עצמו.”(שונריו סוזוקי)המשפט נראה פשוט, אך הוא מבטא אחד הרעיונות העמוקים ביותר של הזן.הכוונה היא שאיננ...
07/07/2026

“העולם הוא הקסם שלו עצמו.”
(שונריו סוזוקי)
המשפט נראה פשוט, אך הוא מבטא אחד הרעיונות העמוקים ביותר של הזן.

הכוונה היא שאיננו צריכים לחפש משהו יוצא דופן כדי לחוות פליאה, משמעות או קדושה. אנחנו רגילים לחשוב שהקסם נמצא במקום אחר: בהצלחה גדולה, במסע רחוק, באדם מיוחד או ברגע נדיר. אך הזן אומר שהחיפוש הזה מרחיק אותנו ממה שכבר נמצא כאן.

העולם אינו זקוק לתוספות כדי להיות מופלא. ציוץ של ציפור, אור הבוקר על החלון, קמטי הידיים, נשימה אחת, כוס תה חמה או שיחה פשוטה – כל אלה הם כבר ביטוי של פלא החיים. כאשר התודעה שקטה, איננו מוסיפים למציאות סיפורים, שיפוטים או ציפיות; אנו פוגשים אותה כפי שהיא. ואז מתגלה שהחיים עצמם הם הקסם.

במובן עמוק יותר, המשפט מזמין אותנו לוותר על ההפרדה בין “רגעים רגילים” ל”רגעים מיוחדים”. כאשר אנחנו מפסיקים לרדוף אחר חוויה אחרת, אנחנו מגלים שכל רגע מכיל עומק אינסופי. לא משום שהמציאות השתנתה – אלא משום שהמבט שלנו השתנה.

עבור תרגול מיינדפולנס, זהו עיקרון מרכזי:
לא לחפש חוויה רוחנית יוצאת דופן, אלא להיות נוכחים לחלוטין במה שכבר מתקיים. מתוך הנוכחות הזו מתעוררת תחושת השתאות טבעית, שאינה תלויה בנסיבות.

“*מי שמביט החוצה — חולם.מי שמביט פנימה — מתעורר*.”(קארל יונג)רבים מאיתנו מחפשים בריאות בעיקר בחוץ:התרופה הנכונה, הרופא ה...
03/07/2026

“*מי שמביט החוצה — חולם.
מי שמביט פנימה — מתעורר*.”
(קארל יונג)

רבים מאיתנו מחפשים בריאות בעיקר בחוץ:
התרופה הנכונה, הרופא המתאים, התזונה המושלמת, הבדיקה הבאה, הפתרון שיגיע ממקום חיצוני. זה חשוב — אך זו רק שכבה אחת.

להביט פנימה פירושו לעצור ולשאול:
מה הגוף שלי מנסה לומר לי?
איזה מתח אני מחזיקה בתוכי?
אילו רגשות, פחדים או דפוסי חיים משפיעים על הבריאות שלי מבלי שאני שמה לב?

לעיתים הגוף אינו “מתקלקל” — אלא מדבר.
כאבים, עייפות, חוסר שקט, דלקות חוזרות או תשישות יכולים להיות גם קריאה פנימית לשינוי.

ההתעוררות שעליה יונג מדבר היא הרגע שבו אדם מפסיק לראות בריאות רק כהיעדר מחלה — ומתחיל להבין שבריאות אמיתית היא מערכת יחסים עמוקה עם עצמו.

בריאות מתחילה לא רק במה שאנחנו מכניסים לגוף —
אלא גם במה שאנחנו מפסיקים לשאת בנפש.

זו ההזמנה לעבור ממצב של “לנסות לתקן את הגוף”
אל מצב של “להקשיב לחיים שבתוכי”.

לפעמים הריפוי מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים לשאול
“איך אני נלחם במה שכואב לי?”
ומתחילים לשאול
“מה הכאב מבקש ללמד אותי?”

ספור זן עממיתלמיד שאל את המאסטר:“מהי הדרך למצוא שלווה פנימית?”המאסטר הצביע על אגם שקט ואמר:“שב והבט בו.”לאחר שעה שאל התל...
22/06/2026

ספור זן עממי

תלמיד שאל את המאסטר:
“מהי הדרך למצוא שלווה פנימית?”

המאסטר הצביע על אגם שקט ואמר:
“שב והבט בו.”

לאחר שעה שאל התלמיד:
“ומה עכשיו?”

ענה המאסטר:
“אם עדיין חיפשת משהו בזמן שהבטת — לא באמת הסתכלת״

הסיפור הזה מזכיר לנו שאנו רגילים לחיות בתנועה מתמדת של חיפוש — לחפש תשובות, פתרונות, שינוי, או דרך להגיע למקום אחר ממה שיש עכשיו. גם כשאנחנו עוצרים, לעיתים התודעה ממשיכה “לעבוד” ולרדוף אחרי משהו.

המאסטר מלמד כאן שיעור עדין אך מהותי: שלווה פנימית אינה דבר שמוצאים באמצעות מאמץ — אלא מצב שמתגלה כאשר מפסיקים לרדוף.

כאשר אנחנו פשוט מתבוננים, בלי לנסות להשיג, להבין או לשנות, נפתחת אפשרות אחרת של נוכחות. כמו באגם שקט — רק כשהמים נרגעים אפשר לראות לעומק.

במובן הזה, ההסתכלות האמיתית אינה רק דרך העיניים — אלא היכולת להיות לגמרי עם מה שיש, בלי לבקש שיהיה אחרת.

אולי זה לב התרגול כולו:
לא תמיד צריך לחפש את הדרך — לפעמים צריך להפסיק לחפש, כדי לראות שכבר הגענו.

*כוס התה שאינה מתמלאת*(סיפור זן עממי)מספרים על אדם עשיר מאוד שהגיע אל מורה זן ידוע.אמר לו האיש:“יש לי בית גדול, משפחה, כ...
19/06/2026

*כוס התה שאינה מתמלאת*
(סיפור זן עממי)
מספרים על אדם עשיר מאוד שהגיע אל מורה זן ידוע.
אמר לו האיש:
“יש לי בית גדול, משפחה, כסף, הצלחה, כבוד… ובכל זאת איני רגוע. אני מרגיש שכל הזמן אני צריך עוד משהו. עוד הישג, עוד ביטחון, עוד סיפוק. מתי זה ייגמר?”

מורה הזן חייך והזמין אותו לשבת.
הוא לקח קומקום תה והחל למזוג לתוך הכוס של האורח.

הכוס התמלאה.
אבל המורה המשיך למזוג.

התה גלש אל הצלוחית, אחר כך לשולחן, ואז לרצפה.

האיש קפץ בבהלה ואמר:

“עצור! הכוס מלאה — אי אפשר להכניס עוד!”

המורה הניח את הקומקום ואמר בשקט:

“בדיוק כך גם התודעה שלך.
כל עוד אתה עסוק בלמלא את עצמך בעוד ועוד — לעולם לא תחוש מלאות.
רק כשתלמד להיות עם מה שכבר יש… תוכל לגלות שלא היה חסר דבר.”

המשמעות העמוקה

הרדיפה אחר “עוד” היא לעיתים אשליה פנימית:
אנחנו מאמינים שהדבר הבא — עוד כסף, עוד הצלחה, עוד אהבה, עוד הכרה — יביא את השקט.

אבל על פי מסורת הזן, השקט אינו נמצא במה שנוסיף לחיים,
אלא ביכולת שלנו להפסיק לרגע את התנועה המתמדת של החיפוש.

לפעמים החופש האמיתי מתחיל דווקא כשאנחנו מפסיקים לשאול:
“מה עוד חסר לי?”
ומתחילים לשאול:
“האם אני מסוגל להיות שלם עם מה שכבר נמצא כאן?”

בלילה, כשהעולם משתתק, אפשר סוף־סוף לשמוע את מה שהלב מנסה לומר כל היום.דווקא כשהרעש החיצוני נרגע — עולות המחשבות, התחושות...
03/06/2026

בלילה, כשהעולם משתתק, אפשר סוף־סוף לשמוע את מה שהלב מנסה לומר כל היום.

דווקא כשהרעש החיצוני נרגע — עולות המחשבות, התחושות רגשות והקולות שנדחקו הצידה במשך היום.
אך אין צורך להילחם בהם או להשתיק אותם. כמו שלימד אותנו טיך נאט האן, אפשר פשוט לנשום איתם בעדינות, לאפשר להם להיות, מבלי להיבהל מהם.

הלילה אינו רק זמן של חושך או עייפות; הוא הזמנה להאט.
להקשיב.
לפגוש את עצמנו בלי ההסחות הרגילות של היום.

ולפעמים, דווקא בשקט הזה, מתבהר משהו עמוק —
לא כי מצאנו תשובה חדשה,
אלא כי סוף־סוף הסכמנו להיות נוכחים עם מה שכבר היה שם.”

“*אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב. מצוינות, אם כך, אינה פעולה — אלא הרגל.*”— Aristotleהעומק של המשפט הזה טמון בכך שהוא מש...
01/06/2026

“*אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב. מצוינות, אם כך, אינה פעולה — אלא הרגל.*”
— Aristotle

העומק של המשפט הזה טמון בכך שהוא משנה את הדרך שבה אנו מסתכלים על שינוי, הצלחה וזהות.

רובנו נוטים לחשוב שחיינו נקבעים על־ידי רגעים גדולים:
החלטה אמיצה, הארה, הצלחה יוצאת דופן, משבר או הישג חד־פעמי.
אבל המשפט מציע הסתכלות אחרת:
האדם אינו נבנה מהרגעים החריגים — אלא מהדברים הקטנים שהוא חוזר אליהם שוב ושוב.

לא פעולה אחת של נדיבות הופכת אדם לטוב לב.
לא מדיטציה אחת יוצרת שלווה.
לא אימון אחד יוצר גוף חזק.
ולא רגע אחד של אומץ משנה חיים.

מה שמעצב אותנו באמת הוא הדפוס.
החזרתיות.
הכיוון שאליו אנו מפנים את תשומת הלב שלנו יום אחר יום.

יש בזה גם משהו מאוד משחרר.
כי מצוינות אינה תלויה בכישרון נדיר או ברגע מושלם.
היא נבנית לאט, דרך חזרה עקבית.
דרך הנכונות לשוב:
לנשימה,
לתרגול,
להקשבה,
לאמת,
גם בימים שאין חשק,
גם כשאין תוצאה מיידית.

בעולם המיינדפולנס זה עמוק במיוחד —
מפני שהתרגול אינו ניסיון “להגיע” למצב מיוחד,
אלא אימון עדין של התודעה לחזור.
שוב ושוב.
לחזור לרגע הזה.
לחזור לגוף.
לחזור לנשימה.
לחזור לעצמנו.

ובמובן הזה,
ההרגלים שלנו אינם רק דברים שאנו עושים —
הם הדברים שבונים את התודעה שלנו.

כל חזרה משאירה עקבה פנימית.
וככל שאנו שבים למשהו,
אנחנו מחזקים בתוכנו נתיב:
של פחד או של אמון,
של ביקורת או של חמלה,
של נוכחות או של היסחפות.

לכן השאלה העמוקה שהמשפט מזמין היא לא:
“מי אני?”
אלא:
“למה אני שב/ה בכל יום?”

כי לשם — החיים שלנו הולכים להיבנות.

זכרונות מטיולי מדיטציה ביער היפהפה הזה…״*שלווה נמצאת כאן ועכשיו, בתוכנו ובכל מה שאנחנו עושים ורואים.*״ (טיך נאט האן)שלוו...
01/05/2026

זכרונות מטיולי מדיטציה ביער היפהפה הזה…
״*שלווה נמצאת כאן ועכשיו, בתוכנו ובכל מה שאנחנו עושים ורואים.*״ (טיך נאט האן)

שלווה אינה יעד עתידי — היא איכות של תשומת לב
המשפט של תיך נאת האן נראה פשוט — אבל הוא כמעט מהפכני בדרך שבה הוא מבקש מאיתנו לראות את החיים.

מה הוא בעצם אומר?
לא:
“יום אחד אהיה רגועה כשדברים יסתדרו”

אלא: שלווה כבר כאן — אבל צריך ללמוד לראות אותה

אנחנו רגילים לחשוב:
* כשהעומס ייגמר → אהיה רגועה
* כשהילדים יסתדרו → אהיה בשקט
* כשהמצב יתייצב → תגיע שלווה

אבל בפועל:
התנאים אף פעם לא מושלמים לאורך זמן

והוא מציע משהו אחר:
לא לחכות לשקט — אלא לגלות אותו בתוך הרעש

מה זו שלווה באמת?
שלווה היא לא:
* היעדר מחשבות
* היעדר רגשות
* עולם בלי בעיות

אלא:
מערכת יחסים אחרת עם מה שקורה

לדוגמה:
* יש לחץ — אבל אני לא נבלעת בו
* יש מחשבות — אבל אני רואה אותן
* יש כאב — אבל יש גם מרחב סביבו

“בכל מה שאנחנו עושים ורואים”
זה אולי החלק הכי עדין במשפט
שלווה לא נמצאת רק במדיטציה
אלא גם:
* בשטיפת כלים
* בהליכה
* בשיחה
* אפילו בתוך קושי

אם יש נוכחות — יש פתח לשלווה

למה הוא מתכוון ב“איכות של תשומת לב”?
אותה מציאות — חוויה אחרת לגמרי:

בלי תשומת לב:
* הכל רץ
* יש כיווץ
* תגובתיות אוטומטית

עם תשומת לב:
* יש מרחב
* יש רכות
* יש אפשרות לבחור

השלווה לא מגיעה מהמצב — אלא מהאופן שבו אנחנו פוגשים אותו

דמיינו אגם:
* פני השטח סוערים (מחשבות, רגשות)
* אבל בעומק — שקט

אנחנו רגילים לחיות רק על פני השטח
התרגול הוא:
להרגיש גם את העומק — תוך כדי הסערה

"*חופש אינו ניתן לנו על ידי אף אחד. עלינו לטפח אותו בעצמנו.*" – (תיך נאת האן.)בדרך כלל אנחנו תופסים חופש כמשהו חיצוני:חו...
30/04/2026

"*חופש אינו ניתן לנו על ידי אף אחד. עלינו לטפח אותו בעצמנו.*" –
(תיך נאת האן.)

בדרך כלל אנחנו תופסים חופש כמשהו חיצוני:
חופש לבחור, חופש לנוע, חופש ממגבלות.

אבל כאן מגיעה נקודת ההיפוך:
גם כשיש לנו חופש חיצוני –
אנחנו עדיין יכולים להיות לא חופשיים מבפנים.

* לכודים במחשבות
* מנוהלים על ידי פחד
* מגיבים מתוך הרגלים אוטומטיים
* תלויים באישור או בתוצאה

כלומר: אפשר להיות חופשיים בעולם – ולא חופשיים בתודעה.

מהו חופש פנימי?

תיך נאת האן מכוון למשהו אחר לגמרי:
חופש כיכולת להיות עם מה שיש – מבלי להיות נשלט על ידו.

חופש זה:

* לראות מחשבה — ולא להאמין לה מיד
* להרגיש רגש — בלי להיסחף
* לפעול — מתוך בחירה ולא מתוך דחף

זהו חופש של מרחב פנימי.

כמו שמים:
הגלים משתנים, אבל העומק נשאר יציב.

“לטפח” – המילה הקריטית במשפט

הוא לא אומר “להשיג” חופש.
הוא אומר לטפח.

וזה הבדל עצום.

טיפוח אומר:

* זה תהליך, לא רגע
* זה דורש תשומת לב יומיומית
* זה גדל לאט, כמו צמח

כל נשימה מודעת, כל רגע של עצירה לפני תגובה –
הם זרעים של חופש.

האחריות עוברת אלינו

“חופש אינו ניתן לנו על ידי אף אחד”

זו אמירה חזקה מאוד:
לא הורים, לא חברה, לא נסיבות –
אף אחד לא יכול לתת לנו את החופש הפנימי הזה.

גם לא יכול לקחת אותו.

זה אומר:

* אין על מי להאשים
* אבל גם אין ממי לחכות

החופש אינו מתנה – הוא יכולת שמתפתחת

Address

קטלב 6, מכון ויצמן
Rehovot
76309

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when כדיה מוזס - kadia moses posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to כדיה מוזס - kadia moses:

Shortcuts

Share